וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

סינגולדה: "כל החברים שהיו לי עוברים לי בראש עכשיו"

9.9.2002 / 12:47

האוסף המקיף של להקת שיקגו הזכיר לניסן שור את כל מה שרע אבל גם את כל מה שטוב ברוק האמריקאי המנופח

יש להקות שההיסטוריה תמיד תשתמש בהן בתור נקודת התייחסות שלילית, אבל זה עדיין לא אומר שלא היו להן לפחות כמה שירים יפים. אם הייתם שואלים את ג'ואי רמון מי היא הלהקה שהוא היה הכי רוצה לראות נשרפת בגיהנום, סביר להניח שהוא היה עונה שיקגו וגם שואל אם אפשר לשרוף אותם ביחד עם כל התקליטים שלהם.

והאמת היא שבצדק – שיקגו, הלהקה הפופולרית ביותר ברדיו ה-FM האמריקאי לאורך שנות השבעים והלהקה השנייה הכי מצליחה בפופ האמריקאי אחרי הביץ' בויז, היתה הרפרנס המדויק שאותו הפאנק הניו יורקי חיפש בתחילת דרכו: מוזיקה נוסחתית, ידידותית ולכל המשפחה, שפשוט דורשת שיבעטו לה בפרצוף. להקות כמו הרמונז, טלוויז'ן והניו יורק דולז קמו, בין השאר, מתוך הגועל נפש שהם חשו כשהאזינו לרדיו הכל אמריקאי שהשמיע מסביב לשעון קאנטרי מתועש, רוק בומבסטי והוטל קליפורניה.

שיקגו היתה תמצית ה-FM: כל שיר שלה יכול לעשות לך לא טוב בבטן. אבל שווה לפרגן להם בגלל כמה סיבות: הסברה הרווחת היא שהם הפכו את השימוש בכלי נשיפה ברוק לנפוץ ומקובל, והם גם כתבו כמה שירים שלוחצים היטב על כל הנקודות המתבקשות. כל אלו מופיעים באוסף החדש והמאוד ממצה שלהם, “The Chicago Story”. שני להיטים ענקיים של הלהקה הזאת, הפותחים את האוסף, חייבים לאמץ בחום: “If You Leave Me Now” ו-“Hard to Say I`m Sorry”. שניהם מנסחים יפה את קורות הלהקה הזאת בשני עשורים: בסבנטיז היה להם צליל פולקי טבעי, נעים הליכות, רווי כלי מיתר ואקוסטיקה נדבקת, ובאייטיז הצליל הזה התפתח לכלל המנופחות שאפיינה להקות המטפחות מצ'ואיזם מתנצל לצד אורגנים גדולים מהחיים וסולואים של גיטרה משהו בן זונה. על הקטעים מהניינטיז אין צורך להכביר מילים: מדובר בסחורה הטיפוסית של גברים בגיל העמידה היוצרים מכוח האינרציה והג'ובה (כולל שיתוף פעולה זוועתי עם הג'יפסי קינגס).

יש באוסף הזה שלושים ותשעה שירים, לא כולם טובים, חלקם ממש מניפולטיביים, לא כולם רעים, חלקם באים ממש מהלב. שירי הסבנטיז שלהם ניצבים על הקו שבין קאט סטיבנס ובוסטון (שימו לב ל- “I`m A Man” המצוין שכתב סטיווי ווינווד) ואת שירי האייטיז ניתן למקם בין הקיטש של פורינר לדרמטיות של אי.אל.או, רק הרבה פחות מגניב וגרובי.

בכל מקרה, שיקגו היא מהות האמריקאיות: חבורה של גברים בג'ינס ומגפיים שמנגנים מוזיקה שלחלוטין מתאימה לתפיסת העולם היאנקית בכל הנוגע למערכות יחסים תלותיות ורגשות הוליוודיים. האוסף של שיקגו מתאים לכל מי שחיי האהבה שלו מתנהלים בסלואו-מושן, ולפחות שיר אחד בו, "אני לא רוצה לחיות בלי האהבה שלך", הוא שקר מוחלט.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully