ספרים נהדרים שכדאי לקחת מתשע"ד לתשע"ה

אם תקראו רק ספר שירה אחד השנה, שיהיה זה ספרו של רועי חסן " "הכלבים שנבחו בילדותנו היו חסומי פה" של הוצאת טנג'יר. חסן הוא אחד הדוברים החדשים והנמרצים של
משוררים מזרחים שמדברים על מזרחיותם, על מה זה מעורר אצלם ואצל הסובבים. תשוקה, כאב, זעם, גאווה – כל אלו מקופלים בתוך השירים של חסן – שירי אגרוף ולטיפה. מה למשל? למשל זה


לאבי יש שפה מוזנחת
כמו תינוק שנשכח
באהל בן גוריוני,
כמו פריפריה
שכוחת אל.

מהריסות שפת הורי
אבנה בית לילדיי


מתוך "שפת הוריי"

יש ספרי מלחמה שהם פשוט ספרי מלחמה, יש ספרי מסע שהם לא יותר מספרי מסע. ויש את "במערב אין כל חדש" שהוא גם וגם. הקלאסיקה המופלאה של אריך מריה רמרק מ-1929 הפכה ליומן נצחי, מבריק ורלוונטי, ולא רק בגלל התיאורים הגרפיים והמראות המזעזעים שמועברים אל הקורא בדיוק משכנע. היא הפכה לכזו משום שהתוותה דרך שלא רבים העזו ללכת בה גם לאחר שנסללה: שילוב של הומור וסאטירה עם גועל ואפוקליפסה. קצת מוזר להגדיר רומן שמקדש את האיברים הקטועים ואת חוסר הצדק המשווע שבמלחמה כאופטימי, אבל נדמה שבמקרה של "במערב אין כל חדש" זה מותר ואפילו הכרחי.

לכאורה זהו ספר קליל על אהבה, חברות וחיים על רקע העיר הירושלמית והקונפליקטים הקשורים בה, אך בין השורות מסתתרות תובנות מקסימות שמעלות חיוך ורצון לקרוא אותן שוב. הגיבור, מיקי, בן 29 נפרד מן החברה שלו ומנסה להגשים את חלומו להיות תסריטאי. אנו לומדים להכיר אותו בעזרת דיונים עצמיים בין מיקי 1 למיקי 2, בין מיקי 1 לפרטיזן המחמד שלו או לדמויות שכולנו מכירים. כל דמות בספר היא תופעה בפני עצמה וממש ניתן לדמיין אותה ולהרגיש את הזרמים התת קרקעיים שעוברים ביניהם. זהו ספר על הגשמה עצמית, מצחיק ונוגע ללב בו זמנית. ואיזה כיף שיש כבר ספר שני.

ג'יי קיי רולינג היא אחת הסופרות המצליחות בעולם ולא בכדי. הסופרת המוכשרת הציתה את דמיונם של מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם עם סדרת ספרי הארי פוטר שהפכו בתורם לסדרת סרטים שוברי קופות. עכשיו היא חוזרת, אבל כדי שהקוראים לא יגיעו אל הספרים שלה עם דעות קדומות היא מסתתרת מאחורי שם העט רוברט גלברייט. בדרך זו, בספר "קריאת הקוקייה" היא מסירה את אזיקי הזהב של הקוסם המפורסם בעולם, ומרשה לעצמה לזנק בקפיצת ראש אל עולמו של קורמורן סטרייק, הבלש המבריק שמסתיר באמתחתו סוד או שניים מעברו, ושובה את לבם של הקוראים שלא יכולים לשבוע ממנו בקלות. הספר הזה, שיכול בקלות לזכות בתואר ספר המסתורין של השנה, מוכיח פעם נוספת שג'יי קיי רולינג היא מספרת בחסד עליון וכי לא לחינם זכתה למעמדה.

אם קראתם את "לבד בברלין", יש סיבה להניח שהתאהבתם בהנס פלאדה. רודולף דיצן, האיש שבחר בשם העט הזה, פרסם לא מעט ספרים אחרים, רובם המכריע נוגע לחייו המתוסבכים. "השתיין", שתורגם לעברית ופורסם בינואר, הוא, כנראה, הרומן העמוק והאישי ביותר. עם הרבה מודעות וביקורת עצמית, פלאדה משפיל את הגיבור/האלטר אגו שלו, והחמלה היחידה שהוא מעורר היא דרך נקודת המבט שחוזרת גם בספריו האחרים: זו של המטורף הגורם לנו להרגיש שהוא שפוי בעולם של מטורפים יותר.

כל ספר חדש של ניל גיימן הוא סיבה למסיבה בקרב חובבי הז'אנר, אבל במקרה של "אוקיינוס בקצה המשעול" החגיגה כפולה ומכופלת, כשאמן הפנטזיה המודרנית הבריטי מציג בפני הקוראים את אחת היצירות המרגשות והמפתיעות פרי עטו. הספר, שעוסק בזיכרון ובאהבה ובאימה בצורתה המזוקקת והטהורה ביותר, מטפל בנושאים הללו בעדינות אין קץ וביד אוהבת ובטוחה, שמלטפת את הקורא ומובילה אותו בבטחה למקום המבטחים שמחכה לו בעמודים האחרונים.

"אוקיינוס בקצה המשעול" לא זכה לחשיפה הראויה לו במהלך השנה החולפת, כפי הנראה בגלל השתייכותו לנישה ספרותית מצומצמת יחסית. חבל, בגלל שגם מי שאינם נמנים על המשוגעים לדבר ייהנו מהעולמות המיוחדים של גיימן כפי שהם משתקפים כאן.

"גדר חיה" הוא הרומן המצופה של דורית רביניאן, זה שסימן את סוף תקופת השתיקה של הסופרת המוערכת והצעירה שפרצה לתודעה הישראלית עם "סמטת השקדיות בעומריג'אן" ו"החתונות שלנו". לא רק ש"גדר חיה" אינו נופל מרבי המכר הראשונים שלה, אלא שהוא מצליח לשלב את השפה העסיסית ונוטפת הריאליה שלה יחד עם נקיטת עמדה חברתית, פוליטית ועכשווית שלא מרבים למצוא כמותן בזירת הספרות הישראלית על כל אלו, מדובר בספר שכדאי לקחת כצידה לשנה החדשה.

בתשע"ד נפרדנו משתי סופרות שהיוו אבדה גדולה לעולם הספרות, כל אחת בסגנונה, במשבצת שיצרה לעצמה ובתרומה הייחודית לסיפורת. יהודית הנדל שהלכה לעולמה ב-23/5/14, סללה דרך לכתיבה ישראלית נשית. כזו שמתנערת מן האתוס הממלכתי והנארטיב הציוני והגברי. מפתיע עד כמה הכתיבה שלה עדיין רעננה, רלבנטית ובוהקת, גם כאשר עברו עשורים מאז נכתבה. אם תקחו לתשע"ה ספר משל יהודית הנדל, נסו את קובץ הסיפורים הקצרים "כסף קטן" או את "ארוחת בוקר תמימה", ולא תתחרטו.

סופרת נוספת שנפטרה השנה היא אסתר שטרייט וורצל, שגידלה על ברכי הפרוזה שלה דורות רבים של ישראלים שלמדו איך להיות כאלו מספריה. ספרה המיתולוגי "אליפים" זכה לעדנה מחודשת כאשר עובד לסדרת טלוויזיה מצליחה ואהודה לנוער. ואם לקחת מהקורפוס הספרותי שלה, בחירה אחת לשנה החדשה, ולתווך לנוער משהו לגבי ההווי הישראלי שהתהווה בימי ראשית ישראל, "אורי" למשל הוא רומן מונומנטלי לנוער שמשלב נפלא סיפור אישי עם סיפור היסטורי.


השתתפו: לילך וולך, דנה סידי, דוד רוזנטל ויואב שי

גם לכם יש הצעות לספרים שתקחו אתכם לשנה החדשה? ספרו לנו עליהם בפייסבוק