פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      התפילות החדשות שלנו

      השירה הישראלית היא היורשת של כתבי הקודש העבריים. השורות היפות בעברית, חלק שני: 40 מובאות משיאי השירה הישראלית – מוכיחות שהן אינן נופלות משיאי סידור התפילה

      יונה וולך (יח"צ , יעל רוזן)
      מלחמת השחרור של יונה וולך | צילום: יעל רוזן

      כפי שאבא של יונה וולך נהרג במלחמת השחרור שלנו, חייל גיבור בתקומת ישראל, כך יונה וולך מתה במלחמת השחרור הנפשית והרוחנית שלנו. כי זה מה שעושה השירה: במקרה של יונה וולך, היא לימדה אותנו לאהוב את אלוהים ולשמוע את אלוהים בלי איסורים דתיים מיותרים ומנכרים. זה חלק ממלחמת השחרור הרוחנית שלנו.

      בשבוע שעבר הבאתי את 61 השורות הכי יפות בשירים הכי יפים, אז הנה ארבעים מובאות השירה החדשות – כולן חושפות שכבה בתוך נפשנו ומנסחות אותנו מחדש מבחינה רוחנית. ויש גם שירי אמונה גדולים: מאברהם שלונסקי הרואה את שם יהוה נכתב לעיניו ברחובות פריז בלילה, דרך שולי רנד שמספר מה קרה בלילה האחרון לחייו של חנוך לוין. ולצידם שירים חילוניים וחופשיים לחלוטין: מאלישבע המשוררת העברייה ה"לא יהודייה", שמבכה את ימי האהבה הצעירים שחלפו, עד איתן גלס שמספר חוויות מ"גהה". כולם שירים נפלאים.

      סדר השורות מקרי בחלקו (בניגוד לרצף הראשון שהיה פחות או יותר על פי סדר הופעת המשורר בתולדות השירה).

      1. "אני ראיתי בהצטרף אות לאות/ ובהתלכד כתב הנצחים/ ואילם ומתרונן עם חצות/ לי הזהיב שם י ה ו ה על הדרכים"
      (לעיני אברהם שלונסקי, בפריז של שנות שלושים, בחצות הלילה, מופיע שם יהוה בעברית, אות אחרי אות)

      2. "נגיף האלוהות עובר בנפש האדם/ כתא מחתרת הוא עובר: קבוצת סיכון, היכוני!"
      (דורי מנור בשיר המשחק על הקשר בין המילה המופלאה והנוראה "יהוה" למילת הנגיף האיומה, H.I.V, בגלל הדמיון באותיות)

      3. "ואין אלא יעקב/ ובעיניו הסולם/ נאבק עם האיש/ מעבר לנחל/ ליד הגשר/ וכל העם צופים מסביב/ כבתמונת-קרב עתיקה"
      (אמיר גלבע שומע את קולות הכדורגל מאצטדיון רמת גן. השוער בשער הישראלי אז, בשנות החמישים, הוא יעקב חודורוב, והשער דומה לסולם יעקב. כל החלומות האלוהיים מתערבבים, מאז ועד היום)

      4. "אל שולחן אלוהים ישבתי שבת/ ובידי עט סופר לו אנהלה,/ ושפתו בקודש ידי כותבת"
      (אד"ם הכהן, יליד המאה ה-18, כותב שירה עברית עוד לפני שהפכה מחדש לשפה חיה)

      5. "עוד בת השירה אלי מתגנבת,/ עוד ליבי הוגה וימיני כותבת -/ כותבת שירים ובשפה נשכחת"
      (גם יל"ג כותב במאה ה-19 שירים בעברית שנשכחה מזמן כשפה חיה. אלה המשוררים שהתחילו להקים את העברית מחדש ואחריה את ציון החדשה)

      6. "לאט לאט הוטבו חלומותי/ ואישים קטנים היו באים, בחן ובגיחוך./ אנושיים,גם אם גמדיים/ צבעוניים אך מאוזנים,/ מבשרים עיקול דרך/ סותמים ואינם מפרשים"
      (דליה הרץ, מחשובות השירה הישראלית, שקדמה ליונה וולך בסגנונה, מתארת יציאה מדיכאון ממושך, המתבטא בחלומות טובים יותר המסמנים אפשרויות חדשות)

      7.
      "שנה טובה לך, הלית.
      הסתיו הנה בא.
      ואמת להגיד
      מעורר אהבה"
      (אבות ישורון בשיר אהבה ושנה טובה לבתו הלית, בת ה-9 אז)

      8. "שם ירווה לו משפע, מ?או?ש??ר/ בן-ערב, בן נצרת ובני/ כי דגלי, דגל טוהר ויושר/ יטהר שתי גדות ירדני"
      (איפה עוד יהיה לנו, ומתי יגיע, מנהיג פוליטי ומשורר נפלא כמו זאב ז'בוטינסקי, המנסח את חזון האחווה בין העמים עם ארץ ישראל הסופר-שלמה)

      9. "זה שנשאר לי לעת זקנתי:/ שעה לעת ערב, אולם בית-קפה./ שיחה ממושכת, ובן שיחתי – איננו צעיר ואיננו יפה"
      (אלישבע, מחלוצות השירה העברית החדשה, בשיר מאוכזב ומשעשע בחרוזיו על חייה "בזקנתה" – היא הייתה אז רק בת חמישים - כשהיא יושבת בבית הקפה מול מישהו "שאיננו צעיר ואיננו יפה". לא נעים. היא אגב הייתה "לא יהודייה". משרד הפנים בטח היה מוציא נגדה צו גירוש היום)

      10. "את שוכנה בכחול מקופלת/ והומה ככינור הרדום/ יד אלוהית מסלסלת/ הגיגך? מעולף וקדום"
      (יוכבד בת מרים בשיר אהבה לארץ ישראל. כבר לא כותבים שירים כאלה היום. בעצם כן. "מי אוהב אותך יותר ממני?" של מיכה שטרית וארקדי דוכין)

      יום הזיכרון שירים בכיכר 2011 (נמרוד סונדרס)
      המשוררים החדשים. מיכה שטרית | צילום: נמרוד סונדרס

      11. "חיפשתי אותך ולא מצאתיך/ חיפשתי אותך הלוט בענן/ מלוא נפש אריתי הדבש מיני פיך/ ראיתי חלום עקבותיך בגן"
      (אברהם חלפי, המשורר שאריק איינשטיין אהב במיוחד, מחפש את אלוהים ואיינשטיין שר)

      12. "אני רק מביטה כיצד החתולים יוצאים/ מגג הפח החשוך והגלי שליד קני הסוכר של האור/ ומנסים למצוא את השלום העולמי"
      (לאה אילון בנבואת אחרית הימים מקסימה משלה, שמבשרים חתולים על גג פח גלי)

      13. "על מכאוב חלוני/ תלוי ירח/ ממנו לאט אני לוקח/ סדין כחול/ להתכסות"
      (שמואל רבינוביץ, המשורר והצייר שמת נידח לחלוטין, בשיר שהוא ציור של כאב)

      14. "כל שושנה היא אי/ של השלום המובטח,/ השלום הנצחי. // בכל שושנה מתגוררת/ ציפור ספירית/ ושמה 'וכיתתו'".
      (כמו לאה אילון, גם זלדה מקרבת את השלום העולמי בשורות נפלאות)

      15. "שבקו חיים אוייב?י ואוהב?י,/ לא מכירני איש ולא א?ת?ר./ ש??כ?ו?ל צועד אני בין סובב?י,/ שקוף לפני רוא?י, אף מיותר"
      (אליעזר כגן, המשורר שהיה פעם מנהל בית ספר ואופנוען ג'ינג'י, מתאר באכזריות עצמית נדירה את ימי הזקנה הרעים, כשכל רעיו כבר מתו)

      16.
      "נסלח לנו. הרי גשם י?ר?ד.
      אפילו היו?נים ידעו כן".
      (יעל רנן הוא פרופסור באוניברסיטת ת"א, שתרגמה בין השאר את יוליסס, אבל כשהייתה ילדה פירסמה פעם שיר במעריב לנוער שאני זוכר מאז ועד היום. אני בטוח לגבי השורה הראשונה - "נסלח לנו. הרי גשם ירד" - לגבי השורה השנייה – לא. האם זה היה "היונים המו כן?" היונים "הגו כן?" "היונים המו כה"? וכו'. כל האפשרויות פתוחות. אני סולח לעצמי)

      17. "וזאת לדעת:/ בימים ההם אין מלך בישראל,/ לבד מנתן./ לא עשה איש הישר בעיניו, כי אם בעצתו ועל פיו./ קשה להסביר, מין דרך-ארץ בפני חוכמת הלב המופלאה שלו"
      (יעקב אורלנד בספר השירה הפרוזאית "נתן היה אומר" על נתן אלתרמן ומנהיגותו הטבעית בימי השירה הגדולים ההם)

      18. "השמים הסגולים כה נמוכים -/ ילד, העולה על ענף עץ, יכול לדקור/ באולר את אלוהים."
      (שלמה זמיר, המשורר יליד עיראק ששלונסקי גילה עוד בשנות החמישים, מתאר את הקרבה הטבעית בין ילדים לאלוהים בימי הילדות המוקדמים, בגן העדן הבבלי בין הפרת לחידקל)

