"המוגבלים" - הצגה מושלמת, מצחיקה ומבריקה שתגרום לכם להתאהב במדיום

דווקא לפעמים לא צריך אילנות גבוהים כדי למצוא פיסת אמת בעולם. בסרט "אישה יפה", אומר אדוארד לואיס (ריצ'רד גיר) לוויויאן, הנערה העובדת היפהפיה שהוא שוכר (ג'וליה רוברטס), " People's reactions to opera the first time they see it is very dramatic; they either love it or they hate it. If they love it, they will always love it. If they don't, they may learn to appreciate it, but it will never become part of their soul".

ויויאן צופה באופרה ראשונה בחייה, ומתרגשת עד עמקי נשמתה. היא מתאהבת באופרה, הוא מתאהב בוויויאן, ואנחנו מתאהבים ברעיון של אהבה בלתי אפשרית שמכסה על הכל, מאמינה בכל וסובלת הכל. ובעצם, אפשר להחליף את האופרה בתיאטרון, כמעט. בשביל שאדם יתאהב לתמיד בתיאטרון – ייתן לדרמה החיה והנושמת לחלחל אל מתחת לעורו, להשתכן אצלו בלב ולשנות אותו – הוא מוכרח לראות הצגה אחת טובה. ממש טובה. כזו שקורה בה הקסם הנדיר והשברירי שאין בו שום שפן סורר שברח מחוץ לכובע שלא בזמן. כי התיאטרון לא סובל בינוניות, הצגה "נחמדה" היא הצגה לא טובה, לא טובה מספיק. ובשביל להתאהב ממש, להתאהב לכל החיים בתיאטרון – מוכרחים להיתקל בהצגה אחת מופלאה. כל זה בשביל לומר – "המוגבלים" היא הצגה מופלאה. מופלאה ממש, בלי סייגים ולא בלב חצוי.

וכפיצוי על רוב המקרים בהם אמרו לכם על דבר מה שהוא "צפיית חובה", "מאסטרפיס" ובעצם הוסיפו לכם מטלה ברשימת ה"מה לצרוך כדי להיחשב לחלק מהמילייה הטרחני של התרבות הגבוהה" – "המוגבלים" היא אחד הדברים המצחיקים, רעננים ומבדרים ביותר שתראו. סיפור העלילה המקורית להפליא שיצר המחזאי גור קורן, עוסקת במשפחת פשע ישראלית כושלת – אב המשפחה טוביה ג'ורנו (יורם טולדנו המקסים והכריזמטי) הוא מבריח סמים לא יוצלח הנשוי לוורה (ענת מגן-שבו בתפקיד מצוין, מעין כרמלה סופרנו סקסית), רודנית שמשווה אותו דרך קבע לאביה, ברון הפשע המצליח, (שמיוצג על ידי תמונה מצחיקה ובחירה מבריקה של ששון גבאי). בנם, חנון הייטק שלא נגזר מהאריג המתאים לחיי פשע (יניב ביטון), מנסה לסייע ולהוכיח עצמו, אבל כושל גם הוא בשיקום קו הברחת הסמים למקדוניה. אל העסק המשפחתי לעיצוב שמלות כלה שמסתיר את הכלכלה המשפחתית האמיתית, מגיעים להתרים שניים משחקני קבוצת התיאטרון הקהילתי "בימת החלומות", כדי לממן נסיעה לפסטיבל תיאטרון בעלי מוגבלויות במקדוניה. צירוף המקרים המופלא הזה מנביט רעיון מבריק אצל טוביה ג'ורנו – הוא יממן את הפקת ונסיעת התיאטרון למקדוניה, ועל הדרך יבריח דרך השחקנים המוגבלים והתמימים את הסמים שלו.

זו נקודת הפתיחה המורכבת, המצחיקה ושופעת האפשרויות הקומיות והדרמטיות של "המוגבלים", ועל כך נוספים עוד קוים עלילתי של העלאת המחזה השייקספירי "רומאו ויוליה" המבוצע על ידי חבורת השחקנים בעלי המוגבלויות; סיפור אהבה בלתי אפשרי בין הבן הצעיר למשפחת הפשע ובין הכוכבת העיוורת והיפיפיה של ההצגה, (אפרת בוימולד מלאת החן), האופן בו תיאטרון החובבים חודר ללבם של הפושעים הממולחים וממיס אותו, ועוד ועוד שפע פרטים שמתארגנים במחול מופלא והרמוני לכדי הצגה מושלמת לגמרי.

מסוכן, מסוכן מאוד ללכת בין הטיפות כשמדברים על "בעלי מוגבלויות". מצד אחד אורבת מלכודת הפוליטיקלי קורקט שמתוך הסבך המעושה והסמיך שלה לא יכול להינבט שום דבר קומי, אמיתי או מקורי. ומן העבר השני מבעבעים הוולגריות, הטעם הרע וחוסר הנוחות שנגרמים ממופעים שרומסים ומעליבים את המוחלש-ממילא כדי לדגדג בשיפולי הבטן של השבעים והנורמטיביים. אבל גור קורן הוא לא פחות מאשר מחונן בתחומו (וראוי שיינתן לו קארט בלאנש לעשות כל דבר שיבחר על בימות התיאטרון); וגלעד קמחי הבמאי, מייצר למילים הכתובות של קורן המשך טבעי, נינוח וזורם שממקסם את הפוטנציאל הקומי בלי לגלוש על גדותיו. על זה אפשר וצריך להוסיף את להקת השחקנים הגדולה והמצוינת שחוגגת את ההזדמנות לטקסט ישראלי עסיסי ואינטליגנטי – נדס נייטס, אורנה רוטנברג, יניב לוי, דיקלה הדר (בתפקיד מדויק, לבבי ומצחיק עד דמעות), אופיר וייל, ליאור גרטי, חי מאור, ואורטל אוחיון.

"המוגבלים" כל כך מוצלחת שיש לקוות שהיא תייצר אופק תיאטרוני בהיר וחדש, לאלו העוסקים בתחום, ולאלו הפוקדים את אולמותיו. ואם אתם מעוניינים לתקן את משבר האמון שנפער ביניכם ובין הקיר הרביעי או לאפשר לאדם חדש להתאהב לנצח בתיאטרון – זו כיום ההצגה הטובה ביותר להתחיל בה.

"המוגבלים" מציגה בבית ליסין