בשעה שג'יי.קיי סימונס צועד על חופי הריביירה במהלך פסטיבל קאן האחרון, כל עוברי האורח מזהים אותו בגלל תפקיד אחד הופעתו במשך שש עונות כוורנון שילינגר, האסיר הניאו-נאצי ב"אוז". נכון, הסדרה עלתה כבר לפני שש עשרה שנה וירדה כבר לפני אחד עשר שנה, אבל ככה זה: כשאתה מגלם דמות כל כך מאופיינת ומאיימת, ברור שהיא תידבק אלייך.
אך עד כמה שהזיהוי הזה של סימונס עם שילינגר מתבקש, הוא עושה עוול לבעל המלאכה הוותיק, שמאז לידתו ב-1955 שיחק עוד עשרות תפקידים. על במת ברודווי השתתף בשלל הצגות ומחזות זמר ובמסך הקטן השתתף גם ב"המפענחת" וב"חוק וסדר" ובכמה מגלגוליה. בקולנוע, השחקן הגבוה והקירח עם חיתוך הדיבור המחוספס שיתף פעולה באופן קבוע עם במאים בסדר הגודל של האחים כהן ("אומץ אמיתי", "לקרוא ולשרוף"), ג'ייסון רייטמן ("ג'ונו", "תלוי באוויר") וסם ריימי (הוא גילם את עורך העיתון בסדרת "ספיידרמן").
בהמשך לכך, למהדורה האחרונה של פסטיבל קאן, הגיע סימונס עם "וויפלאש" של הבמאי דמיאן שאזל. מדובר בדרמה שעשויה להתגלות כציון דרך בקריירה שלו, וזאת משתי סיבות: התפקיד שלו בה כל כך טוב, עד שנראה כמעט בוודאות כי הוא יעניק לו מועמדות ראשונה לאוסקר; לא פחות חשוב מכך, הוא גם מספיק בלתי נשכח כדי להשכיח סוף כל סוף את הופעותיו ב"אוז" ולאפשר לו להתעלות מעל צלן.
הסרט יוצג בפסטיבל חיפה בסוף השבוע הקרוב, ובו בזמן יעלה להקרנות מסחריות ברחבי הארץ. השחקן המיומן מגלם בו מורה למוזיקה שלא יכול לסבול בינוניות, ומעביר את תלמידיו שבעה מדורי גיהנום עד שיוציאו מעצמם את המיטב. בגילומו של סימונס, המחנך התובעני מתגלה כמעין גלגול פדגוגי-מוזיקלי של הקצין הסדיסט מ"מטאל ג'אקט", ומכך שהוא אחת הדמויות החזקות שנראו על המסך מזה זמן רב.
מעלה זו מצטרפת לעוד שלל איכויות ב"וויפלאש", והחוויה הכוללת כה חזקה, עד שלא פלא כי הקרנת הבכורה האמריקאית שלו בפסטיבל סאנדנס בינואר האחרון הסתיימה בתשואות, והפרמיירה האירופאית בפסטיבל קאן במאי האחרון אף עוררה בקהל היסטריה של ממש. הנוכחים באולם עמדו על הרגליים במשך לא פחות מעשרים דקות זמן ארוך גם בסטנדרטים הנלהבים של האירוע היוקרתי. הצופים הנרגשים שרקו, מחאו כפיים והצדיעו לסימונס, שעמד ביניהם מאושר.
"כן, הבנתי שעד כמה שקבלת הפנים בסאנדנס היתה סוערת, מה שקרה פה היה פרוע עוד יותר", אומר לי סימונס כשאני נפגש איתו יום לאחר מכאן בריביירה. "אני מניח שיש לזה סיבה אחת: בהקרנה בסאנדנס לא הייתי נוכח, וכאן כן".
סימונס מלווה את האמירה הזו בצחוק מתגלגל, כפי שהוא עושה תכופות לאורך הריאיון. בכלל, כפי שקורה לעתים קרובות בהוליווד, מי שמגלם דמויות כה קשות עורף על המסך הגדול, מתגלה בחיים דווקא כאדם לבבי. זה, כמובן, מעורר את השאלה איך ברנש נחמד כל כך משחק דמויות רעות כל כך, ואין קושיה שהשחקן המנוסה יותר רגיל אליה.