      19. "הייתה לנו שעה של חסד בה היינו שנינו/ שלווים ונשכחים כצמד שעונים אשר עמדו מלכת"
      (אריה סיון בשיר אהבה מחוץ לזמן ולמכאוביו)

      20. "אותי קילפתי יום אחד,/ ביום ניתן סכין לי חד"
      (אריה זקס עושה מה שהמשוררים תמיד עושים: מקלפים את עצמם בסכין החד הראשון שנקלע לידם. אחרי בתי כינרת נשמתה עדן, אריה זקס הוא המת שאני הכי מתגעגע אליו. איש מקסים ביותר)

      21.
      "ומה החדשות אשר יצילו
      מפי על הממותות? לי יש פנאי.
      אני שותק. לא ניחשו אפילו
      את פני"
      (דן פגיס מתאר בהומור אופייני את גולגלתו המתגלה לאחר אלפי-אלפי שנים, כשהמדענים תוהים אם היא שייכת לעידן הממותות. הביקורת, אם לא הבנו, מופנית גם נגד מבקרי השירה)

      זלדה המשוררת (אתר רשמי , ויקפדיה)
      זלדה | צילום: ויקיפדיה

      22. "ה?ל?ך?/ ה?ה?ל?ך? ל?תו?ר/ מילים ל?חרו?ז./ והארץ היתה י?תו?ר./ והשטח היה פ??רו?ז./ וכולם דיברו בכללות/ ופרשו מגילות מגילות/ ו?ידו?י?ם הקפריזי".
      (גבי דניאל, הוא שמו המשוררי של פרופ' בנימין הרושובסקי, לועג למציאות השירית שבה החרוז ננטש וכולם משמיעים וידויים קפריזיים בלי שום מוזיקה ובלי שום חרוז. אז איפה השירה?)

      23. "הרחוב היפה-היפה ייעצר לבסוף בדרכו./ השלווה, אטומה וקשה, תיחתך כמו חלה לאורכו./ והבוקר הלח יתפחם מברק יחידי, מ?ב??ר?קו?"
      (אלה השורות הפותחות את ספר שיריו הראשון של דוד אבידן – כלומר, השורות הראשונות של המשורר הגאוני והמופרע – והנה הן מכילות, כבצופו נבואי, את כל סיפור חייו, כי אבידן אכן התפחם ומת מרוב ברק)

      24. "שקוף בה/ גוף ק?ר?ב?יה?/ הכל/ חוץ מעיניה/ אטומות כתריסים כהים/ מתרוצצות בצידי פניה/ לראות הכל"
      (נורית זרחי בשיר רצוף אהבה ורוך לשממית)

      25. "אני זוכר לך א?ל??ל?ה עיישה/ את חסד ידך על ראשי העזוב על שרפרף בשמש"
      (ארז ביטון. המשורר העיוור נזכר באשה האומללה – תולדות חייה הטרגיים מתוארים בשיר – שנהגה איתו בחסד וברוך בילדותו)

      26. "אין האלוהים בא עוד בחלוני/ איך אוכל עוד לראות את גופו המתוק/ לצלול בעיניו לא ארד עוד לשלות/ מבטים יחלפו ביקום כמו רוח/ איך אזכור את היופי הזה ולא א?ב?ך??"
      (יונה וולך מתגעגעת לאלוהים כפי שרק מי שאלוהים בא אליו יכול להתגעגע)

      27. "שירה זה צבע/ הנפש, לאחר שהיא (הנפש)/ מתאדה"
      (תנחום אבגר באחת ההגדרות היפות ביותר לשאלה "מה זו שירה?")

      28. "ההרים האלה הם יחסי הציבור של אלוהים./ החול מדויק עליהם/ כשעון שווייצרי"
      (רוני סומק בשיר על עין פשחה, מתפעל ממעשי האלוהים. כל רקפת וכל סנונית, אני אומר, הם יחסי הציבור של אלוהים)

      29. "איי, לו? רק את בשרי לרחוץ יכולתי,/ לטבול שוב בגיגית הפח העלובה של ילדותי,/ איי, לו? רק נפשי הכעורה לסוך יכולתי/ ב??ש???מ?ן הטהור של ילדותי"
      (תמיר גרינברג, אחד המשוררים החשובים ביותר והמתאכזרים ביותר לעצמם בשירה הישראלית. ארכיטקט והומוסקסואל, למי שלא יודע)

      30. "ברגע זה אין בתבל כולה/ מי שישווה בכיעורו לכיעורי"
      (גם אדמיאל קוסמן – פרופסור וחובש כיפה – הוא מן האמיצים והמשוכללים שבמשוררים. לקראת יום כיפור כדאי לזכור כי וידויי השירה הישראלית עמוקים לא פחות מווידויי התפילות ליום כיפור)

