קל, ואף מעט מיזוגני, ללעוג למיקי חיימוביץ', גיבורת העל הישראלית הראשונה גם נאבקת למען החיות וגם מנסה לשפר את חיי המבוגרים. האמת היא שהלוואי והיו עוד כמה אנשים בישראל כמו מיקי חיימוביץ'. אבל לא בטוח שהלוואי והיו עוד כמה תוכניות כמו "המערכת", לא בגרסתה הנוכחית לפחות.
"המערכת" חזרה לעונה חדשה וכבר בפתיחתה הכריזה חיימוביץ' כי מטרת התוכנית היא להציג "סיפור שחשוב להכיר לעומק". הנושא שנבחר לתוכנית הראשונה: הפנסיות הנעלמות שלנו, הגרסה הממשלתית המקומית לסיפור העם האינואיטי. האסקימואים שלחו את הזקנים למות על קרחון נמס וממשלת ישראל, שולחת את הזקנים לנסות לחיות עם פנסיה שנעלמת מדי רגע. חיימוביץ' יודעת על מה היא מדברת, עד לפני כמה חודשים היא פרסמה חברת ביטוח שנאבקה בסוכני הביטוח. בכלל לא בטוח שהיא האדם המתאים להוביל תחקיר כזה אבל כאמור, אף אחד לא צריך להתווכח עם גיבורי על.
קשה להודות אבל בנושא הפנסיה, כמו בנושאים אחרים, גם האנשים אחראים. נכון שהממשלה, רוב הפעמים, דופקת את האזרחים אבל אם האזרחים היו, כפי שחיימוביץ' והאנשים שהשתתפו בסרט הודו, חושבים על העתיד, קוראים את דו"ח הפנסיה הרבעוני שמגיע בדואר, לוקחים אחריות על הטיפול בנושא ומקשים על הגופים שמנהלים את הפנסיה, אולי אז לא היה מקום למשפטים כמו "איך זה יכול להיות שבן אדם עובד חמישים שנה ואין לו כלום". אם אותו אדם היה טורח לבדוק מה קורה עם הפנסיה שלו בחמישים השנים בהן עבד, אולי היה לו משהו.
רק פעם אחת מצליחה "המערכת" לזקק את הקונפליקט שעומד במרכז הסרט - מדובר בתפיסות עולם שונות: המדינה לא מעוניינת להנגיש את הנושא במסגרת חיבתה להפרטה והאזרחים הופכים לעכברים במבוך ללא גבינה. רגע ההארה הזה כל כך קטן וכל כך מבויש שכמעט קשה לתפוס אותו בזמן אמת. חיימוביץ' עוטפת אותו, כמתחייב מסרט דוקומנטרי בערוץ מסחרי, בכמות מטורפת של דמגוגיה שלעתים גולשת למחוזות רחוקים. זוהי נקודת הכשל של "המערכת", אלה דמי הניהול שערוץ 2 גובה ממנה כדי לעסוק בנושא חשוב ולהעביר מסר רציני, מיקי חיימוביץ' נאלצת להחביא אותו. רק מיטיבי לכת, אלה שיפתחו את מעטפת דו"ח הפנסיה, יצליחו להבין במה מדובר. שאר הצופים ייאלצו להסתפק בסיפורים אנושיים קורעי לב.
בין סיפור אנושי קורע לב אחד לאחר, סרט הפנסיה של "המערכת" הצטיין בדבר אחד: מציאת אנשים שמבינים בנושא מסובך ושמסוגלים להסבירו בחינניות ובקלות. העיתונאי זוכה פרס סוקולוב שאול אמסטרדמסקי מתגלה כאחד מהאנשים הרהוטים בנושא הפנסיה גם כשהוא לא כותב טקסט אלא מדבר מול מצלמה. אמסטרדמסקי, בניגוד למה שאפשר לצפות, הפך את הפנסיה לנושא פשוט ולא מפחיד בכלל. לא דבר מובן מאליו ויפה שאנשי "המערכת" בחרו לארח בסרט, ובדיון הקצרצר שנערך לאחריו, אדם שמבין בנושא. מנגד, "המערכת" פגעה בעצמה בעקבות שימוש במתודה מעט חסרת טעם: מפגש עם יועץ פנסיוני לעיני מצלמה גלויה. די ברור שהיועץ הפנסיוני יאמר, מול המצלמה כמובן, את מה שחיימוביץ' רצתה לשמוע. הרבה יותר מעניין היה לבדוק מה היועץ הפנסיוני היה אומר ללא נוכחות מצלמה גלויה בחדר.
לאורך כל תוכנית הפתיחה של "המערכת" מאיצה מיקי חיימוביץ' בצופים להתמקח על קרן הפנסיה שלהם כדי שעתידם הכלכלי יהיה טוב יותר. השאלה היא האם אנחנו, כצופים, צריכים לעצום עיניים ולהתפשר על מוצר טלוויזיוני בינוני. אולי הגיע הזמן שנתמקח גם על הטלוויזיה שלנו ונדרוש מגופי השידור מוצר מהודק ורציני.
מה אתם חשבתם על סרט הפנסיה של "המערכת"? ספרו לנו בפייסבוק