פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "נעלמת": קשה לשנוא סרט כל כך טוב

      אין שום אפשרות לדון, אפילו במונחים כלליים, בפרצופו המכוער של "נעלמת" מבלי להסגיר פרטי עלילה קריטיים. ובכל זאת ולמרות הכל, מדובר בסרט מעולה

      "נעלמת": קשה לשנוא סרט כל כך טוב

      "נעלמת" הוא סרט מעולה ואני די שונא אותו.

      יום אחד ניק דאן חוזר הביתה, ואשתו לא שם. הדלת פתוחה, השולחן הפוך, ואיימי דאן, אשתו היפהפיה, לא נמצאת בשום מקום. ניק מתקשר למשטרה, והמשטרה – בדמות חוקרת קרת רוח (קים דיקנס) - חוקרת. המשטרה מגיעה במהרה למסקנה שהאדם שהיה לו הכי הרבה להרוויח מהיעלמותה של איימי דאן הוא ניק דאן. הגירסה שלו לסיפור ההיעלמות חשודה, והאליבי קלוש. קל לראות שחיי הנישואין של בני הזוג לא היו פרסומת לקורנפלקס. אחרי שגילה שאיימי נעלמה, ניק לא מתנהג כמו אדם שחרב עליו עולמו. אבל הכי גרוע, הדבר שבאמת הופך אותו לחשוד מרכזי, הוא העובדה שניק דאן הוא פשוט מין בנאדם כזה עם פוזה זחוחה וחיוך מרוצה, טיפוס כזה שרק מלהסתכל עליו בא לך להכניס לו איזו סטירה. אתם יודעים, כמו בן אפלק.

      כמובן, פרצוף של מניאק הוא לא עילה מספיקה להרשעה בבית משפט, או אפילו למעצר. אבל זה די והותר כדי לקבל הרשעה במקום שמשנה באמת: בחדשות. התקשורת מתקבצת מיד סביב המקרה של האישה הנעלמת והבעל הלא מספיק אומלל, וניק מגלה פתאום שהוא כוכב טלוויזיה – רק שהוא לוהק לתפקיד הנבל בסדרת ריאליטי. במקביל לחקירה ולחיפוש אחרי איימי (רוזמונד פייק), הסרט מראה לנו גם קטעים מיומנה, שבהם היא מספרת על ימים יפים יותר בזוגיות עם ניק: איך הם נפגשו, על האושר של השנים הראשונות ליחסיהם, ואיך כל זה השתבש.

      וכל פרט נוסף בנוגע ל"נעלמת" הריהו תחת צו איסור פרסום חמור מטעם משטרת הספוילרים.

      נעלמת (יח"צ)
      לא. בן אפלק הוא לא רוח רפאים. או שמא? (צילום: יח"צ)

      "נעלמת", המבוסס של ספרה של גיליאן פלין באותו השם, הוא הסרט הנורמלי ביותר שדיוויד פינצ'ר עשה עד היום. נדמה שהבמאי שניסה להמציא את הקולנוע מחדש עם "שבעה חטאים" ו"מועדון קרב", הופך ליותר ויותר מרוסן, ומסרט לסרט משיל מעצמו את כל המניירות. אפילו ב"הרשת החברתית", בעיקרו סרט על אנשים שמדברים, היו רגעים כמו סצנת מרוץ החותרים, שצולמה בטכניקת טילט-שיפט מעוררת תחושה חלומית ופסקול תעשייתי קליט ולופת-אוזן של טרנט רזנור. "נעלמת", לעומת זאת, נקי מגימיקים. אין פה תנועות מצלמה בלתי אפשריות, אין סיקוונס כותרות פתיחה מורכב ומרהיב. אפילו המוזיקה של רזנור בקושי מורגשת. אבל העובדה שפינצ'ר התמתן לכאורה לא אומרת שהוא הפסיק להיות במאי מעניין – אלא בדיוק להיפך. הוא בוגר עכשיו מספיק כדי לא להזדקק לגימיקים, והוא עדיין מאסטר. בלי למשוך תשומת לב לעצמו, פינצ'ר מוכיח כאן שהוא אחד הגדולים שיש: הבימוי והעריכה בסרט הזה הם מלאכת מחשבת. בבניית התסריט, חלוקת המידע לקהל, עיצוב הדמויות, בניית האווירה – בכל אלה פינצ'ר יכול לתת שיעורים לכל במאי אחר. אפילו כשהוא מפספס, הוא פוגע: ישנם רגעים בסרט שנראים מעט מזויפים - אבל במבט לאחור אתם מגלים שהזיוף היה מכוון לחלוטין. פינצ'ר נמצא בשליטה מלאה והוא יגיד לכם מתי מותר לכם לנשום ומתי לא.

