ארכיון מדורים

פופ לוק 69: הדרך לגיהנום שמורה לאזיליה בנקס

לעומת המהומות שאזיליה בנקס יוצרת כדרך קבע, שמיר הצעיר בחר ללכת על המסלול הבטוח לגן עדן. מה בכל זאת הקשר בין המפלצת למלאך? רוני פיאלקוב מסביר

רוני פיאלקוב
19/11/2014

טוב לדעת (מקודם)

כניסה בלעדית לפסטיבל מוזיקה אלקטרונית שכולו אנרגיות גבוהות

מוגש מטעם XL ישראל

מה אומר לכם השם אזיליה? לפני שלוש שנים התשובה לא יכלה להיות יותר ברורה. וזו לא היתה איגי אזיליה. אזיליה בנקס, הראפרית מקווינז, בחורה קטנה עם פה ענק, הוכתרה אז על ידי חצי עולם כבנאדם הקול ביותר ביקום, ועם הלהיט הלא פחות מעצום "212" באמתחתה, שהסתובב אז ברשת עם עשרות מיליוני צפיות, נראה היה כאילו הדרך של בנקס אל הטופ כבר פרושה לפניה, על שטיח אדום ועם פלאשים של מצלמות מכל עבר. אבל אז, כמו שכבר קרה כל כך הרבה פעמים בהיסטוריית תעשיית המוזיקה התאגידית, החמדנית, המסואבת, המגושמת והאינטרסנטית - הדברים הסתבכו ואזיליה נתקעה במקום.

בנקס היא טראבלמייקרית קלאסית. הנה רשימה חלקית מאוד של מי שהיא הספיקה לריב איתו באולפן, במשרדי עו"ד, על גבי שלל מגזינים, בטוויטר ובכל דרך אפשרית: פארל וויליאמס, ליל' קים, ניקי מינאז', איינג'ל הייז, דיפלו, באאור, פרז הילטון, ליידי גאגא, וכן - גם איגי אזיליה

זה התחיל בכך שסיימה את שיתוף הפעולה עם המנג'ר של ליידי גאגא טרוי קארטר, איתו התחילה לעבוד רק שבעה שבועות לפני כן, תוך פיזור שלל רמיזות ולכלוכים אגביים לגביו. זו יכלה להיות רק סצינה אחת קטנה, אבל משם והלאה אפשר לקבל סחרחורת מניסיון לעקוב אחרי כל הסוגיות בהתנהלות העסקית, שבירת ההסכמים, ביטול ריליסים ברגע האחרון, סכסוכים לגבי סימפולים, סכסוכים לגבי יח"צ, סכסוכים לגבי כל דבר אפשרי בערך, בהם היא היתה מעורבת עם כל מי שבא איתה במגע או אפילו רק הזכיר את שמה. בנקס חתמה עם הלייבל Universal ואלבום הבכורה שלה היה מתוכנן לצאת כבר בספטמבר 2012, אבל התאריך הזה רק הלך ונדחה כל פעם, שירים שהושמעו מהאלבום פה ושם נגנזו בדרך וכל המומנטום נזל לה בין הידיים.

קשה לדעת מה בדיוק קרה בין בנקס ללייבל שלה. בינואר השנה היא כבר ממש התחננה שישחררו אותה, התפללה שמישהו מסוני יקנה אותה, ייחלה לכל דבר, רק להפסיק - כפי שהיא מתארת את זה - להתייעץ עם חבורת גברים זקנים לבנים על האמנות הנשית השחורה שלה, כשהם בכלל לא מבינים למה הם מאזינים ואת הפוטנציאל שלה. עד כמה שנשמע הגיוני בהחלט שאף אחד לא ממש ידע איך לאכול את הבחורה המעט מטורפת הזאת ואת הכישרון האולי חד מימדי אבל בהחלט בלתי מעורער שלה, תהיה זו היתממות להאשים רק את התעשייה. בנקס היא טראבלמייקרית קלאסית. הנה רשימה חלקית מאוד של מי שהיא הספיקה לריב איתו באולפן, במשרדי עו"ד, על גבי שלל מגזינים, בטוויטר ובכל דרך אפשרית: פארל וויליאמס, ליל' קים, ניקי מינאז', איינג'ל הייז, דיפלו, באאור, פרז הילטון, ליידי גאגא, וכן - גם איגי אזיליה. זה מגוחך. נראה שבשלוש השנים האחרונות היא פשוט הפסיקה להיות מוזיקאית ועברה לעבוד בייצור שערוריות זולות לצהובונים.

