חיי מדף: הסופרת נסעה לבית המבקרת כדי להתעמת איתה

במהלך הקיץ ערכה פייסבוק סקר שכלל משתמשים משש מדינות שונות (איטליה, מקסיקו, הפיליפינים, ברזיל, הודו וצרפת): "אילו ספרים נשארו איתכם לאורך זמן?". החברה פרסמה בשבוע שעבר את עשרת הספרים שזכו לקולות הרבים ביותר בחלוקה לפי מדינות. הארי פוטר הגיע למקום הראשון בחמש מדינות, מלבד מקסיקו בה הוא הגיע רק למקום השלישי.

אליסה רוזנברג מהוושינגטון פוסט טוענת כי ההצלחה של הארי פוטר בעולם מתקיימת בין השאר בזכות ההשקעה של רולינג בעלילה שחורגת מהתרבות והמאפיינים הבריטים, ע"י מפגש עם דמויות מארצות שונות ובהצגת דמויות משנה עם מאפיינים מגוונים, כמו דין תומאס השחור והתאומות פדמה ופרוואטי פאטיל, בריטים ממוצא דרום אסיאתי.

סביר להניח שגם אילו היה מתקיים סקר כזה בישראל הארי פוטר לא היה נשאר מקופח, ולו בזכות שם המשפחה היהודי של אחת מדמויות המשנה השוליות – אנתוני גולדשטיין (וגם השחקן המגלם את הארי פוטר בסרטים, דניאל רדקליף, יהודי בעצמו).

סופרת הנוער קתלין הייל פרסמה מאמר בגרדיאן הבריטי ובו סיפרה כיצד פיתחה אובססיה לבלוגרית בשם בליית' האריס, שכתבה ביקורת קטלנית על הספר שלה. הייל שילמה לחברה שתבדוק את הרקע של אותה בלוגרית וגילתה שהיא שיקרה לגבי שמה, גילה, מקצועה ותמונותיה. לאחר מכן השיגה את כתובתה האמיתית של הבלוגרית, שכרה מכונית ורק כשהגיעה לסף ביתה החליטה לסגת. עם פרסום המאמר, יצאה קהילת הבלוגרים להגנתה של האריס, וטענה שזהותה הבדויה לגיטימית וראויה. חלק מהגולשים גם האשימו את הייל שחברה לקבוצת "Stop the Goodreads Bullies" שמטרידה ומציקה לבלוגרים שכותבים ברשת החברתית-ספרותית Goodreads.

רוב הסופרים תמכו גם הם בבלוגרית וטענו שהייל חצתה גבול, אך היו גם קולות שהבינו ללבה של הסופרת, כמו למשל הסופר ניל גיימן שכתב בטוויטר שלו שהמאמר של הייל היה מרתק, ושהוא חושב שאף אחד לא יוצא ממנו טוב (לא הסופרת ולא הבלוגרית).

לאחר שהבלוגרית האריס הודיעה שהיא מפסיקה לכתוב ביקורות ספרים, ניסו גולשים מכל העולם להניא אותה מלעשות זאת והחליטו לגנות את המעשה של הייל תחת ההאשטאג HaleNo#. בהמשך הקהילה הספרותית המקוונת אף הוסיפה את ההאשטג #AuthorYes, שמטרתו לתמוך בסופרים שמקיימים אינטרקציה טובה וחיובית עם קוראים ע"י תיוגם ואזכור שמם.

נכון לכתיבת שורות אלה, בליית' האריס טרם חזרה לכתוב בפומבי ברשתות החברתיות השונות, והחשבונות שלה ברשתות הללו הוסרו או הפכו לפרטיים.

