יוסי גרבר, מבכירי שחקני התיאטרון והקולנוע הישראליים, הלך היום (שישי) לעולמו בגיל 82 כתוצאה מאירוע מוח קשה. גרבר עבר טיפול ביחידת צנתורי המוח של בית החולים אסף הרופא, ואחרי מספר ימים במצב קשה נפטר.
גרבר נולד ב-2 בנובמבר 1933 בתל אביב, ובצעירותו עשה את צעדיו הראשונים במשחק בתיאטרון הילדים "במתנו" של תיאטרון האהל. הוא השתתף בתסכיתי רדיו ובתוכניות הילדים של קול ירושלים המנדטורי, ובהמשך בקול ישראל. במקביל לשירותו בחיל המודיעין למד תיאטרון בסטודיו למשחק של ניסן נתיב. לאחר שיחרורו ב-1954 הצטרף לתיאטרון הקאמרי. בהמשך עבד גם בתאטראות "הבימה", "האוהל" ו"המטאטא", אולם פוטר מהם. לאחר מכן נסע גרבר לאנגליה ללמוד משחק באקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה, ובתקופה זו עבד כקריין במחלקה העברית של ה-BBC (גם בהמשך חייו הנעים קולו הערב את מאזיני הרדיו, בקול ישראל, בגלי צה"ל, ברדיו לב המדינה ועוד).
לאחר שסיים באנגליה את לימודיו בהצטיינות, וחזר לארץ לשחק בקאמרי, אבל שוב פוטר, ועבר לשמש כדייל בחברת "אל על". לאורך כשנתיים שיחק גרבר בתיאטרון האנגלי של דרום אפריקה. ובשנת 1964 שב לארץ, וזכה בתפקידים מרכזיים בתיאטרון חיפה. שנה לאחר מכן חזר לקאמרי, ממנו עבר לתיאטרון גיורא גודיק בו שיחק את המלך בהצגה "המלך ואני" ואת ד"ר קארסקו בהצגה "איש לאמנשה". בשנת 1968 חזר לתיאטרון הקאמרי, שהמשיך להיות ביתו במשך שנים רבות.
גרבר שיחק גם בהצגות "מסיבת יום הולדת" "מלכת אמבטיה", "קידוש", "הסוחר מוונציה", "הקמצן", "פולארד", "מבקר המדינה", "נוצות", "אדון וולף", "מפעל חייו", "הכיסאות", "טוב", "ראש משוגע", "מלאכים באמריקה", "תיקון חצות", "אחרי החגים", "המפקח", "מר גרין" ו"ימי שלישי עם מורי".
בנוסף, הוא השתתף בהצגות לילדים, בהם "פינוקיו", עבד כבמאי בתיאטרון הבובות של אריק סמית, ודיבב בסדרות המצוירות "נילס הולגרסון", "מסיפורי המלך בבר", "סיפורימפו" ועוד.
גרבר בלט גם בסרטי הקולנוע בהם שיחק, בהם "חסמבה ונערי ההפקר" (1971), "קזבלן" (1973), "מבצע יונתן" (1977), בסרט הטלוויזיה הזר "גולדה" (1982) בו גילם את משה דיין, ובסרטי הקולנוע "בובה" ו"חימו מלך ירושלים" (1987), "מעבר לים" (1991) ו"איזה מקום נפלא" (2005).
בשנים האחרונות התדרדר מצבו הרפואי של גרבר וראייתו נפגעה משמעותית. על אף זאת המשיך לשחק בשלל הצגות מובילות בשנים האחרונות. ביניהן: "מכולת" (2010), "ריצ'רד השני" (2012), "ריצ'רד השלישי" (2012), "איש קטן מה עכשיו" (2013), "כולם רוצים לחיות" (2014) ו-"אופרה בגרוש" בתיאטרון הקאמרי (2015). ב-2014 כיכב בסרט "הורה 79" שכתב וביים אלי כהן.
