כמה ס"מ יש לעוץ לי גוץ לי?

קודם כל, המילים. מדוע לא צורפו מילים לדיסקים היוצאים במסגרת חרושת הנוסטלגיה של המפעל המפואר הזה של הליקון? תסכימו איתי, רבותיי, ששורה כמו "תראו את סוזי, מאה אחוז היא", מתוך אוסף השירים של "הטוב, הרע והנערה", היא שורה שמקומה בנצח. אהוד מנור - אשף של תרגום שירים לועזיים, מגרשווין עד קורט וייל - שקד על תרגום כל שירי האלבום הזה, והצליח לזקק אותם למנה מתקתקה ומשכנעת בעברית. אוחז בסכין המוהל, גייר מנור שירי מחזות מקסימים שניחוחם מערבל קפה מר בבר נידח של עיר רחוקה עם ניחוח חציר מקומי לגמרי. לכן ראוי שהשורות שישראל גוריון שר כאן, בחן ומקצועיות המלוטשת המוכרת שלו, יונצחו. מתי לאחרונה יצא לכם לשמוע שורה כמו "עוץ לי גוץ לי/ כבר לא נחוץ לי"? אני סבורה שציטוט כזה יכול לחולל מהפכה גם בבליינד-דייט כושל. אבל לא צירפו מילים.

פרט לכך, יש לי רק תלונה אחת: הבונוסים מיותרים וקצת מקלקלים את אווירת האסקפיזם החולמני של התקליט. קצת קשה לשמוע את שמוליק קראוס מופיע פתאום באמצע המחזמר, בין כל כובעי הבארט וחצאיות הפעמון ונעלי הסטפס, ומתחיל עם "חזרתי פתאום, הנה אני בבית". יפה ככל שיהיה השיר הזה, הוא מעכיר את מצב הרוח ומכבה את שלהבת הזיכרון.

זה התחיל כהופעות, התקליט הגיע רק אחר כך. הכל עשוי בטוב טעם, כולל מה שנדמה שאפשר לקרוא לו "שיר כאב הביצים הראשון בעברית" (חפשו אותו בעצמכם). באמת משכנע ומקצועי ומענג. השנה היא 72', ו"הטוב הרע והנערה" - ישראל גוריון, בני אמדורסקי וג'וזי כץ, בהתאמה - שיחזרו עבורנו שירים מסרטי קולנוע קלאסיים ומחזות זמר. אירווינג ברלין וסטיבן זונדהיים, ואפילו ננסי סינטרה ולי הייזלווד, בונבונים ושכיות חמדה שיש לנצור. עבודה נלבבת עשו כאן, אין ספק.

נכון שחלק מהטקסטים יכולים לשמש עילה לתביעה על הטרדה מינית, אם רק יעבדו אותם ללשון משפטית, אבל זה לא נורא. אפשר לשכוח לשעה אחת של נחת את הפוליטקלי קורקט, ולא להתקומם מול שורות כמו "היית יכול לשבת בצד ולבחוש לה". מילא. ברוח החג, מותר בהחלט להיות משועשעים וסלחניים.

השלישיה הזאת אינה פיצוי על מותם בטרם עת של "החלונות הגבוהים", מוות שאין לו נחמה או מרפא, אבל יש כאן רגעים מתוקים, וג'וזי, אשכרה זמרת ברים אדומה, והדודאים, בלי שירי הרוכבים והנוקדים וה"אוהו אוהו הו", בהחלט משכנעים כהמפרי בוגרטים ופרד אסטרים. השד יודע איך לעצור את רכבת השדים הזאת שכולה געגועים והתרפקות.


* "הטוב הרע והנערה", הליקון