לפני שלושים שנה הגיע אל סיוטיהם של מיליוני צופים אחד הרוצחים הסדרתיים הקולנועיים המפחידים ביותר בז'אנר הסלאשרים (ובכלל) - פרדי קרוגר, במסגרת הסרט האימה שהפך מאז לקלאסיקה שוברת קופות ולחלק מהתרבות האמריקאית, "סיוט ברחוב אלם". השיטה של קרוגר (רוברט אדלונד) בעל פני הפיצה וכפפת הסכינים, היא לרצוח את קרבנותיו בזמן שבו הם לכאורה הכי שלווים - בשנתם, בזמן שהם חולמים, ובמסגרת החלום עצמו. מותם החלומי פוגע בהם גם פיזית ממש וקוטל אותם במציאות. קונספט פשוט ומלבב שהגה ווס קרייבן, אחד מגדולי הז'אנר (שביים בין היתר גם את "גבעות הפחד", "היצור מן הביצה", "צעקה" ורבים אחרים), ושבין יתר מעלותיו הציג לעולם את ג'וני דפ.
גיבורת הסרט הייתה ננסי, נערה אמריקאית שבאה לארח חברה לטינה, חברתה שסבלה מסיוטים ושהוריה השאירו אותה לבדה בבית. אליהן הצטרפו החבר של ננסי (בגילומו של דפ) והאקס של טינה, ועד מהרה התברר שכולם חולמים את אותם חלומות ביעותים, במסגרתם גבר עם פנים מצולקות, כובע, סוודר מפוספס וכפפת סכינים מנסה לרצוח אותם.
לכבוד חגיגות שלושים השנה ל"סיוט ברחוב אלם", הנה שלושים עובדות שאולי לא ידעתם עליו, אחת לכל שנה.
1. תחילת דרכו של ווס קרייבן בז'אנר האימה הייתה לגמרי מקרית - הוא בכלל היה בקטע של פליני, אבל כאשר ב-1972 הציע לו המפיק שון קנינגהם לכתוב סרט סלאשרים, קרייבן לקח את העבודה בשביל הפרנסה.
2. הרעיון של "סיוט ברחוב אלם" נולד במוחו של קרייבן בעקבות כתבה שקרא בעיתון על משפחה שחמקה משדות הקטל של קמבודיה, רצח עם של כמעט שני מיליון, והגיעה לארה"ב. לאחר זמן מה הילד הקטן שלהם החל לסבול מסיוטים חוזרים ונשנים שבמסגרתם מישהו מנסה להרוג אותו. זה היה כל כך חמור עד שהילד האומלל החזיק את עצמו ער ימים שלמים, וכאשר נרדם סוף סוף הוריו חשבו שהבעיה נגמרה, אולם הם התעוררו למשמע צרחה שלו באמצע הלילה וגילו שהילד מת. ההורים שאינם קשובים לילדם המסויט הפך למוטיב המרכזי של "סיוט ברחוב אלם".
3. ביצירת פרדי קרוגר ביקש קרייבן לשנות כיוון מיתר הרוצחים הקולנועיים שחובשים מסכות על פניהם, ולהציג את פניו של הקוטל כדי לעורר אימה. כמובן שעל פרצופו להיות מאיים במיוחד, ולכן הוא מצולק ונראה כאילו הועבר עליו להביור.
4. את הסרט הפיקה חברה אלמונית בשעתו בשם "ניו ליין סינמה", שניסתה לצמוח בתחום ההפקות בעזרת סרטי אימה. קרייבן ביים את הסרט הראשון שלהם, "Alone in the Dark", שלא זכה להצלחה גדולה.
5. לפני "ניו ליין" בערך כל האולפנים בהוליווד החליטו לוותר על הסרט. מכתב הדחייה של אולפני יוניברסל עדיין תלוי במשרדו של ווס קרייבן.
6. שון קנינגהם עצמו, ששנים ספורות קודם לכן הביא לחיים את ג'ייסון ואת "יום שישי ה-13", לא האמין שרעיון החלומות ההורגים יכול לעבוד. "אני לא בטוח שהקהל יקנה את זה", הוא אמר לקרייבן, "כן, חלומות הם אמיתיים, אבל בשלב מסוים אתה מתעורר".
7. התקציב שהוקדש לסרט היה 700 אלף דולר צנועים, אבל במהלך ההפקה הם עברו אותו והגיעו ל-1.1 מיליון.
8. כל המשקיעים נסוגו במהלך ההפקה מלבד אחד - בחור יוגוסלבי שרצה שהחברה שלו תשחק בסרטים.
9. הסרט גרף לבסוף 24 מיליון דולר, יחס דימרשים בין ההשקעה לרווח, כך שהיוגוסלבי עשה קופה נאה.
10. קרייבן התקשה למצוא שחקן מתאים שיגלם את קרוגר. כולם היו עדינים מדי והפגינו חמלה כלפי ילדים, לדברי קרייבן, עד שהגיע רוברט אנגלנד.
11. אנגלנד זכה לעבודה קבועה במסגרת המיני-סדרה "V", וההצלחה הגדולה שלה הניבה פרקי המשך. הסיבה היחידה שהוא נעתר לעבודה על "סיוט ברחוב אלם" ולא להצעות אחרות שקיבל באותה זמן, היא שהלו"ז הסתדר לו עם הסדרה.
