למה כל נערה צריכה ורוניקה מארס אחת בטלוויזיה שלה? אה, זה פשוט. בעיקר כי זה לא פשוט, כלומר - להיות נערה. את רוצה להיות הזאת המגניבה, שזורמת, ולא עושה עניין, משדרת שאת מבוגרת, למרות שאת לא. משדרת שאת בטוחה בעצמך, למרות שאת לא. ויש את העניין הזה שלא לוקחים אותך ברצינות, כי את יציר כלאיים בין ילדה לאישה, שהוא פעמים רבות מדי סוג של טרף. ואז ורוניקה מארס הגיעה. שהיא אמנם דמות פיקטיבית, אבל זה עוד לא מנע מאף אחת להיות דמות חיקוי לאף אחת.
אנחנו בתחילת שנות האלפיים, המהפכה הגיקית עדיין מחכה להתרחש. בזמן שהאופציות התרבותיות שמוצגות בפני נערות זה להיות "היפה הנחשקת והפופולרית" או ה"חכמה, הבוגרת לגילה והדחויה", ורוניקה מארס, היא קירסטן בל, לא משחקת לפי הכללים האלו. כן, כן, כן, גם באפי היתה שם קודם, אבל באפי התמודדה עם ערפדים ושאר כוחות אופל דמיוניים, ו-ורוניקה מארס התמודדה עם אונס, אם נוטשת, חברה הכי טובה שנרצחה, וזו רק ההתחלה.
הנטייה הכללית להתרפקות על כל דבר שאינו הכאן והעכשיו עשויה לעקם את הפרספקטיבה, אבל "ורוניקה מארס" הסדרה שעקבה אחרי התיכוניסטית החכמה, האמיצה, בעלת התושייה וחוש ההומור ההיסטרי, עומדת במבחן הזמן עם שתי ידיים קשורות מאחור. יש המון סדרות נוער, ובקטגוריה על שם דוסון קריק, יש גם המון סדרות על נוער שמתנסח כמו מבוגרים עם מודעות עצמית מופרזת, מנהל קריירות מופרכות ועסקים חובקי עולם. ורוניקה מארס היתה אמנם בלשית חובבת שעוזרת לאבא השריף לשעבר שלה, והיא השקיעה יותר בהתחצפות לשוטרים ופושעים מאשר בלימוד לבחינות הבגרות, אבל איכשהו הכל הסתדר עם המידה המינימלית של השהיית אי האמון שלנו כצופים. למה? ובכן, כי הדמות היתה משכנעת דיה וכי מה שהעסיק אותה היה דומה מספיק למה שמעסיק אותנו בתיכון.
ורוניקה מארס פתרה תעלומות כאלו ואחרות שנוגעות להווי החיים הסוער של העיירה נפטון, אבל מה שהיה חשוב יותר זה שהיא היתה נערה ענייה, בתיכון של בני עשירים. מי שהיתה במעמד מלוכה והודחה ממנו בבושת פנים. היא סוממה והותקפה מינית, איבדה את החברה הכי טובה ואת החבר, ולמרות כל אלו הצליחה לשמור על גו זקוף. גם כשהחיים הלמו בה בכל מיני צורות שונות ומשונות בכל זאת מדובר בסדרה אמריקאית מרובת פיתולים ותעלולים דרמטיים היא לא התייחסה אל עצמה כאל קורבן, ולא הרשתה לאף אחד אחר לעשות את הטעות בשיקול הדעת ולהתייחס אליה כאל כזו. בלי כוחות על, בלי יותר מאשר שוקר חשמלי, לשון חדה, חוצפה ואינסטינקטים בריאים, ורוניקה מארס היתה גיבורה תיכוניסטית אמיתית.
אפשר לייחס את זה ליוצר רוב תומאס, לשחקנים המצוינים, או לקירסטן בל הכוכבת. אבל אפשר גם שלא לפרק את הקסם לגורמים ולתת לו להישאר מה שהוא, כפי שאפשר עדיין לראות בשידורים החוזרים המשמחים של הסדרה בשנה האחרונה. את שלוש העונות של "ורוניקה מארס" סגר סרט שיצא בתחילת 2014. סרט חמוד מאוד, בהחלט לא מתעלה אל אותו אפקט רגשי ש-וורוניקה התיכוניסטית הצליחה ליצור, אבל מין קלוז'ר מתוק אחרי השקיעה. לא קשור ל"ורוניקה מארס", אבל בהחלט קשור לקירסטן בל, זו ההיסטריה הזוטא סביב הסרט "פרוזן" בו מדובבת בל את הגיבורה הצעירה, העצמאית והפמיניסטית. אולי זה מכוון, ואולי פשוט התפלקות חיובית, אבל קירסטן בל הצליחה אז כמו גם היום, להיות סוג של מגדלור באיזורים המוחשכים עדיין של נשיות מתהווה. זה לא כל המהות שלה או של "ורוניקה מארס", אבל זה בהחלט הרבה מאוד.