      נוסף לכל זה, מתברר שפינצ'ר גאון גם בליהוק. הבחירה בבן אפלק היתה הברקה, אבל היא לא היחידה. את איימי מגלמת רוזמונד פייק, שחקנית יפהפיה אבל קרירה, שעד היום שיא הקריירה שלה היה הופעה כנערת בונד לפני עשור. הקור והשלמות הבובתית שלה נוכחים גם כאן – לגמרי לא במקרה, ומנוצלים עד תום. טיילר פרי, כוכב הקומדיות הגסות שאת תפקידו הידוע ביותר מבצע בשמלה, מופיע כאן כעורך דין מיומן עוטה חליפה, והוא יוצא מן הכלל.

      נעלמת (יח"צ)
      זו תמיד אהבה (צילום: יח"צ)

      אבל יש אבל. עלילת הסרט הזה צומחת משורשים רקובים, נקודה שפוגעת באפשרות ליהנות ממנו, למרות המקצועיות שבה נעשה. ובתכנון שטני, הסרט מסתיר את כל הדברים האלה מאחורי מחסום ספוילרים בלתי עביר. אין שום אפשרות לדון, אפילו במונחים כלליים, בפרצופו המכוער של הסרט הזה – או אפילו להסגיר באיזה סוג של פרצוף מדובר – מבלי להסגיר פרטי עלילה קריטיים, כאלה שאסור בתכלית האיסור להזכיר בביקורת. חטיפה זה רע, רצח זה יותר גרוע, אבל לספיילר את הטוויסט של סרט מתח בביקורת – זה פשע שאת עונשו לא ברא השטן.

      לכן אסור לי לספר מה באמת מטריד פה. אסור לומר למה הסרט הזה מגיע בדיוק בזמן הלא נכון, למה הוא מתחבר באופן מאוד לא נעים לכמה מהכותרות האחרונות, למה המסר שהוא מעביר – לא בכוונה, ברור שלא – הוא איום ונורא, ולמה ככל שהוא עשוי טוב – והוא עשוי טוב – ‏אתם עלולים לצאת ממנו בתחושה קלה של גועל. אי אפשר להסגיר מי הדמות שמופיעה בו שמתבררת כהגשמת כל הסיוטים האפשריים של זן ספציפי של פנטזיה פרנואידית. והעובדה שזהו סרט כל כך מבדר רק הופכת את זה לגרוע יותר – זה אומר שהדמות הזאת עלולה לחדור אל התודעה הקולקטיבית, להפוך לסמל, לאיש הקש האולטימטיבי.

      אבל זה רק סרט , נכון? "נעלמת" לא רץ לנשיאות, הוא לא מצע פוליטי, הוא אפילו לא מבוסס על סיפור אמיתי. כולה סרט. כל מה שצריך כדי ליהנות ממנו הוא לשכוח מכל משמעות או ייצוג ופשוט ליהנות ממה שהוא: מותחן משובח שהולך והופך מופרע ככל שעוברות הדקות. רגע, האם משמעות הדבר היא "לכבות את המוח"? בסרט של פינצ'ר? מי היה מאמין. בעיה. קשה, קשה לשנוא סרט כל כך טוב.

      וזו כבר הביקורת על הספר

      מה אתם חשבתם על "נעלמת"? ספרו לנו בפייסבוק