גרבר כיכב גם בסדרות על המרקע הקטן. בשנת 1970 שיחק בסדרת הילדים המיתולוגית "הצריף של תמרי". שנה לאחר מכן, השתתף בסדרה "חדווה ושלומיק". עוד השתתף בין היתר בסדרות "זבנג!", "כסף קטלני", "טיפול נמרץ" ו"ארבעה בעקבות החג".
גרבר זכה בשלושה פרסי כינור דוד, בשנת 2012 זכה בפרס מפעל חיים מאמ"י (איגוד אמני ישראל) על תרומתו המיוחדת לתרבות הישראלית, וקטף פרסים נוספים. הוא חי בזוגיות שנים רבות עם השחקן רפי ויינשטוק, הצעיר ממנו ב-33 שנים.
אמנים רבים, עמיתיו של יוסי גרבר, הגיבו היום לדבר מותו בצער ובאהבה.
"אני משתתפת בצער המשפחה, בצער החברים ובצער התיאטרון הישראלי", אמרה גילה אלמגור לוואלה! תרבות. "ברגע זה אין לי מילים. למרות שההודעות האחרונות כאילו הכינו אותנו, אי אפשר לעכל. יוסי היה באמת איש מדהים. שחקן נפלא, ששיחק עד הרגע האחרון. אדם נפלא, שנון, עם הומור. בזמן האחרון נוחתות עלינו מכה אחרי מכה, פרידה אחרי פרידה", הוסיפה אלמגור. "אולי זאת דרך החיים, אבל כשאתה מאבד אנשים שהולכים איתך דרך ארוכה כל כך, קשה לעכל".
"כאב גדול שהלך אחד מאחרוני דור הנפילים שהיה לנו פה", תיאר הבמאי ומנהל בית הספר למשחק בית צבי, ארתור קוגן. "הלך שחקן גדול מורה דגול וחבר יקר. כשחקן הוא התאפיין בנדיבות, רוחב לב, יכולת לעבוד עם צעירים ולהעביר להם את התורה בנדיבות, באהבה, בעצה טובה. זה היה ילד, נשמה של ילד בשחקן בוגר, ויכולת העבודה האינסופית שלו".
"זאת אבידה גדולה, גדולה מלתאר", אמר הבמאי והשחקן אלון אופיר. "הוא היה אחד השחקנים הגדולים, הוא הפך אותי לבמאי ואני לעולם לא אשכח את זה. חלקנו דעות משותפות לגבי התיאטרון ולגבי החיים. היינו מאוד דומים ותמיד אמרו לי שאני גרבר הצעיר. חדוות המשחק היתה המרכיב הבולט בו כשחקן. הוא הפך את הכל למסיבה אחת גדולה, הוא ידע לחיות גם על הבמה וגם מחוץ לבמה, והוא לקח את הכל בפרופורציות. המשחק היה תענוג בשבילו, הוא כל כך אהב לשחק. לא ראיתי שחקן שכל כך אהב להיות על במה, וכל מה שהיה קורה הוא היה הופך את זה לפארטייה אחת גדולה. מסיבה גדולה האיש הזה היה".
"לדעתי הוא היה צריך לקבל את פרס ישראל מזמן", הוסיף אופיר. "משום שבתיאטרון הקאמרי הוא מככב ומחזיק את התיאטרון על הכתפיים שלו, ויש לו קריירה קולנועית עשירה ביותר, ויש לו קריירה טלוויזיונית עשירה ביותר. באמת, 'הצריף של תמרי' זה מיתולוגיות של שני דורות. והוא היה איש רדיו, אפילו הייתי עורך מוזיקלי שלו שנתיים, והוא ראיין אנשים, והוא עשה את תיאטרון הבובות של אריק סמית ופיתח את שכונת התקווה, הוא היה איש רב פעלים. הוא היה יכול ביד אחת לדבר עם הזונות של תל אביב, אנשים מהרחוב, וביד השנייה לדבר עם פוליטיקאים רבי מעלה, ועם שניהם היית מרגיש שהוא בגובה העיניים שלהם. שהוא יודע את השפה. הוא היה מחובר לאנשים. את המושג כבוד האדם למדתי ממנו, זה לא חשוב מי אתה, זה חשוב איזה בנאדם אתה. זה שהוא לא קיבל פרס ישראל זאת החמצה גדולה מאוד של עולם התרבות, משום שבאמת יש לו מפעל חיים שהוא הרבה מעבר לקולנוע וטלוויזיה. החמצה גדולה".