הפרינט עדיין לא מת: לפי ה-Publishers Weekly מכירת הספרים הדיגיטליים בששת החודשים הראשונים של השנה הגיעה רק ל-23% מסך המכירות בחנויות ספרים בארה"ב, בעוד הספרים המודפסים (שמחולקים לכריכה קשה ורכה) הגיעו ביחד ל-67 אחוזים (42% - כריכה רכה, 25% - כריכה קשה). לינקולן מייקל מהאתר Electric Literature צפה את המגמה הזו במאמר שפרסם כבר לפני חודש וחצי, שם טען כי הספר המודפס לא הולך להיעלם, והוא יחיה לצד הספר הדיגיטלי (בדיוק כפי שהטלוויזיה לא העלימה את הקולנוע או את הרדיו).

ובישראל? כששאלנו את אילן בוק מבוקסילה על נתוני מכירות הספרים הדיגיטליים לעומת המודפסים, הוא ענה: "בדיחה טובה. אין נתונים אפילו רק על דפוס". כדי לקבל בכל זאת אמדן מסוים פנינו אל הוצאת "הקיבוץ המאוחד", שהיא ההוצאה הגדולה ביותר שמציעה את ספריה בכל ארבע החנויות הדיגיטליות הקיימות בישראל, וממנה נמסר לנו כי מתוך סך הכותרים שמוצעים הן בדיגיטל והן בדפוס (כ-140 כותרים), מכירת הספרים הדיגיטלים מהווה כשלושה אחוזים מסך המכירות. כך שאם בארה"ב התייצבה המהפכה הדיגיטלית ונתח השוק של הספרות הדיגיטלית הפסיק לגדול, הרי שבישראל המהפכה הזו עדיין בחיתוליה (ככל שאנחנו יכולים לנחש בהיעדרם של נתונים ראויים).

עוד שלב בפופולריזציה שעוברת על שוק הספרים העולמי: שירות חדש בשם "Kindle Scout" שהשיקה אמזון בשבוע שעבר מציע לגולשים לחוות את דעתם על כתבי יד שטרם ראו אור, ולהצביע בעד אלה שצריכים להגיע לחנות של קינדל. ספר שיקבל מספיק הצבעות ייצא לאור ויזכה את הסופר במקדמה של 1,500 דולר, 50 אחוז מהתמלוגים, ושיווק ע"י אמזון. לכאורה, השירות יכול לשמש כקרש קפיצה לסופרים מתחילים ולא מוכרים, אך סביר להניח שבמהרה ישתלטו עליו גופים נלווים שיציעו לסופרים לקנות הצבעות חיוביות מצד גולשים על מנת שהספר שלהם יצא לאור. קשה לראות איך ספרות טובה תצא מפרויקט כזה, אבל כבר עכשיו אפשר להבין שמדובר בעוד שלב בדרך להפיכתו של השדה הספרותי לתוכנית ריאליטי אחת גדולה.

בהודעה לעיתונות טענו חברי הוועדה כי הם "קראו ובחנו את 51 הספרים שהוגשו לעיונם, ציינו לטובה ספרים אחדים שבלטו על רקע החולשה הכללית, אך לא מצאו ביניהם יצירה המהווה הישג בולט של כותב או של מאייר".

בעקבות ההחלטה נשמעו קולות רבים בעולם ספרות הילדים והנוער שטענו כי ועדת הפרס ניסתה לייצר פרובוקציה על חשבון היוצרים, וכי ההחלטה שלהם מתנשאת ומטילה דופי בכל ספרי הילדים שיצאו השנה. שהם סמיט, אחת מחמשת חברי הוועדה (יחד עם נירה לוין, מרב סלומון, בתיה קולטון ויחיעם פדן), כתבה בעמוד הפייסבוק שלה כי היא מקווה ש"ההחלטה - אכזרית ככל שהיא נראית כעת - תסייע לספרות היפה להרים את ראשה, להיראות".

יחיעם פדן, חבר נוסף בועדה, כתב בפייסבוק שלו כי "העובדה שבשנתיים הקודמות הוענק הפרס מלמדת שכתיבת ספר ראוי, שאי אפשר לפקפק באיכותו, אינה בלתי אפשרית. הסופרים יכולים לקוות יחד איתנו. המו"לים צריכים להתחיל לחשוב מהו ספר טוב - ולא איזה ספר ימכור יותר". הסופרת עירית לינור, לעומת זאת, יצאה פומבי נגד החלטת ועדת השיפוט כשכתבה כי "זהו מקרה מובהק של חשיבות עצמית שעלתה על גדותיה. שוועדות פרס יתנו פרס במקום להפגין אנינות גבה-גלית. הוועדה החליטה שהיא חשובה יותר מהספרים, ולדעתי - הספר הגרוע ביותר בעולם (ואני מניחה שהספרים שהתמודדו על הפרס לא היו הגרועים ביותר בעולם) הוא עדיין מוצלח יותר מחוות דעת של ועדה".

השאלה הגדולה שנותרת באוויר היא מה יקרה אם גם בשנה הבאה הוועדה לא תמצא ספר ראוי מספיק? האם תעז לא להעניק את הפרס בשנית? האם תתפשר?

האם עתיד המו"לות הישראלית נמצא בסין? יניב מגל מ"גלובס" מדווח על נסיונות של מו"לים וסופרים ישראלים לחדור לשוק הסיני העצום בגודלו. בסין נמכרים מדי שנה כ-600 מיליון ספרי ילדים וכמיליארד ספרים למבוגרים, אולם עד לשנים האחרונות תורגמו מעט מאוד ספרים מעברית לסינית. לשם השוואה מציין מגל כי בשנת 2012, שבה תורגמו, בין היתר, תשעה ספרים מעברית לסינית, תורגמו 23 ספרים מעברית לגרמנית, 21 לאנגלית, 15 לצרפתית, שבעה לפולנית, חמישה לרומנית, שלושה לשבדית ושניים ליוונית. נילי כהן, מנהלת המכון לתרגום ספרות עברית, מספרת למגל שנסיונות חדירה לשוק הסיני החלו מסוף שנות ה-80, אך היא מזכירה כי עד לעשור האחרון פורסמו בסין רק תרגומים מעטים מספרות העולם (מסיבות פוליטיות ותרבותיות שונות).

ההוצאה שעושה את המאמצים הגדולים ביותר לפרוץ לשוק הסיני היא ידיעות ספרים, אבל דווקא הסופר המתורגם ביותר לסינית הוא עמוס עוז, שהוציא את רוב ספריו בהוצאת כתר. 23 מספריו של עוז תורגמו לסינית, ובשנת 2006 הרומן האוטוביוגרפי שלו, "סיפור על אהבה וחושך" אף נבחר בסין לרומן הזר הטוב ביותר של השנה.

אין ספק שפוטנציאל שוק הספרים הסיני קורץ לכל המו"לים בעולם, אך מגל גם מדווח על קשיים רבים שמצוים בדרך למכרה הזהב הספרותי הזה. ראשית, לפי נילי כהן, מערך ההפצה בסין עדיין פועל על פי פרובינציות והספרים לא מופצים בשוק הכללי. ספר ממוצע מודפס ב-5000 עותקים בלבד. שנית, קיימת בעיה חמורה של אי הקפדה על זכויות יוצרים ומתן תמלוגים. שלישית – אופי המשטר לא מאפשר הקמה של הוצאה פרטית לתרגום ללא אישור המשטר, והעובדה הזו מערימה קשיים. ולבסוף, המחיר של ספר ממוצע בסין מאוד נמוך - כארבעה דולר (ובספרי ילדים עוד פחות) – כך שההכנסה לסופר זר כמעט אפסית ומגיע לכ-32 סנט לעותק. לפיכך יאלצו מו"לים וסופרים ישראלים למכור כמות גדולה מאוד של עותקים על מנת להגיע להכנסה ראויה.

