חיי מדף: נשבר השיא של ג'יי קיי רולינג

      שיא המכירות של ג'יי קיי רולינג בבריטניה נשבר, אמזון והאשט מסיימות את הסכסוך, ספר חדש של ג'ונתן פרנזן, נשים כותבות יותר ספרים דיגיטליים מאשר גברים ועוד חדשות ספרות

      ירין כץ
      כריכת הספר "חמישים גוונים של אפור" בהוצאה חדשה (צילום: יח"צ)

      ג'וליה דונלדסון, מחברת רב המכר לילדים "טרופותי", שברה שיא מכירות ספרים בבריטניה שהיה שייך לג'יי קיי רולינג

      ספריה של דונלדסון נמכרו זו השנה החמישית ברציפות בסכום של למעלה מ-10 מיליון פאונד. בכך דונלדסון עקפה את ג'יי קיי רולינג שהחזיקה עד עתה בשיא על מכירות בשווי למעלה מ-10 מיליון פאונד בשנה במשך ארבע שנים ברציפות, כשאחריהן נמצאים דן בראון וג'יימי אוליבר, שהצליחו להגיע לסכום מכירות כזה במשך שלוש שנים שנים ברציפות כל אחד.

      ההערכה היא כי בכל שנותיה כסופרת מכרה ג'וליה דונלדסון ספרים בשווי 91.2 מיליון פאונד בבריטניה בלבד, מה שמציב אותה במקום הרביעי אחרי ג'יי קיי רולינג (250.8 מיליון פאונד), ג'יימי אוליבר (146.5 מיליון פאונד) וג'יימס פטרסון (119.1 מיליון פאונד).

      ג'וליה דונלדסון. מברוכ, אנחנו מניחים (צילום: Getty images)

      מחקר חדש קובע: בעקבות ההצלחה של טרילוגיית "חמישים גוונים של אפור", רוב הספרים הדיגיטלים שיוצאים בהוצאה עצמית נכתבים ע"י נשים בנות 40 ומעלה

      הגארדיאן מדווח כי ע"פ מחקר חדש, הצלחתה של הטרילוגיה האירוטית של אי. אל. ג'יימס השפיעה לא מעט על היחס לספרות היוצאת לאור בהוצאה עצמית. עורכת המחקר, אליסון בוורסטוק מאוניברסיטת קינגסטון, סיפרה לגארדיאן כי המחקר שלה הראה חלוקה מגדרית מובהקת, כש-65% מהספרים בהוצאת עצמית נכתבים על ידי נשים, בעוד רק 35% מהם נכתבים על ידי גברים. גם לגיל יש משמעות, והמחקר גורס כי שני שליש מהספרות העצמאית נכתבת על ידי סופרים בגילאים 41-60, ו-27% מעל גיל 61. עוד עולה מהמחקר כי חצי מהכותבים מועסקים במשרות מלאות, 32% הם בעלי תואר ראשון ול-44% מהם תארים גבוהים יותר.

      בוורסטוק טוענת שישנן תפישות סטיראוטיפיות ומיושנות ביחס להוצאה עצמאית של ספרות; הוצאת ספר בהוצאה עצמית נתפשת כמוצא האחרון של הסופר אחרי שההוצאות המסורתיות דחו אותו, ולא כהעדפה ספרותית ועסקית של הסופר. כמו כן, כותבים המוציאים ספרים באופן עצמאי נתפשים ע"י הקהילה הספרותית כחסרי השכלה. לדברי בוורסטוק, ההצלחה של אי. אל. ג'יימס מערערת על התפישות האלה ומראה שאפשר להוציא לאור ספרות עצמאית שהקהל יעריך ושתימכר במיליוני עותקים. ולבסוף, האפשרות של סופרים עצמאיים לשכור באופן פרטי את שירותיו של עורך ספרותי, מבטלת לדבריה את אחד היתרונות הגדולים בהם נתלו עד כה המו"לים המסורתיים.

      בישראל, לעומת זאת, לא בטוח אם ניכרת השפעה משמעותית על שוק המו"לות העצמאית בעקבות הצלחתה של ג'יימס, אולי מפני שהטרילוגיה במתכונתה המתורגמת נמכרת ע"י הוצאה חזקה וותיקה – ידיעות ספרים. כמו כן, אין בידינו נתונים לגבי מכירות ספרים שיצאו באופן עצמאי, וגם לא נתונים על חלוקה מגדרית בין הכותבים. עם זאת, על סמך נתונים שפרסמה הספריה הלאומית ניתן ללמוד כי בין שנת 2012 לשנת 2013 חלה עלייה בנתח השוק שתפסו הספרים שיצאו בהוצאת עצמית; ב-2012 פורסמו בישראל 8,176 ספרים, מתוכם כ-16% יצאו בהוצאה עצמית, וב-2013 פורסמו 8,411 ספרים, מתוכם כ-20% בהוצאה עצמית.

      האם הגידול בנתח השוק שתופסת ההוצאה העצמית מעיד בהכרח על הצלחה במכירות או שהתפתחויות מנהליות וטכנולוגיות (כמו למשל מימון המונים או גופים שמוציאים לאור ספרים במימון חלקי או מלא של המחבר) הן אלה שמקלות על התהליך ומגדילות את המספרים באופן לא פרופורציונלי לדרישה בשוק? כדי לקבוע בוודאות נצטרך להמתין לזמנים בהם גם אצלנו יאמינו בשקיפות, ונתוני המכירות יפורסמו בפומבי באופן מסודר.

      עוד באותו נושא

      הספר "חמישים גוונים של אפור" יוצא עם כריכה חדשה

      לכתבה המלאה

      הסכסוך הארוך ורווי היצרים בין אמזון להאשט הגיע לכדי סיום

      הוצאת הספרים האשט זכתה בניצחון חשוב בחמישי האחרון במסגרת המאבק שלה עם אמזון: ע"פ ההסכם שנחתם בין שני הגופים, האשט תוכל לקבוע את המחירים שלה לספרים אלקטרונים שהיא מוציאה לאור, דבר שהיא רואה בו מרכיב חיוני להישרדותה.

      הסכסוך בין אמזון להאשט החל בינואר השנה, כאשר אמזון דרשה מהאשט (אחת מארבע ההוצאות הגדולות ביותר בארה"ב) הנחה של 50% על כל ספר דיגיטלי שהיא מוכרת, ולא 30% כפי שקבע ההסדר הקודם ביניהן. האשט אף סירבה להוריד את מחירי הספרים שלה ל-9.99$ כפי שדרשה אמזון (במקום 12.99 או 14.99 דולרים). בדרך כלל בעיות כאלה נפתרות בחדרים סגורים, אך במקרה הזה המאבק הפך מהר מאוד לפומבי, לאחר שאמזון נקטה צעדים אגרסיביים נגד האשט שמטרתם הייתה לפגוע בהכנסותיה. היא הורידה את האופציה לקנות את ספריה של האשט במכירה מוקדמת (אופציה שמשפיעה ישירות על רשימת רבי המכר), ביטלה את כל המבצעים על ספרי ההוצאה, האריכה את זמני המשלוח של ספרים והציעה לרוכשים ספרים של הוצאות אחרות במקומם.

      כיוון שאמזון שולטת ב-60% משוק הספרים הדיגיטלי באמריקה, הסופרים והמו"לים מרגישים כבני ערובה שלה; רובם לא יכולים להרשות לעצמם לא להימכר במסגרת הרשת. אך כשנתקלו בהתנהגות האגרסיבית של אמזון כלפי האשט, רבים מהם החליטו להקים קול צעקה ויצאו בקריאות פומביות נגד החברה; יותר מ-900 סופרים (בינהם פול אוסטר, סטיבן קינג, פיליפ רות', אורחן פאמוק, סלמן רושדי, ג'ון גרישם ומילן קונדרה) חתמו על עצומה נגד אמזון ואף פנו למשרד המשפטים האמריקאי בבקשה שיחקור את החברה על התנהגות לא חוקית. בפסטיבל הספרים האחרון בטורנטו השווה הסוכן הספרותי אנדרו וויילי בין אמזון לדאעש וטען שהיא מעוותת את ענף הספרים באופן קיצוני.

      המאבק בין אמזון להאשט פגע בשני הצדדים; אמזון תויגה כבריונית עוינת ספרות וסופרים, ובניו יורק טיימס מדווחים שהפרשה גם גרמה לה הפסדים ממשיים. האשט, מצדה, ספגה הפסדים מיידיים בגלל הצעדים האגרסיביים של אמזון. גם מבחינה ציבורית היו שתמכו באמזון ויצאו נגד האשט, בטענה שאין שום טעם בקיומה של האשט בעידן בו כל סופר יכול לפרסם ספר בעצמו וישירות. ע"פ המצדדים באמזון, הוצאות הספרים מייקרות את המוצר ומהוות גורם מתווך מיותר, במיוחד כשמדובר בספרות דיגיטלית.

      כך או כך, למרות ההצלחה של האשט בטווח הקצר, נראה שאמזון רק תלך ותתחזק בטווח הארוך. מדובר בחברה שכבר עכשיו שולטת ביותר ממחצית שוק הספרים, וסביר שנתח השליטה שלה רק ילך ויגדל, דבר שיקשה על הסופרים ועל ההוצאות להתנגד לדרישותיה בעתיד.

      מאבק שפגע בשני הצדדים (צילום מסך)

      ספרים רבים שיוצאים בהוצאות עצמאיות לא מגיעים לספריות הציבוריות

      הוצאות קטנות ועצמאיות דוגמות "זיקית", "עוץ", "סנדיק ספרים" ו"אינדיבוק" טענו באחרונה כי לא ניתנת להן האפשרות למכור את מרכולתם לספריות בדרך ישירה, אלא דרך תשלום עמלה למתווך שיכול לעמוד בתנאי הסף שקבעה חברת "פמי פריום" (האחראית על תהליך הרכש לספריות ציבוריות בארץ). לפני כשבועיים פרסם רון דהן מאינדיבוק סטטוס בפייסבוק ובו טען כי "נוצר מצב שרק ספרים בהוצאות גדולות יכולים למצוא את עצמם בין המדפים ולהגיע לעוד אלפי קוראים". דהן סיפר כי פנה לחברת פמי פרימיום בצירוף כל הטפסים הדרושים, אך אלה לא אישרו לאינדיבוק לספק ישירות ספרים לספריות בגלל סעיף שאומר שרק עסק בעל מחזור של 500,000 ש"ח בשנה שקיים מעל שלוש שנים יוכל להיות ספק של ספריות ציבוריות. המשמעות היא למעשה שהוצאות קטנות לא יכולות למכור את ספריהן באופן ישיר לספריות ונאלצות לשלם עמלה לגוף שעומד בתנאים (עמלה שהוצאה קטנה לא תמיד מסוגלת לעמוד בה).

      דהן סיפר שפנה לרונית אפללו ממשרד התרבות בבקשה להחריג את אינדיבוק כיוון שלהבדיל מהוצאות קטנות אחרות, היא משמשת כחנות ספרים שיכולה לספק ספרים בדיוק כמו הרשתות הגדולות; הוא דיווח כי קיבל תשובה קורקטית לפיה לא ניתן להחריג מועמדים אשר אינם עומדים בתנאי הסף. "בגלל סעיף מטופש ודרקוני," כתב דהן, "אלפי ספרים של הוצאות פרטיות, סופרים פרטיים, ספרי שירה, כתבי עת וספרים דיגיטלים לא יגיעו לקוראים". עם זאת יש להפריד בין אינדיבוק שמשמשת כחנות ספרים ורוצה להציע את עצמה כספק לספרים שונים (בדומה לסטימצקי או לספר לכל), לבין גופים קטנים כמו זיקית, סנדיק ועוץ שמעוניינים למכור את ספריהם לספריות בצורה נוחה והוגנת יותר מזו שמוצעת להם בצורת ההתנהלות הנוכחית.

      לאחר פרסום הסטטוס של דהן פנינו להוצאת זיקית, וגילינו שהיא דווקא קיבלה לאחרונה אישור מחברת פמי פרימיום לחרוג מתנאי הסף המקוריים שנקבעו, ולשווק את ספריה לספריות בקלות. החריגה נתקבלה לאחר שבאפריל האחרון דווח ב"הארץ" כי נעשתה פניה לשרת התרבות בעניין זה, והיא הצהירה שתפעל לשנות את תנאי הסף כך שידרשו רק שנתיים של פעילות (במקום שלוש) ומחזור קטן מ-500 אלף שקל. רון דהן מסר בתגובה למידע הזה כי לאינדיבוק עדיין לא ניתן אישור כזה.

      כשפנינו אל ספרנים וספרניות בנסיון להבין האם הם מצליחים לרכוש עבור ספרייתם ספרים של הוצאות קטנות, קיבלנו תשובות שונות וסותרות. חלק מהספריות טענו שנתקלו בקשיים כשרצו לקנות ספרים שלא נמצאו אצל הספקים המורשים איתם הם עובדים, ואחרים טענו שלא נתקלו בכל בעיה. ספרנית ותיקה מדרום הארץ אף שללה את הטענות שהועלו כנגד פמי פרימיום. "פמי מנהלים את תקציב מחלקת הספריות במשרד התרבות בצורה מעולה," היא אומרת. "הם לא קובעים את המדיניות, אלא רק מבצעים אותה. ההחלטות מתקבלות ע"י המחלקה לספריות במשרד התרבות". עוד היא מוסיפה: "בכל מקרה ניתן לרכוש את הספרים של ההוצאות האלו דרך מרכז הספר והספריות וזה בהחלט מה שאני עושה וכמוני הרבה ספריות אחרות".

