פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כרוניקה של אימפריה: "אימפריית הפשע" סוגרת את שעריה

      אתמול שודר הפרק האחרון של "אימפריית הפשע", סדרה שמעולם לא היתה מה ש-HBO רצתה שתהיה, אבל סיפקה כמה מהרגעים הטלוויזיוניים הגדולים של העשור הנוכחי

      כרוניקה של אימפריה: "אימפריית הפשע" סוגרת את שעריה

      כאשר הגיעה "אימפריית הטיילת" ב-2010 היא נראתה כמו מענה לתפילות של HBO. תור הזהב של רשת הכבלים נגמר, "דם אמיתי" הטראשית היתה הסדרה המצליחה והבולטת ביותר שלה, דם חדש נדרש בדחיפות כדי להחזיר את הבאזז. את הימים שבהם על אותו מסך שודרו "הסמויה", "הסופרנוס", "דדווד" ו"עמוק באדמה" במקביל - היה פעם שלב מדהים כזה בחיינו.

      הניסיונות של HBO היו בעיקרם ניסיון להחזיר עטרה ליושנה על ידי שימוש באותם אנשים שהיו אחראים לעטרה ההיא. אלן בול ("עמוק באדמה") עשה את "דם אמיתי", דיוויד סיימון ("הסמויה") יצר את "טרמיי", טרנס ווינטר, יד ימינו של דיוויד צ'ייס ב"הסופרנוס", הגה עם מרטין סקורסזי את "אימפריית הטיילת" (אנחנו מתכחשים לשם "אימפריית הפשע"), ואילו דיוויד מילץ' ("דדווד") חזר מאוחר יותר ויצר עבור HBO את "Luck".

      אף אחת מהסדרות האלה לא עשתה עבור רשת הכבלים היוקרתית את מה שעשו קודמותיה. לא בקרב המבקרים ולא בקרב הצופים. לכך דאגה "משחקי הכס" החל מ-2011. אבל "אימפריית הטיילת" אמורה היתה להיות לא פחות גדולה מסדרת הפנטזיה הענקית. בניגוד לה רגליה של האימפריה היו נטועות בקרקע והיא הסתמכה על אירועים אמיתיים, אבל כמותה גם היא זכתה לתקציב עתק, גוללה סיפור אפי מרהיב, עקבה אחרי מספר מוקדי עלילה, והיתה מדממת, אלימה ולא אחידה ברמתה.

      אימפריית הפשע (יח"צ)
      הדרך לאלדורדו. סטיב בושמי, "אימפריית הטיילת" (צילום: יח"צ)

      אבל "הטיילת" נותרה מאחור בזמן ש"משחקי הכס" הרקיעה לשחקים. טרנס ווינטר בנה סיפורים מדודים וזהירים, מרטין סקורסזי ביים את הפיילוט וסיפק את אסתטיקת הפשע היפהפיה שתלווה את הסדרה לכל אורכה, ואף היה מעורב בהפקה כל העת. גלריית שחקנים מרשימה התפקדה - סטיב בושמי בתפקיד הראשי, קלי מקדונלד ("טריינספוטינג"), גרטשן מול ("בטי פייג': סמל מין"), מייקל פיט ("החולמים") ומייקל קיי וויליאמס (עומאר מ"הסמויה"). בתחילת דרכה היא אף הפגיזה ברייטינג, פרק הבכורה שלה היה הנצפה ב-HBO מזה שש שנים, בשנותיה הראשונות היא היתה מועמדת להמוני פרסי אמי, אבל עד מהרה התמתנה "אימפריית הטיילת" והפכה לסתם סדרה מצוינת, רוב הזמן, אחת מני כמה.

      הסדרה גוללה את סיפורו של נאקי תומפסון (בושמי), גזבר העיר אטלנטיק סיטי והאיש החזק ביותר בה, שכוחו מתעצם עם תחילת חוקי היובש ב-1920 כאשר הוא הופך לאחד הספקים החזקים של משקה לא חוקי. אל קאפון, ארנולד רוטשטיין, צ'ארלי לוצ'יאנו, מאייר לאנסקי, באגסי סיגל ועוד דמויות אמיתיות רבות איכלסו את המסך והפכו אותה לחלק מעולם אמיתי על ראשית ימיו של הפשע המאורגן.

      עוצמתה הגדולה של הסדרה היה בבנייה האיטית והמחושבת שלה, אלמנט מוכר בסדרות איכות שבונות ובונות ולבסוף נפרעות, אבל "אימפריית הטיילת" נעשתה מומחית בנושא. מכך נבעו הרגעים המדהימים הרבים שלה - ג'יליאן שסוטרת שוב ושוב לקומודור החולה על כך שאנס אותה כשהיתה בת 13, גילוי הסיבה לכך שג'ימי עזב הכל והתגייס ללחום במלחמה הגדולה באירופה, גורלו של ג'ימי לבסוף וכהנה וכהנה. אבל הדבר הכי מרגש בה לכל אורכה היה בכלל דמות משנה - ריצ'ארד הארו (ג'ק יוסטון). חייל שלחם אף הוא במלחמה ויצא כשחצי מפרצופו איננו. החור בפניו מכוסה במסכה מאוירת שמשלימה את פניו ומסמלת את חוסר יכולתו הבסיסית להסתיר את צלקותיו הפיזיות, כמו גם הנפשיות.

      אימפריית הפשע (יח"צ)
      מעגלים נסגרים. גרטשן מול, "אימפריית הטיילת" (צילום: יח"צ)

      סופו של ריצ'רד הארו הוא גם סופה של הסדרה כולה (מכאן והלאה ספוילרים לפרק האחרון). הדמות האהובה ביותר בתולדות הסדרה ספגה כדור בפינאלה של העונה הרביעית. פצוע הוא הלך אל מתחת לטיילת, אל המקום שבו פגש פעם את ג'וליה, האישה היחידה שאהבה וקיבלה אותו למרות הכל, ונשען על אחד מעמודי העץ. בהזיותיו הוא נסע ברכבת ביום שמשי וחזר אל בית משפחתו בוויסקונסין, שם חיכתה לו ג'וליה ויתר המשפחה. בפועל הוא מת שם מתחת לטיילת, המסכה שלו מושלכת על החול.

      לפני מספר פרקים צ'וקי ווייט הקריב את עצמו כדי להושיע את דוטר ואת בתה. כמו ריצ'רד, כאשר עצם את עיניו רגע לפני מותו הוא הזה את נחלתו - קול שירתה של דוטר שהיה לו עוגן פעם והשאיר אותו בחיים מדי לילה. אבל בפועל ריצ'רד וצ'וקי מתים שניהם. לא היתה סיבה לעשות את זה לריצ'רד. דמותו הגיעה אל סוף דרכה וזה היה בסדר, ניתן היה לאפשר לו באמת לעקור אל וויסקונסין ולהתאחד עם משפחתו. אבל סופים טובים הם לא הקטע של "אימפריית הטיילת". דבר דומה קורה גם עכשיו. שם הפרק האחרון הוא "אלדורדו". על שם העיר המיתולוגית של בני המואיסקס, עיר שבתיה עשויים זהב ורחובותיה מרוצפים זהב - אבל מקום שלא היה באמת. אלה בדיוק הדברים שחוו ריצ'רד וצ'וקי לפני סופם, הם הגיעו לאלדורדו למרות שאינה קיימת.

      כעת נאקי קיבל מכתב תחינה מג'יליאן שנמצאת במוסד לחולי נפש ובו היא מייחלת שיבוא להציל אותה כשם שעשה פעם. אבל אנחנו יודעים מה נאקי עשה פעם, יודעים ורואים הפעם במו עינינו. לא היתה בכך שום הצלה. הוא הקריב אותה כדי שיוכל להשיב את חנו בעיני הקומודור. כמו אז גם הפעם נאקי לא מושיע אותה - הגאולה לא באמת קיימת. הוא "עוזר" לה עם כסף, הדרך היחידה שהוא מכיר, ומפקיד עבורה סכום בקרן נאמנות למקרה שתצא משם. אנחנו לא יודעים אם ג'יליאן אי פעם תצא משם, הסדרה התירה לנו את הזכות להאמין שכן אם נרצה, אבל אם זה אכן יקרה, היא תעשה זאת בלי איבר פנימי כלשהו שלה - חולשתה והאופן שבו אחזה בבטנה הבהירה שהרופא הפסיכופט הנרי קוטון דאג לתלוש את איברה כדי שלא יזהם שוב את דעתה.