מליסה אדי מהניו יורק טיימס מדווחת כי מוציא לאור שוויצרי בשם פיטר האג חיפש פרקים מהרומן האחרון והלא גמור של טרומן קפוטה בספריה הציבורית בניו יורק, כשלפתע, תוך נבירה בכתבים ומסמכים, גילה אסופה של סיפורים קצרים ושירים שטרם ראו אור. מדובר ביצירות מנעוריו של קפוטה שנכתבו ככל הנראה בין השנים 1935-1943. חלק מהסיפורים התגלו בספריה לאחר שפורסמו במגזין הספרותי של בית הספר התיכון שבו למד קפוטה, ועותק ממנו נשמר בארכיון.

לקראת סוף השנה הבאה אמור לצאת בארצות הברית הספר שיכיל את 20 הסיפורים הקצרים ו-12 השירים שנתגלו.

הצלחה בינלאומית ליצירה נשית ישראלית: המשוררת דיתי רונן זכתה בתחרות המשוררים והשירים שהתקיימה במסגרת הפסטיבל הבינלאומי טרה פואטיקה באוקראינה. הפרס ניתן על ידי ועדת השיפוט של הפסטיבל, ולווה בהצבעה של הציבור באמצעות הודעות טקסט וניקוד באתר הפסטיבל. דיתי רונן זכתה במקום הראשון בכל שלוש הקטגוריות. זהו הפרס הבינלאומי השלישי בו זוכה המשוררת. על פי תקנון הפסטיבל, המדינה הזוכה בפסטיבל מארחת את הבא אחריו בשנה העוקבת.

השבוע התבשרנו על זכייה נוספת בפרס ספרותי, הפעם הייתה זו הסופרת צרויה שלו שזכתה בפרס "פמינה" היוקרתי על ספרה "שארית החיים" שיצא לאור בישראל בשנת 2011 (הוצאת כתר). עד כה עמוס עוז הוא הסופר הישראלי היחיד שזכה בפרס הזה בעבר (בשנת 1988). כמו כן, בנוסף לתרגום הצרפתי שהביא לו את הפרס הנ"ל, "שארית החיים" יצא לאור גם בתרגום לאנגלית, איטלקית, גרמנית, תורכית, רומנית, פולנית והולנדית, והוא צפוי להתפרסם בקרוב בספרדית, פורטוגזית ושפות אחרות.

בגרדיאן הבריטי מדווחים כי במהלך שנת 2014 יצאו לאור בבריטניה 20 ספרים בכל שעה. מעיון בדו"ח שהוציאה התאחדות המו"לים הבינלאומית ניתן ללמוד כי בשנת 2014 יצאו בבריטניה 2,875 ספרים למיליון אזרחים, ואחריה נמצאות סלובניה וטייוואן עם 1831 ספרים למיליון אזרחים כל אחת.

כשמתבוננים במספר האבסולוטי של ספרים שיצאו באותה מדינה, בריטניה עוברת למקום השלישי עם 184 אלף כותרים שראו אור בשנת 2014, ולפניה נמצאות ארה"ב (304,912 ספרים) וכמובן סין (444,000 ספרים). שווי שוק הספרים בארה"ב הוא עדיין הגדול ביותר ומוערך ב-27,400 מיליון אירו בשנה, בעוד הסינים מגיעים לקצת יותר ממחצית הסכום (15,342 אירו), ואחריהם גרמניה, יפן ובריטניה. שוק הספרים המתפתח ביותר שייך דווקא לאינדונזיה עם 16 אחוזי גדילה בשנה האחרונה, ואחריה סין (9%) וברזיל (8%).

התאחדות המו"לים בישראל, כרגיל, לא שיתפה את נתוניה בדו"ח, ונראה שכמו בתחום הדיגיטלי גם בתחום השקיפות עולם הספרות הישראלי ימשיך לפגר אחרי המדינות המובילות בעולם.