בעת שהשחקנית שרה גאדון קיבלה את אחד התפקידים הגדולים הראשונים שלה, ב"אנטי-ויראל" מ-2012, היא בדיוק סיימה קורס של התיאורטיקנית הפמיניסטית לורה מאלווי במסגרת לימודי הקולנוע שלה. אז במקום לשמוח על ההזדמנות לפריצה, היא בעיקר חששה מכך שהדמות שלה תתגלה כלא יותר מאובייקט, ומכאן ועד הצילומים חשבה רק על דבר אחד: איך לדאוג לכך שלא תהיה כזו.
הסיפור הזה מאפיין את השחקנית הקנדית, בת 27, שאמנם אינה מוכרת כמו אמה ווטסון, אבל כמוה מייצגת דור חדש של כוכבות הוליוודיות: כאלה שהן לא רק מוכשרות ופוטוגניות, אלא גם מתהדרות בהשכלה אקדמית, תודעה חברתית ודי רהיטות ואומץ כדי להביא אותן לידי ביטוי גם בתעשייה השמרנית, שלא תמיד רואה זאת בעין יפה. בקיצור, כמעט ההיפך מן המודל הפסיבי של הכוכבת בהוליווד הקלאסית.
זו הפעם השנייה שאני פוגש את גאדון בקאן. הראשונה היתה לפני שנתיים, עת הופיעה הן ב"אנטי-ויראל" שביים ברנדון קרוננברג והן ב"קוסמופוליס" של אביו דיוויד, עמו שיתפה פעולה גם שנה קודם לכן ב"שיטה מסוכנת". עתה היא שוב משחקת אצל קרוננברג האב, והפעם ב"מפות לכוכבים", שהגיע כאן לאקרנים בסוף השבוע האחרון, כחצי שנה לאחר שערך את הקרנת הבכורה העולמית שלו במסגרת הפסטיבל היוקרתי.
הסרט מתרחש בלבה של הוליווד ומציג גלריה של דמויות פרועות, ובראשן שחקנית מדשדשת (ג'וליאן מור) הרדופה בידי הרוח של אמה, כוכבת אגדית שנקטפה בדמי ימיה. גאדון מגלמת את דמותה של רוח הרפאים האימהית, ובאופן לא מפתיע, מצהירה כי התפקיד משך אותה בגלל העוקץ שבו "התסריט עניין אותי בגלל הביקורת שלו על הוליווד העכשווית", היא אומרת לי בעת שאנו נפגשים בקאן יום לאחר בכורת הסרט, "ובעיקר בגלל איך שהוא דן במקומן של הנשים בתעשייה".
איך לדעתך הממד הביקורתי בא לידי ביטוי בדמות שלך?
"אני חושבת שהסרט כולו חותר לעשות דה-קונסטרוקציה של אייקונים, וזה משהו שקורה גם דרך היחסים בין השחקנית ורוח הרפאים. הדמות שמגלמת ג'וליאן מור סובלת מאובססיה לרוח של אמא שלה, בגלל שהיא רואה בה סמל של נעורים ושל יופי אבל האמא הרי מתה, במציאות היא לא יותר מגופה רקובה ומסריחה, וזה מטאפורה טובה לריקנות של אייקונים".
כמו בריאיון הקודם, גם הפעם גאדון לא מתרשמת מן האווירה היומרנית בקאן ומעדר היחצנים, הסטייליסטים וכיוצא בזה שמקיפים אותה ודואגים לספק את כל מאווייה. בניגוד לרוב הנוכחים בריביירה, השחקנית שנראית כמו נסיכה מקפידה להישאר עם הרגליים על הקרקע, ומפגינה כלפי בני שיחה צניעות, אדיבות ובעיקר חברמניות, כאילו היא משוחחת בקפה השכונתי שלה ולא על חופי הריביירה.
אולי הגישה הזו נובעת מכך שגאדון מעולם לא העתיקה את מגוריה להוליווד, וממשיכה לחיות בטורונטו. "זה משהו שלמדתי מדיוויד קרוננברג", היא אומרת. "גם הוא נשאר בקנדה, וכך הצליח לשמור על חיים נורמליים. אני חושבת שהריחוק הזה חשוב. הוליווד יכולה לדרדר אותך למקומות מוגזמים. בשכונה שלי בטורונטו, ההתמכרות הכי חמורה שלי היא לתותים, ואני עושה כביסה בעצמי וכיוצא בכך ופוגשת תכופות גם אנשים שהם לא שחקנים".
ממה שכן הספקת לחוות, את חושבת שהוליווד באמת גרועה כפי שהיא מתוארת בסרט?
"הרבה ממה שמתואר בו אכן קיים, אבל צריך לזכור הוא מתאר את התעשייה בשיא הקיצוניות שלה, בדיוק כפי ש'קוסמופוליס' עשה עם הקפיטליזם. חשוב גם לזכור שאפשר להיות מגוחכים ונלעגים בכל מקום, לא רק בהוליווד, אז זה לא שהתעשייה הזו היא מקור כל הרוע ביקום, וכל מה שמחוץ לה זך וטהור. בסופו של דבר, בעולם שלנו, הרבה תלוי בשאלה מי אתה ואיך אתה מתנהל, ולא איפה אתה נמצא".
ומנגד לביקורת שמוצגת בסרט, לדעתך יש בהוליווד גם צדדים טובים?