החדשות הטובות הן שבקיץ האחרון הצליחה אזיליה סוף סוף להשתחרר מעול הלייבל שחנק אותה וכמו נפתח הפקק, התחילה מיד לשחרר סינגלים ובשבוע שעבר גם את אלבום הבכורה המיוחל עצמו, "Broke With Expensive Taste" ככה סתם בהפתעה, מלווה במתקפה תקשורתית חדשה הכוללת בין השאר לכלכוך על "המכוער מדיסקלוז'ר" וחלוקת מחמאות לגברים לבנים שיותר טובים לטענתה משחורים כשזה מגיע למין אוראלי. החדשות הפחות טובות הן שאחרי כל הסיפור הזה, למי בכלל נשאר חשק לאלבום הזה, או אליה.

בלי כמויות של הייפ ועדיין בלי להיט, שמיר לוקח את הזמן להתפתח לאן שירצה, בתנאים שלו

אבל עולם המוזיקה לא נח לרגע, ורצה הגורל, ויש שם חדש במשחק, מישהו שיותר מקצת מתעל את אנרגיות הדאנס-פופ-בייס-אלקטרוניקה של בנקס, כמעט גונב את הסאונד שלה, אבל נדמה שעושה את זה כל כך הרבה יותר נכון ואמיתי. קוראים לו שמיר, הוא בן 20 כמו שהיתה אזיליה בתחילת דרכה וחתום בלייבל XL, בו היתה חתומה גם היא, לפני שעזבה אותם עקב חילוקי דעות אמנותיים ופנתה לקריירה של סאגות מעייפות. בניגוד לפה מטונף מציע שמיר חיוך מתוק ומופנם ובניגוד לעיסוק ברדיפה אחרי אור הזרקורים ומשיכת תשומת ליבם של כתבי הרכילות, הוא מתעניין הרבה יותר בשקידה על המוזיקה שלו ובחיפוש אחר עצמו.

אבל שמיר הוא לא רק יוצר מעניין אלא בהחלט יודע לייצר לעצמו אימג' ומגיע, במכוון או לא, עם לוק אנדרוגינוס וערפול כלשהו בתחום המגדרי, וזה ללא ספק חלק גדול מהקסם שלו. מעבר לכך שמצפיה בקליפ שלו לא יהיה כל כך מופרך לחשוב שמדובר בבחורה עם שפם קטן, שמיר מצויד בקול Countertenor מושלם, שזה אומר, בגדול, קול מאוד מאוד נשי. לעיתים ממש קשה להאמין שזה הוא שר. השוו אותו כבר למייקל ג'קסון, לג'ניס ג'ופלין ולנינה סימון, כולם מחפשים נקודת אחיזה בשביל לנסות להתייחס ממנה לתופעה הזו, אבל כל מה שמשנה בעצם זה שמדובר בקול מיוחד במיוחד, שביר אבל בטוח, גבוה אבל עם עומק, שמתובל בהגשה כנה וקרובה, כמעט אינטימית, שנשמעת אפילו יותר מיוחדת על רקע של האוס אנרגטי עם נגיעות אקראיות של סינתים מטונפים למדי.

בלי כמויות של הייפ ועדיין בלי להיט, שמיר לוקח את הזמן להתפתח לאן שירצה, בתנאים שלו שיכולים לדוגמה לכלול קטע קאנטרי אקוסטי שלו על גיטרה כמו זה שסוגר את האי.פי הראשון שלו בלי כל קשר, לפחות על פני השטח, לקטעים הדאנסיים האחרים בו. שמיר הוא כרגע אחד הדברים המתוקים, האמיתיים והכיפיים ביותר שאתם יכולים לגלות. קחו אותו כמו שהוא, On The Regular.

Tracklist:

00:00 - Shamir - On The Regular // XL Recordings
03:00 - S-Man - Hold On (Dub Mix) // Under The Radar
05:30 - PowerDress - Torture // NewState Music
09:00 - Kill Frenzy - No Panties // Dirtybird
13:00 - Shift K3Y - Not Into It // Ultra
17:30 - SYV - What Must I Do // TPS
21:00 - Hannah Wants & Chris Lorenzo - Rhymes // Virgin EMI
24:30 - Mary J Blige - Right Now (Shadow Child Remix) // Island
27:30 - DJ Haus - Coming On // Unknown To The Unknown
31:00 - Pirate Jams - Turn It Around // Gutter Gutter
33:30 - DJ Q - Ordinary People (2 Step Remix) // Q Recordings
37:30 - Azealia Banks - Desperado // Azealia Banks Records

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully