בטור ה-17 הגיע הזמן להסביר עד כמה השם "חייבת לזוז" מהותי. הוא הגיע אליי בסיבובים שונים בחיים, דרך יוסי אלפנט בגיל 14, בתיקיות במחשב שבתוכן סטים מתקופות רחוקות, מאוחר יותר בבלוגי רשת אקראיים ואפילו בניסיון ליצור מוזיקה עצמאית. מי שהקוד הזה צרוב גם בדי. אן. איי שלו, יבין מיד איך בנפילה לתהומות במקום לצוף לתוך לילה עמוס קולות סדוקים ועצב, יהיה נכון יותר לאטום את האוזניים בחלל בו המוזיקה זזה מהר, מנצחת על קצב הנפילה ומשחררת מהדיכאון. למרות שקל להניח שזאת בריחה, אולי כמו עם כדורי שמחה, זה לא באמת העניין. הפתרון הקבוע לעגמומיות, שלא מאבד מכוחו ואיננו פג תוקף או מצריך הזעת יתר, נמצא בדיוק במוזיקה הזאת. כמו למשל בשיר "Bassically" של Tei Shi, שלא מקביל לשום תחושת סיפוק/הנאה/התעלות וכו', אבל יביא את מי שיאזין לו להתרוממת דומה. כשטאי שי משתוללת עם רגשות שנבלמו בניגוד לטבע ומתוך תסכול שיגרום לכל שפוי לתלוש שיער, היא שורפת כל רסיס עגמומיות איתו תיגשו לטראק הזה. הסינתיסייזרים התוקפניים והשירה שאין לה רסן משרתים היטב את המטרה שלה. לא תצליחו לעמוד בחדר, בקושי בני אדם ככל שתהיו, בלי להזיז את הגוף. אם הייתי מבינה חצי דבר בקוד של "חייבת לזוז", כנראה ש"Bassically" היה נכנס לתוכו ומתנגן עם כל כניסה.
Totemo - "Heavy As My Dreams"
על Totemo כבר נכתב כאן בעבר ובציפייה, והנה חלף הזמן ורותם אור מגישה לעולם במתנה את השיר הטוב ביותר שלה עד כה. "Heavy As My Dreams", גם הוא בהפקתו של רועי אביטל (גרדן סיטי מובמנט), הוא שיר אלקטרו פופ מרענן שמבליט בזרקור את היופי שניתן להוציא מליצור משהו בלתי צפוי. "כאבי גדילה בעמוד השדרה שלי/ אני בוכה/ הבקשה שלך כבדה כמו החלומות שלי". נראה שכל החלומות שלנו, לפחות בכל מה שקשור לרותם אור, הרבה פחות כבדים משדמיינו ואפילו בדרך להתגשמות. עכשיו להמתין לשאר שיבוא.
Pix "A Way To Say Goodbye"
Pix (חנה רוג'רס) הדרום לונדונית מפיצה קסם בעולם עם הופעת בכורה בקליפ ל"A Way To Say Goodbye". אווירת טים ברטון קודרת מלווה את חנה הצעירה, רק בת 19, שיושבת ליד שולחן וזזה עם המוזיקה. המפתח שלנו לפנטזיה של מישהו אחר נמצא בלחיצה פשוטה על פליי.
Leon Bridges Coming Home Wed
בלי לדעת הרבה על חייו של לאון ברידג'ס, אפשר לדמיין את שאר האנשים העסוקים בעולם מתהלכים ברחובות ערים וסמטאות, חולפים ומתעלמים מהבלוז, מהג'אז ומהגרוב שזורמים בעורקים של המוזיקאי המחונן הזה. ועל אף ההתעלמות הבוטה שאולי הפגינו מולו העסוקים, קל להבחין שברידג'ס מצא את הנוסחה שבאמצעותה מרכיבים קלאסיקה. יכול להיות שקורה כאן משהו גדול וללא התערבות מחשב?
Shabazz Palaces - Motion Sickness
קבוצת ההיפ הופ Shabazz Palaces מסיאטל משחררת קליפ לשיר "Motion Sickness". בז'אנר בו כולם ממהרים להגיע הכי מהר והכי ישיר, הזמן של Shabazz נע לאחור ובאופן מטריד, עדין, חכם ולא קולני. הוא מתחיל בחלל וגם נגמר בו. יש מקום ראוי יותר?
Sea Ghost "Cave Song"
אין באמת סוף ללהקות הגראז' שנשמעות בדיוק אותו הדבר, וכנראה שגם Sea Ghost נופלים לתוך התיאוריה המכלילה הזו, אבל הקליפ החמוד ל"Cave Song", בו הם מזמינים אותנו לצפות ברגעים אינטימיים של החבר'ה, מנגנים בקושי בגיטרה וזוללים פיצה, עושה את העבודה בשבילם. "אני לא רוצה לבכות איתך/ אני מעדיף להסתתר איתך" הם שרים, וכנראה שאלו שורות הפתיחה הסטנדרטיות של כל להקת גראז' המחשיבה עצמה ככזאת, וזה אפילו יותר מבסדר גמור.