"כן אמנם זה קולנוע להמונים וזו מערכת גדולה ומשומנת, אבל עדיין אתה יכול לנצל אותה כדי ללכת נגד הזרם ולהחביא מסרים חתרניים. דאגלס סירק, לדוגמה, יצר בשנות החמישים סרטים שלכאורה היו רומנים למשרתות, אבל מתחת לפני השטח עסקו בנושאים שהיו טאבו בזמנו למשל הומוסקסואליות".
קאן היא בעינייך אלטרנטיבה למערכת ההוליוודית?
"ממש לא. כל אולפן הוליוודי נוכח כאן, וגם פה יש זונות ומתנות ושירותי VIP. זה אותו דבר, רק באירופה".
ומה יקרה אם תגיע מהוליווד הצעה לגלם נערת בונד, או כל תפקיד אחר שעל פניו דורש להיות פצצת מין ותו לא?
"אף פעם לא אפסול שום הצעה על הסף. אני רוצה להמשיך לעשות סרטים, אז אני מוכנה להמשיך להתנסות, כל עוד שאוכל להמשיך לעשות את הדבר שלי שזה להביא משהו מעצמי ובעיקר את המחשבות שלי על נשיות".
נוסף ל"מפות לכוכבים", מופיעה גאדון כעת גם ב"דרקולה: ההתחלה", שעלה אף הוא לאקרנים בסוף השבוע האחרון. כמו כן, אפשר עתה לראות אותה בפורמט ביתי בשני סרטים מדוברים מן השנה שעברה, שלא הופצו בארץ למרות הביקורות המעולות שקיבלו ברחבי העולם ו/או הישגיהם הקופתיים דרמת המתח "Enemy", בה היא מככבת בצד ג'ייק ג'ילנהול, והדרמה התקופתית "בל". בקרוב אפשר יהיה לראותה גם בשני סרטים תקופתיים נוספים באחד תגלם את אליזבת השנייה כשעוד היתה נסיכה צעירה ובאחר את מי שהיתה חברה הקרובה יותר של כריסטינה מלכת שוודיה.
רשימת הפרויקטים העתידיים של גאדון עוד ארוכה, אך בינתיים היא מזוהה בעיקר עם קרוננברג, שעבד עמה יותר מכל שחקן או שחקנית אחרים בשנים האחרונות.
"אני לא יודעת למה הוא קורא לי כל פעם מחדש", היא אומרת בהקשר לכך, "אבל אני אוהבת את צורת העבודה שלו. יש במאים שאומרים לי 'אני לא רוצה שתחשבי על התפקיד יותר מדי', ואני לא מבינה איך בכלל אפשר לחשוב יותר מדי, ומה מלכתחילה רע בלחשוב. דיוויד תמיד מזמין אותי לחשוב כמה שאני רק רוצה, הוא מאתגר אותי, משחרר אותי, מקשיב לי ותמיד פתוח לרעיונות. יש קולנוענים גדולים שחושבים שבגלל הגדולה שלהם הם צריכים לשלוט בהכל ולהגיד לכולם מה לעשות. קרוננברג לא כזה".
בגלל שנולדת בשלהי שנות השמונים, את שחקנית קבועה של קרוננברג. אם היית נולדת בשנות הארבעים, אולי היית הקמע של היצ'קוק. יש משהו במראה שלך שמזכיר את השחקניות הקבועות של היצ'קוק את מסכימה?
"אני אוהבת את היצ'קוק ואת הדרך שהוא הסתכל על נשים, ואני חושבת שהוא תמיד עבד עם שחקניות חכמות, אז אקח זאת כמחמאה".
מה לגבי לימודי הקולנוע שלך האם את שוקלת בעתיד לא רק לשחק בסרטים אלא גם לכתוב או לביים אותם?
"מראש הכיוון שלי בלימודי הקולנוע היה תיאורטי, ואם כבר מקצוע לעתיד, לא הייתי רוצה להיות תסריטאית או במאית אלא להיות מנהלת פסטיבלים. לנסוע מסביב לעולם, לפגוש במאים, לראות המון סרטים ואז לאצור מהם כל מיני תוכניות מיוחדות ורטרוספקטיביות זה החלום שלי".
אם היית יכולה לארגן מחר רטרוספקטיבה אחת, למי היא היתה מוקדשת?
"לאנייס ורדה, זה בטוח. יש הרבה אמניות שאני מעריצה, אבל היא מעל כולן. אין הרבה במאים, בטח לא במאיות, שעושים סרטים כל כך הרבה שנים ובכזו הצלחה ובכל כך הרבה סגנונות. היא לימדה אותי שקולנוע הוא שפה, שיש משמעויות מאחורי התמונות".
כמו עוד כוכבות עכשוויות, למשל גרטה גרוויג, למדת גם ריקוד לפני שהתחלת לעסוק בקולנוע. את חושבת שהלימודים הללו עזרו לך במשלח ידך הנוכחי?
"כן, בהרבה מובנים. יותר מכל, אני חושבת שריקוד מלמד אותך משמעת עצמית, ואני בספק אם אנשים מבינים עד כמה שחקנים זקוקים למשמעת כזו".
אני לא יודע מתי נתראה בשלישית, אבל בינתיים אמשיך לעקוב אחרייך בטוויטר ובאינסטגרם.
"הטוויטר משמש אותי בעיקר למטרות מקצועיות, אבל האינסטגרם זה משהו אישי. אני אדם חזותי ואוהבת דברים יפים, והנסיעות שלי ברחבי העולם מאפשרות לי להבחין בהרבה דברים כאלה, אז אני נהנית לצלם אותם ולהעלות את זה. אני גם כמעט אף פעם לא בבית, אז האינסטגרם הוא בשבילי דרך טובה לספר לחברים שלי איפה אני נמצאת ברגע נתון".