12. לתפקיד החבר של ננסי תומפסון, גיבורת הסרט, לוהק במקור צ'ארלי שין, אבל מאחר שדרישות השכר שלו היו מופרזות (3000 דולר לשבוע) הם נאלצו לוותר עליו.
13. במקומו פנו ללהק שחקן אחר, ואחד מהם היה בחור צעיר בשם ג'וני דפ. קרייבן ממש לא התרשם ממנו ומהאודישן שלו. לדבריו הוא נראה חיוור וחולני, ואצבעות ידיו היו צהובות מסיגריות נטולות פילטר.
14. הקרדיט לעובדה שדפ בכל זאת לוהק נזקף לזכות בתו של קרייבן וחברתה. קרייבן הציג בפני שתי בנות ה-14 תמונות של השחקנים שהוא שוקל לתפקיד גלן ושאל אותן במי יבחרו. הן לא היססו והצביעו שתיהן על דפ. הסיבה: "הוא יפהפה".
15. אנגלנד מספר שדפ הוא השחקן המנומס שעבד איתו אי פעם. הוא קרא לו "אדוני" כל הזמן.
16. דפ פשוט היה ממש נרגש לאורך הצילומים. הוא כל כך התבלבל במהלך הצילומים עד שבאחת הסצינות שבהן הבנות צחקו, הן בפועל צחקו על עמיתן.
17. ניק קורי, שגילם את האקס של טינה, היה מסטול מהירואין בזמן הצילומים. בסצינה שבה שוחח עם ננסי (הת'ר לאנגנקאמפ) כאשר היה בתא המעצר, עיניו המזוגגות וחוסר האיזון שלו גרמו ללאנגנקאמפ לחשוב שהוא פשוט משחק ממש טוב.
18. העבודה הראשונית על האיפור של פרדי, במסגרתה ניסו להבין על אנגלנד איך תיראה דמותו, הביאה את השחקן להיכנס אט אט לראשה של הדמות.
19. האיפור היה כה אמין עד שעמיתיו של אנגלנד לסט מספרים כי לפעמים היה מגעיל מדי לאכול איתו.
20. רוב הזמן הכפפה של פרדי הייתה עשויה סכינים מזויפות כדי שאף אחד לא ייפצע, ובכפפה האמיתית השתמשו רק כאשר באמת נדרשו להשתמש בהן, כי בכל פעם שמישהו חבש את האמיתית הוא פצע את עצמו.
21. סוף הסרט במקור היה שונה לגמרי. קרייבן כתב סוף סגור וטוב שבמסגרתו הת'ר נפטרה מפרדי אחת ולתמיד והלכה לבית הספר למחרת.
22. מנגד, מייסד "ניו ליין סינמה" בוב שיי רצה סוף שישאיר את פרדי בחיים לטובת האפשרות לסרטי המשך. בתרחיש שלו פרדי אוסף את הילדים בסוף הסרט ונוסע משם, מה שבפועל משאיר אותם נתונים לחסדיו והופך את פרדי למנצח.
23. לבסוף קרייבן הציע פשרה שבמסגרתה תהיה רמיזה עבה מאוד לכך שפרדי נשאר בחיים, אבל בלי להראות אותו בפועל. ננסי נכנסת למכונית עם חבריה, אבל פתאום הדלתות ננעלות עליהן והרכב נוסע ללא שליטתם. גם כך קרייבן מתחרט על הסוף הזה עד היום.
24. בוב שיי הציג את הסרט בפני אביו, וגם הוא שנא את הסוף. הוא צעק עליו באמצע הבר שבו שהו שהסוף הורס את הסרט.
25. הסרט הצליח בקולנוע אבל את עיקר האימפקט התרבותי שלו עשה אחרי שהגיע לווידאו כשנתיים אחרי כן. אמנדה ווייס, שגילמה את טינה, מספרת שבליל כל הקדושים של 1986 פתחה את הדלת לאורך הערב וראתה מספר ילדים בתחפושות פרדי.
26. סרטי ההמשך הגיעו בניגוד לרצונו של קרייבן, שבהתחלה לא חפץ בהם ולא היה שותף ליצירתו של סרט ההמשך הראשון, וגם לא לרווח מהם או מהמרצ'נדייז הנלווה להם.
27. קרייבן ובוב שיי הגיעו להסדר לבסוף וקרייבן חזר להפיק ולכתוב את הסרט השלישי בסדרה, ולהרוויח גם עליו וגם רטרואקטיבית.
28. אנגלנד הבין את ההשפעה הגדולה של "סיוט ברחוב אלם" רק כאשר מספר שנים אחרי הסרט הראשון היה בכנס מד"ב וראה שהתור ארוך יותר אצלו מאשר אצל וויליאם שאטנר, הוא קפטן קירק מ"מסע בין כוכבים", ומשתרע אל מעבר לדלת והרחק אל הרחוב.
29. כלל ההכנסות של סדרת "סיוט ברחוב אלם" בבתי הקולנוע הגיע לכדי 370 מיליון דולר והפך את "ניו ליין סינמה" לכוח הוליוודי. לא רע בשביל סרט שאף אולפן לא רצה להפיק אותו.
30. קרייבן מספר שאמו לא צפתה באף אחד מסרטיו עד שהייתה בשלהי שנות השמונים שלה, או אז ביים את "לנגן מהלב" עם מריל סטריפ. לאורך כל השנים היא הפצירה בבנה, "למה אתה לא יוצר סרטים נחמדים?".