      אימפריית הפשע (יח"צ)
      הפשע ניצח. וינסנט פיאצה, "אימפריית הטיילת" (צילום: יח"צ)

      כמו קודמיו גם נאקי לא יוצא לחופשי, לא בפועל. הוא ביקש לפרוש כבר לפני שנים רבות ועכשיו סוף סוף נאלץ לעשות זאת. הוא מרוויח כסף רב וחוקי שיאפשר לו לשכור את ה"אלדורדו", דירת פאר בניו יורק, אם רק יחליט לעשות זאת. הוא סוגר קצוות, נפרד מאחיו, סוף סוף ממשיך הלאה. אבל אז הוא נעצר.

      כבר בשלב מוקדם של העונה ניחשו רבים כי ג'ו הארפר, הנער שבא לעבוד אצל נאקי, הוא בעצם טומי דרמודי המבקש נקמה על רצח אביו והעוול של סבתו. מבחינת "הטיילת" היה בזה היגיון רב, בהיעדר ג'ימי - לשלוח זרועות אל ראשית ימיה של הסדרה ולסגור מעגל. אבל זה היה צפוי מדי וכפוי מדי. לא ברור בכלל מה הסיפור של טומי, איך מלגדול בחווה המשפחתית של הארו יחד עם דודתו, עם ג'וליה ועם אביה, הילד הקטן התגלגל תוך שבע שנים לנער שטוען כי אין לו בית, חדור תחושות נקם עד כדי כך שהוא מוכן להשליך את יתר חייו כדי להרוג את נאקי. מעבר לכך, עצם התגלגלותו של טומי אל סביבתו של נאקי נשענה על כרעי תרנגולת - ממתין יחד עם שאר חסרי הבית כדי שמיקי דויל יעבור שם במקרה כדי לשכור פועלים. מאז ועד היום הוא נתקל בדי והותר הזדמנויות להרוג את נאקי, בראשן הפעם שבה מצא אותו מעולף בסמטה שוממת באמצע הלילה. הוא היה יכול לגמור את זה שם בשקט. אבל לא, למה להיות הגיוני? בואו נחכה לעת ערב בטיילת הומה עם המוני עדים.

      באופן כללי מותו של נאקי היה מתבקש ולכן הסוף הזה מבאס. היה מעניין בהרבה אם טומי היה חושף בפניו מי הוא בלי להרוג אותו, רק מעלה מן האוב את ייסורי המצפון משכבר ונותן לנו לפחות פאקינג מונולוג כן אחד של נאקי לגבי מה שעולל לג'ימי, משהו שמעולם לא קרה בסדרה. אבל לא. הירי הרג את נאקי ובמקביל השלים את טרגדיית שושלת דרמודי - ג'ימי ואנג'לה שנרצחו, ג'יליאן הכלואה ועכשיו גם טומי באותו כיוון. כולם הפסידו. כולם מלבד הפשע, שגרה בלתי כלה. אל קאפון אולי יצא מהתמונה, אבל לוצ'יאנו, לנסקי ויתר החברים כוננו את הפשע המאורגן האמיתי, השולחן העגול שממנו יחלשו על כל היבשת.

      בינתיים נאקי, כמו ריצ'רד וצ'וקי לפניו, פוגש בעיני רוחו על ערש דווי את הנחמה שלו - הוא חוזר אל הפריים הראשון של העונה, נעשה שוב הילד התמים שהיה שקופץ אל המים כדי לתפוס את המטבעות המושלכים ממעל. הפעם הוא תופס אותו.

      פרק הסיום של "אימפריית הטיילת" זמין ב-yesVOD