"היתה לו יכולת לשבור מחיצות, ודבר שאפיין אותו זה כל ההתייחסות שלו לצעירים", סיפר הבמאי אילן רונן. "הוא בעצם עזר לי כשניהלתי את הקמארי, הוא עזר לי להוסיף את שמוליק הספרי, להצליח עם ההצגה 'קידוש'. ההצלחה הגדולה של "קידוש" היתה בזכות שני שחקנים נפלאים: עדנה פלידל ז"ל ויוסי גרבר, שלצערי הצטרף אליה עכשיו. איש נורא חם ונורא פתוח, ובאמת המון המון סקרנות לתיאטרון ואוזן קשבת לבמאים חדשים וצעירים. אני חושב שזה לא מובן מאליו, כי לא תמיד לשחקנים ותיקים יש סבלנות ורצון".
"ההצגה הראשונה שעשיתי בקאמרי הייתה 'עוץ לי גוץ לי'", נזכר גדי יגיל. "אני הייתי המשרת ויוסי היה שר אוצר. ולמדתי ממנו כל כך הרבה, כי הייתי אז בחור צעיר שהשתחרר אז מלהקת פיקוד צפון. יוסי היה לא רק חבר, שחקן נפלא, באמת, ובנאדם עם ידע עצום ואינטלקט גדול מאוד, אלא גם אהב את הצעירים והצעירות. תמיד רצה ללמד ולהסביר, תמיד הוא נתן לי המון טיפים ראשונים בתיאטרון. יוסי היה חכם בצורה באמת אדירה, אני לא מכיר הרבה אנשים חכמים כמו יוסי גרבר. כל הזמן צחקנו על הכל, כמו שני הזקנים מהחבובות, ישבנו ביחד וקיטרנו על כל מה שלא מצא חן בעיניו".
"הוא היה בנאדם ללא תחליף, ילד פלא ותמיד הצליח להפתיע אותנו". אמרה השחקנית הלנה ירלובה, ששיחקה איתו בהצגתו האחרונה, "אופרה בגרוש". "הבנאדם הזה היה דוגמה לאיך צריך לחיות. הוא חגג את החיים, עם כל הסבל שהיה לו. הוא כל כך צנוע, חושב על כולם, שחקן נפלא ובנאדם נפלא. זה לא סתם שכל הצעירים היו מסביבו. זה לא סתם שהוא אף פעם לא היה לבד בבית. זה לא סתם שכל האנשים שאוהבים אותו משותקים שלושה ימים מאז שנודע על מצבו. ידענו שזה לא נשמע טוב ושהרופאים פסימיים, אבל לחשוב לאן זה הולך היה בלתי אפשרי".
"הוא התאושש אחרי ניתוחי עיניים וחזר לשחק. כל מה שהוא עשה ב'אופרה בגרוש' בנויי על האישיות שלו", מוסיפה ירלובה, "תמיד הוא היה מתרגש לפני עליה על במה. כל מילה שיצאה לו מהפה הקהל שמע. הוא היה בנאדם, חבר, איש יקר. אנחנו צריכים לשחק את 'אופרה בגרוש' בתחילת מרץ, אין לי מושג איך זה יכול להיות בלעדיו. כשלקחו אותו לבית חולים איכילוב, באוטו הוא שר את שיר הפתיחה של 'אופרה בגרוש', שכולל את המילים 'כריש יש לו שיניים'. הוא היה איש תיאטרון אמיתי. אין בני אדם כאלה יותר".
ביום ראשון הקרוב החל מ-11:00 ארונו של יוסי גרבר יוצב על בימת אולם קאמרי 1 ולאחר מכן ייערך טקס אשכבה. ההלוויה תתקיים בבית העלמין האזרחי "מנוחה נכונה" בכפר סבא בשעה 15:00.