      ואכן, מרכז הספר והספריות מציע לכל הוצאת ספרים באשר היא למכור דרכו את ספריה לספריות; אך נראה כי לא כל הספריות מודעות לאופציה הזו, ורבות מהן ממשיכות לרכוש עבור הספריה אך ורק את הספרים שמציעה סטימצקי (הספק הגדול ביותר), ושם לרוב לא ניתן למצוא ספרים של הוצאות קטנות כמו למשל זיקית, סנדיק ועוץ. כך שגם אם להלכה קיימים מספר ספקים בשוק, למעשה רבות מהספריות עובדות אך ורק עם סטימצקי ולא מותירות ברירה להוצאות הקטנות אלא למכור את ספריהן דרכה או לוותר על ייצוג משמעותי בספריות.

      על אף הדעות והעמדות השונות בנושא, נראה שרוב העוסקים בתחום מסכימים על כך שיש צורך להקל על גופים קטנים למכור את ספריהם לספריות (ולא להסתפק רק בכיפוף קל של תנאי הסף כפי שקרה עם זיקית), וכך גם לאפשר לקוראים בספריות מגוון רחב ומייצג של הספרות שיוצאת לאור בישראל.

      באיטליה מתנהל מאבק להשוואת הזכויות של הספר הדיגיטלי לאלה של הספר המודפס

      ע"פ התקנות באיטליה רק הספרים המודפסים זוכים להטבת מע"מ נאה שמאפשרת לשלם עליהם רק 4 אחוזי מע"מ במקום 22 האחוזים הקבועים בחוק לכלל מוצרי הצריכה. המאבק נגד אפליית הספרים הדיגיטליים התעורר בשבוע שעבר ברשתות החברתיות והחל לצבור תאוצה (כעת הקמפיין הגיע גם לעיתונות הכתובה והמשודרת). המתרגמת שירלי פינצי-לב מספרת כי "סופרים, אנשי תרבות, קוראים וידוענים מצטלמים באגודל מופנה מטה ומפרסמים את התמונות ברשתות החברתיות תחת ההאשטאג #‎unlibroèunlibro‬ (ספר הוא ספר)". אפשר להתנחם בכך שאצלנו ספרים בכל הפורמטים נמכרים באופן שיוויוני תחת מע"מ קבוע של 18 אחוז, בדומה לכל מוצרי הצריכה האחרים.

      הסופר האיטלקי ארי דה לוקה לא מרוצה (צילום מסך פייסבוק)

      פורסמה הרשימה הארוכה של המועמדים לפרס ספיר

      כפי שדיווחנו, 12 המועמדים, שכל אחד מהם יקבל 20 אלף שקלים, הם: דורית רביניאן על "גדר חיה" (עם עובד); לאה איני על "בת המקום" (כנרת זמורה-ביתן); גיל הראבן על "אני ליאונה" (אחוזת בית); אגור שיף על "המאחרים" (עם עובד); רובי נמדר על "הבית אשר נחרב" (כנרת זמורה-ביתן); גלית דיסטל אטבריאן על "טווס בחדר המדרגות" (כנרת זמורה-ביתן); סלין אסייג על "צעקה הפוכה" (אחוזת בית); מתן חרמוני על "ארבע ארצות" (כנרת זמורה-ביתן); לבנה מושון על "שתיקת הצמחים" (עם עובד); יעל נאמן על "כתובת אש" (כתר ספרים); חגית גרוסמן על "לילה ולואיס" (כנרת זמורה-ביתן); ניר ברעם על "צל עולם" (עם עובד).

      מספר הנשים ברשימה הארוכה השנה גדול פי 2 מאשר מספר הגברים והגיל הממוצע של המועמדים הוא 48.75. רובם נולדו בירושלים או בתל אביב. עד היום, שיאנית הזכיות בפרס ספיר היא הוצאת כנרת זמורה-ביתן עם 4 זכיות מתוך 11 מועמדים שהגיעו לרשימות הארוכות (לא כולל השנה). הוצאת כתר היא שיאנית המועמדויות עם 15 כאלה, אך 2 זכיות בפרס בלבד, ואילו עם עובד זכתה רק פעם אחת מתוך 14 מועמדויות.

