מה השאלה?

על אף שאדם ברוך מיטיב עם הטלוויזיה, הטלוויזיה אינה מיטיבה עם אדם ברוך. הוא מעשיר אותה מתוך שיפעת עולמו הפנימי, בעוד היא גומלת לו במראה יבשושי וקדורני. גמילות חסדים אין כאן, ושום פסק הלכה לא יוכל לשנות זאת. כי הטלוויזיה – וביתר שאת זו שבישראל, וביתר שאת כפול זו של ערוץ 1 - היא אולי זונה של הרבה מאוד מנהלי תוכניות וקברניטים, אבל דמות הסגפן לא עושה לה את זה.

הפרק הראשון של "אדם ברוך מבקש תשובה", טיול בן שבועיים עם היהודי הנודד אדם ברוך בצמתיה הסואנים של החברה הישראלית, לא סיפק הסבר למה מצפה הגורו המקומי של העיתונות הכתובה מהמדיום הטלוויזיוני. זה שמדובר במוצר טוב יותר מ- 80 אחוז מסל הקניות שמציעה הטלוויזיה, ומכל מה שמציע ערוץ 1, אין בכלל ספק. אך זה עדיין לא עושה את ההרפתקה הנוכחית של ברוך לטובה בפני עצמה, או סתם מפתה לצפייה.

זאת תוכנית אירוח חוץ-אולפנית, המקושטת בחומרי ארכיון מלווים בגרפיקה ארכאית. מעין דוקו-ראיון. ברוך קורא לזה "שימוע". אמש נצפה "שימוע" ראשון עם עו"ד יעקב וינרוט, פרקליטם החרדי הקבוע של שועי הארץ שהוכתמו בחוסר יושר ציבורי (דרעי, ביבי, עזר ויצמן ועוד). בפועל מדובר במונולוג כמעט רצוף שנשא וינרוט על תפישת המקום והזמן שלו, ובימים הקרובים צפויה אותה תוצאה גם מהמפגשים עם דוד חמו, עמוס שוקן, מיכל נאמן, אריאל שרון, סטף ורטהיימר, ורד נעם ומאיר בוזאגלו.

העניין הוא שמונולוגים זה נחמד, אבל לא נחמד כמו דיאלוגים. והרי שם הסדרה הוא "אדם ברוך מבקש תשובה", לא "אדם ברוך מחכה לתשובה". ברוך דווקא מתגאה בהיעדרו הכמעט מוחלט מהמסך כדמות מראיינת, כאילו התנהגות הפוכה היא חטא חסר כפרה. זאת הנחת עבודה שגויה. מראיין טוב צריך להיראות על המסך. והרבה. דיאלוג טלוויזיוני מרתק, אותה איכות נדירה וחמקמקה שהיא ליבתה של עיתונות טלוויזיונית טובה, השונה לגמרי מפובליציסטיקה משוננת – אותו דיאלוג מחייב נמרצות, סקרנות, ווכחנות; סקס-אפיל טלוויזיוני שהוא לא נסים משעלי, אלא מהסוג שיש למנחים כדב אלפון ודב אלבוים. בעיתון, לברוך יתרונות וודאיים. בטלוויזיה, לא בטוח שהשניים לא היו מפיקים תוכנית מעניינת יותר עם אותם מרואיינים.

כי הנה וינרוט זה, מתברר כדעתן לא קטן, שבאמתחתו שלל אמירות שדורשות במפגיע שאלה נוספת, הבהרה, אפילו הצקה קטנה בשביל להעמיק ולחדד את הדו-שיח. מדוע התרבות החילונית בשבילו היא רק מועדונים, ואיך בדיוק חוק דת ומדינה הוא "נוח", כדבריו, גם לחילונים, ומה זה בדיוק אומר להאמין שאתה שייך רק לעצמך אך לראות בתורה את מרכז היקום והקיום, והאם ה"אני מאמין" ההלכתי שמעל לחוק ובו הוא דבק שווה בעיניו ל"אני מאמין" הסרבני, ומה זה אומר בהקשר של ההתנחלויות. כן, לדבר על ההתנחלויות, על דברים גשמיים, ארציים. זה לא גס. אבל ברוך שותק. קדורני ושותק. אותו ואת וינרוט עניינו אמש יותר התוהו ובוהו ורוח האלוקים. מצד שני, תמיד קיימת האפשרות שאסור לדבר על דברים כאלה בערוץ הממלכתי.


* "אדם ברוך מבקש תשובה" משודרת בערוץ 1 בימים שני-חמישי בשעה 20:30