"כל הזמן שואלים אותי את זה", הוא אומר. "האם קשה לי לשחק דמויות לא סימפטיות? לא, קשה לי רק עם דמויות נשכחות. ברגע שהתסריט מספק לי חומרים טובים לעבוד איתם, אין לי בעיה".
מה השיטה שלך איך אתה עובד עם חומרי הגלם שקיימים בתסריט?
"עשיתי כאן את מה שעשיתי למשל כשגילמתי את דמות הקולונל בהפקה בימתית של 'בחורים טובים': ניסיתי למצוא את הנקודה בראש שלו שממנה הוא פועל באהבה. כבר כשקראתי את התסריט בפעם הראשונה, הבנתי שכל מה שהוא עושה מונע מאהבה למוזיקה מעוותת אמנם, אבל עדיין אהבה. הוא הזכיר לי מורה פרפקציוניסט שלימד אותי מוזיקה בקולג', ולימד אותנו שהמשימה הראשונה שלנו היא לדאוג שננגן בלי שום דופי טכני כי רק כשנהיה מושלמים מלכתחילה, נוכל לחשוב אחר כך על לעשות דברים גדולים. הדמות שלי היא בן זונה מתעלל, אבל יש מוטיבציה מאחוריה, וזה מה שהייתי צריך לפענח".
אבא שלך היה גם כן מורה למוזיקה ואפילו ראש המחלקה בקולג' שלו. איך לדעתך הוא היה מגיב לדמות כמו זו שאתה מגלם?
"הוא היה מפטר אותו מיידית, אין לי ספק בכך".
כמו אותו קצין ב"מטאל ג'קאט", גם המורה ב"וויפלאש" חורך את המסך כמכונת ירייה מילולית, שלא מפסיקה להתעמר בחניכיה ברצף בלתי פוסק של קללות שנונות באותה מידה שהן וולגריות. אפשר להוציא ספרון שלם בהתבסס על שלל העקיצות שסימונס שולף כאן, ומתברר כי חלקן הן פרי דמיונו.
"חלק בא מן המעמקים האפלים של דמיאן, שכתב את התסריט, אבל חלק גם מן המעמקים האפלים שלי בהחלט", הוא מתוודה. "חלק מהעונג של עשיית הסרט היה עבודת הצוות. דמיאן הוא כותב מבריק ויסודי, ועדיין היה פתוח לאלתורים ותמיד ניאות לקבל את ההערות שלי. מוכשר ככל שיהיה, הוא לא רכושני, וזה ראוי להערכה בעיניי".
בצד האלימות המילולית, הדמות שלך מפעילה גם אלימות לא-מילולית. מחוות הגוף והבעות הפנים שלה חשובות לא פחות מהקללות.
"כן, זה חלק מטקטיקת האיום של הדמות, שעוזרת לו לכפות את עצמו על כל מי שעומד בדרכו. הוא בונה את עצמו כמין דמות צבאית חסונה כזו, ואפילו תמיד לובש אותם בגדים, כך שזה נראה כאילו שהוא הולך עם מדים. כדי להדגיש את החוסן שלו הוא גם מקפיד לשמור על רזון, מה שהיה נוח לי אישית כי סוף כל סוף הצלחתי להיכנס בשנים האחרונות למשטר בריא ולשמור על כושר, אז כך היתה לי מוטיבציה נוספת להתמיד בכך. גם הבוקר, לרגע התלבטתי אם לרוץ לטרוף קרואסונים, ובמקום זאת בחרתי ללכת להתעמל".
לסיכום, הזכרת את הממד הצבאי שיש בדמות שלך, אז אי אפשר שלא לשאול האם אמנם שאבת השראה מהקצין ב"מטאל ג'אקט"?
"אני חייב להודות במשהו עוד בצילומים כולם אמרו שאנחנו עושים את תשובת בית הספר לאמנויות ל'מטאל ג'אקט', ורק אני לא הבנתי את הבדיחה, כי מעולם לא ראיתי את הסרט".
בחייך!
"בחיי. מעולם לא צפיתי בזה ובהרבה קלאסיקות אחרות. גם לא ראיתי הרבה סרטים שאני עצמי משתתף בהם. אני לא שוחר קולנוע".