ב"ברוורס" ארז טל ממציא את הפורמט הכי חשוב שימציא - את עצמו

    "ברוורס" אינה עוד נוסחה טלוויזיונית מבריקה שהצליח ארז טל להמציא. היא דומה לדברים שכבר ראינו בעבר - וזה בסדר כיוון שהאלמנט החדש שנחשף הוא ארז טל האמיתי והפגיע

    לילך וולך
    יח"צ - חד פעמי

    ובעצם - ארז טל לא סומך על עצמו, עד כמה שזה נשמע לא סביר, זו גם אקסיומה. לאורך כל השנים שטל הוביל מגמות טלוויזיוניות, הוא הקפיד ללהק לצדו פנים ידידותיות, הקפיד אפילו לחזק את הרושם הזה שנוצר, שהוא הסטרייט-פייס, הצנון היבשושי, המשתכנז. זה עבד ב"העולם הערב", עבד ב"רק בישראל", ב"מועדון לילה" וברור שגם בהנחיית "האח הגדול". אברי, לימור, אסי – הם נושאים במה שלכאורה לארז טל חסר טלוויזיונית – בכוח העל של מציאת החן. לא יהיה מי שיכחיש שארז טל הוא איש טלוויזיה מבריק, יוצר וקולט צייטגייסט בחסד, אבל גם לא תמצאו כנראה רבים שיאמרו עליו שהוא חומד, או מאמי. ורגע לפני שאנחנו אוהבים להתהפך על המאמי הלאומיים שלנו, לבוא אליהם בטענות ועוינות לא מוסתרת, אנחנו גם דורשים מהם שיהיו צייתנים ונוחים למשתמש.

    כל זה משתנה כאשר ארז טל מגיע ל"ברוורס" – תוכנית הדוקו/ראיונות החדשה שלו. זה רק אחד על אחד, סגורים רוב הזמן ברכב נוסע, טל נוהג את התוכנית והמכונית בעצמו. אין סיידקיקס, אין קהל שמוחא כפיים באופן מתוזמר, אין חליפות שמגינות על הפאסון. ארז טל מסמן תקופה חדשה בקריירה שלו, כזו שאין לו בובת פיתום על ברכיו דרכה הוא יכול לבטא את האיד שלו. זה רק ארז טל ומי שהוא בחר לקחת איתו למסע. נהוג לחשוב שראיון הוא אירוע חשוף ופגיע למרואיין; אבל לא פחות מזה הוא מסגיר גם את המראיין – השאלות מעידות על האישיות לא פחות מאשר התשובות. ההתמודדות עם מה שמביא הרגע, היכולת לנווט בין הלא צפוי ללא רצוי. הציר הקבוע הוא המראיין, המרואיין הוא התקליט המסתובב של היום, ומחר הוא כבר יוחלף באחר.

    ב"ברוורס" אין לארז טל לברוח. גם כשמוטי קירשנבאום מאשים באופן גלוי את טל שהוא בורח מהכישרון שלו אל הנחיית "האח הגדול", המצלמה קולטת את בליעת הרוק הזעירה שטל מסגיר. ארז טל לא נוהג להסגיר את עצמו, זה לא בטווח הפעולות המאורגנות והמחושבות שהוא נוקט בהן. כשטל נותן למצלמה לתפוס אותו, זה כיוון שהוא מאפשר זאת, ובוחר שלא לערוך החוצה את המבוכה. ובכל זאת – ארז טל כפי שארז טל לא נראה מעולם קודם לכן. מוטי קירשנבאום הוא מרואיין מושלם לפתיחת תוכנית שכזו – הוא חינני ומשתף פעולה, רטנוני באופן מקסים. יש בזה גם מעין מירוץ שליחים של אנשי טלוויזיה – מי שעיצב את מורשת תרבות הטלוויזיה הישראלית מעביר את המקל למי שעוד יעצב את הנוסטלגיה של ההווה. זה נוגע ללב, וגם מוערך – ארז טל בחר לעצמו יריב ראוי כדי לפתוח איתו עונה של "ברוורס"; אף אחד לא יאשים אותו שעשה לעצמו חיים קלים.

    עוד בוואלה! NEWS

    טבליה אחת ביום: איך שומרים על השיער, העור והציפורניים שלנו?

    לכתבה המלאה
    מתוך "ברווורס"

    מעניין כמובן, וצובט לב, לראות את מוטי קירשנבאום בתחנות חייו השונות, אליהן נוהג אותו ארז טל. אבל קירשנבאום הוא איש גלוי וחסר מסתורין; רוצה לומר – הוא אינו המנה העיקרית של "ברוורס". מערכת היחסים האד-הוקית שנוצרת ברגע המפגש בין השניים, הוא הבסיס לעניין העיקרי שמעוררת "ברוורס". ממש כפי שהרגע המעניין ביותר בעונה הקודמת של "האח הגדול" (להבדיל להבדיל, אבל בכל זאת), היה הרגע בו ארז טל איבד את קור הרוח המרוחק שלו מול רוני מיילי. הסדקים הם אלו שהופכים את התמונה למרתקת יותר, המשיכות האנושיות והלא מושלמות של הצבע על הקנבס.

    "ברוורס" אינה פורמט הברקה, אינה בעלת ערך הפקתי שעוד לא נראה במחוזותינו, לא ממציאה את הטלוויזיה מחדש כפי שעוד לא היכרנו אותה. אבל אולי היא מסמנת צומת דרכים חדש שעוד לא היכרנו אצל ארז טל. בהמשך הוא עתיד לראיין את חנה לסלאו ואת דני ליטני – גם הם אנשים מעניינים בעלי סיפורי חיים ששווים זמן מסך – גם אם כבר שמענו אותם בעבר. אבל העיקר הוא ארז טל, ממציא עצמו מחדש כארז טל, בפורמט משופר.

    מה חשבתם על "ברוורס"? ספרו לנו בפייסבוק

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully