אף שהוא פועל בהוליווד כבר עשרות שנים, נראה כי במפיק הישראלי אבי לרנר נותרו כמה גינונים צבריים: למשל, הנטייה לדבר בלי הדיפלומטיות והפוליטקלי-קורקטיות שאופייניים לעמיתיו האמריקאים האסליים. וכך, השבוע הוא עשה כותרת בשעה נשא נאום חריף נגד תופעות הפיראטיות, ההשלכות שלה ואי האכיפה שלה. זה נושא שמטריד מן הסתם רבים בהוליווד, אבל מעטים עד כה העזו לשחרר כמוהו את חרצובות לשונם.
את הדברים, שצוטטו בהוליווד ריפורטר, אמר לרנר באמריקן פילם מרקט אחד מאירועי הדגל של התעשייה הדועכת. הטריגר להם היה החוויה שעבר בקיץ האחרון "בלתי נשכחים 3" בהפקתו דלף לרשת עוד לפני הגעתו לאקרנים ובאיכות טובה, דבר שלדעת המפיק הוביל לביצועים הקופתיים הדלים של ההמשכון. "כולם בהוליווד מנסים לטייח את הסיפור הזה", הוא אמר בהקשר לכך, "אומרים לי לא לדבר על זה, אבל אני אדבר על זה ואגיד שהפסדנו 250 מיליון דולר בגלל ההדלפה הפיראטית".
מכאן והלאה, המשיך לרנר לירות לכל הכיוונים, וכדי להבהיר את דחיפות הבעיה, סיפק כבר בתחילת דבריו גם נבואת זעם "הפיראטיות היא הדבר הכי גרוע שאי פעם עמד בפני התעשייה, ואם זה יימשך כך, יקרה לנו מה שקרה לתעשיית המוזיקה ותוך חמש שנים פשוט לא יהיה פה כלום", הצהיר.
משם המשיך לרנר להפניית האצבע המאשימה, וגם כאן עשה זאת בלי מורא וכיוון לחלונות הגבוהים ביותר. "לו רק היה לנו נשיא טוב שאכפת לו מתעשיית הקולנוע", אמר בלי לבטא מפורשות את השם "אובמה", "אז אולי הוא היה דואג לחוקק חוק נגד הפיראטיות וליישם אותו".
אבל מילא, לרדת על אובמה זה קל בימינו כולם עושים את זה. יותר חריג מצדו של לרנר היה להכניס גורם אימתני הרבה יותר לקלחת "גוגל נהנים מהפיראטיות, כי ככה הם מגדילים את הטראפיק שלהם. בלי ההורדות, יהיה להם פחות כסף מפרסומות, ואף אחד לא עוצר אותם, כי כולם מפחדים מהם, כולל הנשיא והקונגרס", הכריז. "גוגל עובדת רק בשביל עצמה, בגלל זה היא כל כך חזקה, ויש לה כל כך הרבה כסף שאיש לא מעז לעשות משהו נגדה" (צריך לציין כי גוגל פרסמה הכחשה לדבריו של לרנר וטענו שהיא דווקא כן עושה מה שביכולתה כדי להילחם בפיראטיות).
הדברים של לרנר מדברים בעד עצמם, אבל יש שתי נקודות שבכל זאת כדאי להתעכב עליהם. קודם כל, המפיק מתאר מצב לפיו הכוחות שנהנים מן הפיראטיות אולי חזקים מכדי שאפשר יהיה להילחם בהם. אך העובדה היא, שבגרמניה הצליחו לעשות זאת. תשאלו כל ישראלי שעבר לברלין, והוא יודה בפניכם כי מילקי אולי אפשר לקנות שם כאילו אין מחר, אבל ברגע שמישהו אפילו מעז לנסות להוריד סרט או סדרה הוא מיד מקבל מכתב למעונו ומאוים בקנס של 900 יורו, מה שכמובן יצר הרתעה מספיק חזקה כדי לעצור את תופעת הפיראטיות.
על פניו זה נשמע כמו עוד סיפור הצלחה גרמני, אבל התמונה קצת יותר מורכבת: אז אמנם הפיראטיות לא משתוללת במולדת היעילות, אבל זה לא אומר שיותר אנשים הולכים בה לבתי הקולנוע. סתם לדוגמה, הנתונים מלמדים כי בשנה האחרונה, מספר האנשים שהלכו ורכשו כרטיסים למסך הגדול בגרמניה הקשוחה קטן בחצי מהכמות הדומה אצל השכנים בצרפת, בה ההורדות הלא חוקיות משתוללות באין מפריע.
כלומר, אולי אפשר לעצור את הפיראטיות אם רוצים, אבל המשוואה "אין הורדות לא חוקיות יש יותר מכירות בקופות" לא בהכרח נכונה. הנתונים בארצות הברית גם מלמדים כי ככל שהאזרח האמריקאי יותר מפותח טכנולוגית, כך הוא יותר הולך לבתי הקולנוע, מה שאומר כי הדבר הנכון מבחינת לרנר וחבריו הוא לאו דווקא להכריז מלחמה סטייל גרמניה על ההתפתחויות הווירטואליות, אלא אולי למצוא את הדרך לשנות את העולם יחד איתה.
הנקודה המעניינת השנייה בדבריו של לרנר היא הטענה שלו שעסקי הקולנוע יילכו בדרכה של תעשיית המוזיקה. הוא אומר את זה כדבר רע, אבל הוליווד יכולה רק לחלום שיהיה בה איזשהו כוכב או כוכבת שבכלל מדגדגים את המעמד של טיילור סוויפט, ביונסה וג'יי-זי וכדומה.
בהקשר זה, אולי דווקא לרנר וחבריו צריכים ללמוד מעסקי המוזיקה, שידעו להמציא את עצמם מחדש דרך התבססות הולכת וגוברת על הכנסות מהופעות חיות. בדומה לכך, ובהנחה שגם היורש/ת של אובמה לא יעשו משהו נגד הפיראטיות, יכול להיות שהוליווד צריכה להעצים את הממד החוויתי בעצם ההליכה לקולנוע, ולבדל אותה מהצפייה על המסך הקטן כפי שבתעשייה המקבילה הצליחו לחדד את ההבדלים בין קונצרט המוני להאזנה בחיק הבית ובכך להפוך את עסקי ההופעות לביזנס גלובלי ומשגשג.
מה שלא יהיה, דבר אחד בטוח: דברים הולכים להשתנות בעולם הקולנוע. לרנר דיבר על חמש שנים כטווח בו הכל יתהפך, אבל סביר להניח שזה יקרה עוד מוקדם מכך.
הדרך לאוסקר האמריקאי עוד ארוכה, ועד שנגיע לטקס עצמו בשלהי פברואר, נעבור הרבה בלבולי מוח. באירופה העסק קצת פשוט יותר, וכבר השבוע הוכרזו המועמדויות לתשובה של היבשת הקלאסית לחגיגה ההוליוודית פרסי האקדמיה האירופאית לקולנוע, שיחולקו ב-13 בדצמבר בריגה, לטביה.
בניגוד לאמריקאים, שהגמישו והגדילו את מספר המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, האירופאים השאירו את המספר על חמישה, והשנה מדובר ב"שנת חורף" הטורקי, "אידה" הפולני, "לוויתן" הרוסי, "טוריסט" השוודי ו"נימפומנית", היחיד מבין החמש שדובר אנגלית, של לארס פון טרייר הדני.
מבט ברשימה הזו מגלה שני דברים. קודם כל, כי לפחות באשר למידת החשיפה שלו אל תוצרת אירופאית טרייה ואיכותית, לשוחרי הקולנוע בארץ אין מה להתלונן. "נימפומנית" כבר הוקרן פה מזמן, "שנת חורף" מציג כאן כעת, "אידה" ו"לוויתן" הוקרנו בחודש שעבר בפסטיבל החיפאי ובקרוב גם יופצו מסחרית, ו"טוריסט" אמנם טרם הוצג באיזושהי מסגרת, אבל נרכש להפצה כך שזה גם זה יקרה בקרוב.
מבט בשאר הקטגוריות מגלה עוד כמה שמות שלא השתחלו לחמישיית הסרטים הטובים ביותר אבל קיבלו מועמדויות אחרות, וגם הם רובם ככולם הופצו כבר או נקנו להפצה "יומיים ולילה", "לוק", "מר טרנר" ועוד. יש מדינות בהן יצירות שכאלה מוקרנות אך ורק בסינמטקים או בפסטיבלים, או אפילו מודרות היישר אל ספריות הדיוידי וערוצי הטלוויזיה. אך בישראל, שוק הקולנוע האירופאי האיכותי תמיד היה חזק יחסית, וממשיך לפרוח.
הנקודה השנייה קשורה גם כן לתעשייה המקומית, אבל היא קצת פחות חיובית. פרסום שמות המועמדים היה מכה נוספת למי שעדיין האמינו בסיכוייו של "גט" לזכות בפרס לאוסקר הטוב ביותר. לפחות לפי ניסיון העבר, הסבירות לכך התמעטה עוד יותר, כיוון שבשנים האחרונות, הדרך להוליווד עוברת בטקס האירופאי: הן "אהבה" האוסטרי והן "יפה לנצח" האיטלקי, שני המנצחים האחרונים, זכו בפסלון של היבשת הקלאסית לפני שחזרו על ההישג בקליפורניה.
אך הדרמה של האחים אלקבץ אפילו לא מועמדת לאוסקר האירופאי, אז מן הסתם גם לא תוכל לזכות בו ובכך לפתוח לעצמה את הדלת לפסלון האמריקאי. כפי שהיה ברור כבר מזמן, עד כמה שהסרט מעולה ומוערך, הוא מוצא עצמו בתחרות חסרת סיכוי מול הקליברים הגדולים של הקולנוע האירופאי.
מבין אלה, נראה כי מתוך חמישיית המועמדים לאוסקר האירופאי, שניים מתבלטים. מדובר ב"לוויתן" ו"אידה" הענק הרוסי והנפיל הפולני, שצפויים להעביר את המתיחות הלאומית אל הזירה הקולנועית ולנהל עד הסוף קרב ראש בראש, קודם ביבשת הקלאסית ואז גם בטקס ההוליוודי. מי מהם שלא ינצח, בטוח יהיה גורם אחד בארץ שיחייך בכל מקרה רשת בתי קולנוע לב, שרכשה את הזכויות על שניהם.