עולם הזמר כמרקחה: הבוקר (ראשון) פורסם שהנציג הישראלי לתחרות האירוויזיון ה-60 יהיה הזוכה בתכנית "הכוכב הבא" של קשת. בכירה ברשות השידור שמסרבת להזדהות בשמה העבירה לוואלה! תרבות תגובה כועסת, אלי ניסמן, מנהל אמנותי של פסטיבלים מוזיקליים העביר את הקטילה השנתית שלו וחובבי האירוויזיון רועשים וגועשים.
אני מודה באשמה, גם התגובה הראשונה שלי היתה "מההההה", עם הרבה סימני שאלה, קריאה ושוב שאלה. גם אני כבר תכננתי פוסט חוצב להבות בפייסבוק, שמסביר למה זו החלטה שגויה, למה יואב גינאי ויונה ויזנטל צריכים למסור את כרטיס העובד שלהם ושסוף סוף שוכנעתי שהגיע הזמן לסגור את רשות השידור.
לא חסרות סיבות לכך שההחלטה בהחלט תמוהה: מדובר בתחרות כישרונות צעירים, עם זמרים חסרי כל ניסיון בימתי, ילדים שהתפרקו מבכי באודישנים מול ריטה, שרני רהב היה צריך להחזיק להם את היד כדי שיאמינו בעצמם כדי שלא יפרשו מהתוכנית. אלו זמרים שהניסיון הבימתי הראשון שלהם הוא לשיר מול קיר, ומהקיר הזה ומכמה מאות ילדות קולניות באולפן, הם עוברים לאולם עם יותר מעשרת אלפים איש בקהל ועוד 120 מיליון צופים בבית. אסי עזר לא יהיה שם כדי להגיד להם כמה הם היו נפלאים, אסתי גינזבורג לא תלהג עם המשפחות. וגם מדובר בפורמט שמצליח בביצה המקומית אך נכשל בענק ברוב המדינות שרכשו אותו.
אבל צריך לזכור שגם זמרים מקצועיים כשלו במבחן ההתרגשות: "שרה ברחובות", אחד השירים היפים ביותר שישראל שלחה לתחרות, סבל מביצוע גרוע שכלל בעיקר זיופים וצרחות של ריטה בהופעה החיה. שרית חדד נתנה ביצוע קפוא ל"נדליק ביחד נר" ועד היום לא ברור מה בדיוק הלך על הבמה כשליאור נרקיס עלה עליה. גם אם נלך רחוק יותר ניזכר ששלמה ארצה וכוורת נכשלו במקום בו שירי מימון ובועז מעודה הצליחו.
ישראל אינה המדינה היחידה בעולם שבוחרת את הנציג שלה דרך ריאליטי שירה. בתחילת שנות ה-2000 ספרד הגיעה למקומות מכובדים בטופ 10 כשבחרה נציגים דרך "מבצע ניצחון", הכוכב נולד שלה. וגם במדינות עם תרבות אירוויזיונית מבוססת שעורכות תחרות ארצית מקדימה מרשימה כמו המלודיפסטיבלן של שוודיה, שמור מקום לאמנים חדשים וחסרי ניסיון.
גם להיות אמן ידוע ברמה בינלאומית לא מבטיח מקום גבוה באירוויזיון: במשך שלוש שנים רצופות שלחה בריטניה אמנים מצליחים כדי להתרסק על הבמה: להקת הבנים בלו שהגיעה למקום ה-11 ב-2011, אנגלברט האמפרדינק שקיבל 12 נקודות אומללות ב-2012, ובוני טיילר שהגיעה רק למקום ה-19 ב-2013.
האירוויזיון האחרון זכה לזינוק בממוצע הצפייה הכללי (במיוחד במדינות כמו דנמרק, הולנד, אוסטריה ובריטניה). בישראל מדובר בנתון זניח של כ-5% צפייה, ולכן העברת השרביט לקשת היא הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לאירוויזיון בארץ. רשות השידור ידעה לאורך השנים להתעלל באמנים שהיא שולחת, לדרוש מהם לשאת בעלויות ולזרוק אותם למים העמוקים והקפואים לבד. קשת היא אלופה ביחסי ציבור ובאריזות נוצצות, כך שסוף סוף התחרות המושמצת שלא בצדק תזכה לחשיפה. ממשדרי קדם מביכים עם אחוזי רייטינג בודדים, לתוכנית שעם כל מגרעותיה מצליחה להשיג 30% רייטינג, כך שצמד המילים "ישראל" ו"אירוויזיון" יגיע להרבה יותר אוזניים ועיניים. וזה משהו שאף בכיר ברשות השידור לא מסוגל לעשות.
קשת מצידה תיאלץ להתמודד מול הרקורד הגרוע של ישראל בארבע השנים האחרונות ומול הקריאה לפרוש מהתחרות, כי הרי כולם אנטישמים. אז הנה כמה דוגמאות על קצה המזלג למדינות עם רקורד גרוע מאז שיטת חצאי הגמר, שלא מאשימות את שאר העולם בבחירות הגרועות: בלגיה, מהמדינות המייסדות של התחרות, הצליחה להעפיל רק פעמיים לגמר, אסטוניה מ-2004 לא העפילה לגמר חמש שנים רצופות, מקדוניה לא עלתה ארבע שנים רצופות מ-2008, לטביה שניצחה ב-2002 ואירחה את התחרות ב-2003 לא עלתה השנה בפעם השישית ברציפות לגמר, בולגריה חוזרת השנה אחרי שנת הפסקה, שהגיעה אחרי שישה כישלונות רצופים, ורק הופעה אחת בגמר. מונטנגרו עלתה השנה לגמר לראשונה, אחרי חמישה ניסיונות כושלים. והדוגמה המובהקת במיוחדת לרצף גרוע היא הולנד, שמשנת 2005 במשך שמונה שנים רצופות לא עלתה לגמר, ומעולם לא איימה לפרוש. שינוי גישה אגב, הביא למקום 9 בשנה שעברה ומקום שני השנה.
אז אחרי שנמצאה הדרך לבחור את הזמר או הזמרת, נשארה עוד תעלומה אחת איך ייבחר השיר עצמו, וזה חשוב הרבה יותר, ולמשימה הזו כדאי לגייס את מיטב מוחות הפופ הישראלים. הופעה מנצחת לשיר סוחף באריזת הפאר של קשת ויש סיכוי שהרייטינג יעלה, ואיתו גם המיקום של ישראל בטבלה.