      31. "לא היה מה לעשות ב'גהה'/ חוץ מלהשתגהה. יושבים במחלקה/ הסגורה מול הטלוויזיה. יש רק/ חמישה מקומות ישיבה בספסל/ ושבעה כיסאות פורמייקה מקולפים"
      (איתן גלס. אחד המשוררים המעניינים – מחבר "אז קחי לך תפוחים ותמרים" - מתאר מבפנים את הוויית המחלקה הסגורה בבתי החולים הפסיכיאטריים)

      רוני סומק (יח"צ)
      מתפעל ממעשי האלוהים. רוני סומק

      32. "פעם אל הרצפה/ לצורכי אהבה דחופה/ ירדנו/ זמן, רעול פנים, ארב/ עכשיו אל משתה אבלים/ קמים"
      (שרי בן בנימין. איך התשוקה החיה, הנפלאה, עד לירידה על הרצפה לצורכי אהבה דחופה, התחלפה במוות. או שאולי זה מות האהבה?)

      33. "נותרתי עומד, בגבי מהומת אלוהים,/ שכבת על אלונקה מוכתמת,/ עטור טלית, פניך גלויים/ מתפלל שמוט איברים.// לחשתי נשימות, בואו נשימות,/ לא באו,/ באו לילות – אתה מופיע ב??נ??הרה/ עשוי רגבים ובכי הורים"
      (יונתן ברג, חייל קרבי, משורר חובש כיפה, בשיר פשוט ומרגש שרק חייל קרבי יכול לכתוב על נפילת חבר בקרב, דוד מרכוס, שיר שנכתב על מלחמה אחרת, הרבה לפני המלחמה האחרונה, אבל הוא נכון לכל המלחמות)

      34. "בהיאחזות הנח"ל בסיני/ אני ממש שפשפתי את עיני/ כשראיתי מעשה כשפים/ ספרי שירה קטנים על מדפים:// שירי רחל ו"כוכבים בחוץ"/ כמו לפני שנות אלף בקיבוץ/ אני ממש שפשפתי את עיני/ בהיאחזות הנח"ל בסיני"
      (נעמי שמר, המשוררת הנפלאה, שרק אידיוטים מבזים, בשיר על הטוהר שאיבדנו, ובעצם לא אבד כלל, לא אז ולא עכשיו, אם רק נשמור עליו)

      35. "עני ורש ומרושרש/ מביט בנשל הנחש/ לו רק יכולתי גם אני כך להגיח"
      (מאיר אריאל רוצה להיטהר מכל חטאיו, כמו הנחש המשיל את עורו הישן ,כמו בתפילות יום כיפור: "אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו")

      36. "פעם יכולתי לבלוע כדור ארץ שלם./ רכבתי על אופניים כשהידיים באוויר./ פעם הייתי חיה רעה ואת היית מותק./ פעם חייתי באמת"
      (מיכה שיטרית בשיר על מות האהבה והתשוקה. ואני חוזר ואומר: הזמרים היוצרים היום - מחברי המילים והמוזיקה והמבצעים, גם אם מילותיהם פשוטות ודיבוריות יותר – הם היורשים הגדולים של המשוררים הגדולים)

      37. "ונחיה באושר ובעוני/ עד עצם היום הזה/ ונחיה ואת תהיי כמוני/ כך או כך חיים על הקצה"
      (שי עמר מזכיר לנו בימי הכסף האלה את האופציה הנפלאה של אושר ואהבה ועוני)

      38. "שנינו ראינו אותה התמונה/ מעל ראשך מוטלת שכינה/ ופחד נורא ואיום / כשאתה נרעדת פתאום/ התחננתי לא, אתה ידעת כן,/ סע לשלום. אתה ענית אמן"
      (שולי רנד בשיר מצמרר על מותו של חנוך לוין, שקדמו לו שנות ויכוח מר ונמשך ביניהם אם יש אלוהים או אין אלוהים. הסצינה על סף המוות, כשרנד ביקר אותו בבית החולים על סף מותו, כמו חתמה את הוויכוח)

      39. "רודף אחר חוקיך, מאידך תשוקתי אותי שורפת/ עזה כמוות איומה כנדגלות"
      (ארז לב ארי הנפלא. וואהו, איזו רמה של יראת אלוהים ואיזו רמה של תשוקה)

      40. "אולי אחרי הכל תגיע לשמים/ אולי אחרי הכל תשמח מהחיים/ תאמר תודה ותהפוך פתאום למים/ ותצטרף לים הרחמים"
      (קובי אפללו שר את אחת התפילות החדשות הזכות ביותר של השירה הישראלית, זכה לא פחות מכל תפילות יום כיפור)