      בעוד כחודש תיבחר הרשימה הקצרה ויפורסם שם הזוכה בפרס ביכורים. כל סופר ברשימה הקצרה יקבל 40 אלף שקלים, כמו גם הזוכה בפרס ספר הביכורים. הזוכה בפרס הראשון יקבל 150 אלף שקלים וספרו יתורגם לערבית ולשפה זרה נוספת על פי בחירתו. כמו כן, מפעל הפיס ירכוש מהדורה בת 500 ספרים מהכותרים שיבחרו לרשימה הקצרה, ויעניק אותם לספריות ציבוריות ברחבי הארץ.

      ועדת הפרס מונה 7 שופטים שבראשם עומד פרופ' מני מאוטנר. זהותם של שאר חברי הוועדה תיחשף ביום ההכרזה על הזוכה – ה-26 בינואר 2015.

      יוזמה חדשה בהובלת הסופר ג'ון גרין קוראת להפוך את ספרות הילדים למגוונת ומייצגת יותר

      הסופר הפופולרי ג'ון גרין ("אשמת הכוכבים", "מחפשים את אלסקה") מזוהה עם קמפיין שמטרתו לעורר מודעות לחוסר הגיוון בספרות ילדים ונוער. מדוע, הוא תוהה, כמעט ולא קיימים גיבורים ספרותיים בעלי מוגבלויות, או להבדיל – שחורים, אסיאתיים והיספאנים? "כל הקוראים," אומר גרין במסגרת הקמפיין, "צריכים לדעת שגם הם ושכמותם יכולים להיות גיבורי ספרות. אני חושב שספרות צריכה לשקף את המציאות של הקהילות שלנו, והמציאות הזאת היא מגוונת מאוד". בהמשך הוא מדגיש גם את הצורך להכיר את "האחר" דרך הספרות.

      בגארדיאן מדווחים כי מחקר אקדמי שפורסם בארה"ב במרץ 2013 מצא כי מתוך 3,200 ספרי ילדים שיצאו במהלך 2013, 93 בלבד הציבו במרכזם דמויות שחורות עור, 69 סיפרו על אסיאתים ו?57 עסקו בלטינו?אמריקאים.

      המתרגמת והמוציאה לאור גילי בר הלל סמו (שתרגמה את כל ספרי הארי פוטר לעברית) הביעה בעמוד הפייסבוק שלה עמדה ביקורתית כלפי הקמפיין הנ"ל: "תראו איך לא מצליחים להתנער מפרדיגמות," היא כותבת. "עד שלא הדביקו לקמפיין 'We Need Diverse Books' פרצוף של גבר לבן - הסופר ג'ון גרין - הוא לא ממש זכה להתייחסות בתקשורת המיינסטרים, אף שגבר לבן לא ממש מייצג את רוב הפעילות בקמפיין [...] אני חושבת שנכון וחשוב למשוך תשומת לב למחיקה של קבוצות שונות מדימויים בתקשורת, לא רק בספרות הילדים והנוער אלא בעצם בכל מדיום: בקולנוע, בטלוויזיה, בפרסומות, בכתבות מגזין. למען האמת, הרושם שלי הוא שספרות הנוער הנכתבת כיום היא מהז'אנרים הפתוחים והמכילים שפעילים כרגע."

      "יחד עם זאת," היא ממשיכה, "אני חשה אי נחת מאופיו הפרדוקסלי של הקמפיין הזה ודומים לו, בכך שבניסיון לתת הגדרת מטרייה כוללת לקבוצות מודרות, הוא בעצם מנציח את מעמד האחר. מושגים כלליים כגון POC - ראשי תיבות של "people of color" - מטשטשים את העובדה שאין דין האפליה נגד שחורים כדין האפליה נגד אסייתים. קשה שלא ליפול למלכודות של מכבסת מילים, או למלכודת של ניתוח האפליה מנקודת מבט אמריקאית, כאשר בארצות אחרות הבעיות הן אחרות. קל לנו בישראל להתרעם על כך שאין ייצוג הולם לשחורים בספרות אמריקאית, אבל מורכב וכואב לאין ארוך לדון בשיח הרלוונטי לנו: בחוסר ייצוג של מזרחים, ערבים, דתיים, ילדים שאינם יהודים, בנוסף למודרים האוניברסליים כגון בעלי מוגבלויות והומוסקסואלים."

      היא מסיימת בהבעת ספק לגבי היכולת של ספרות להשפיע על פערים כאלה, אך מדגישה את החשיבות שבעצם העלאת המודעות לפערים והבעיות: "לא נראה לי שכתיבה של ספרים שבהם מככבות דמויות לכל מיעוט ומיעוט בנפרד אי פעם יהיה בה די כדי לתקן את הפערים בעולם," היא כותבת. "תמיד יהיה מי שאינו מיוצג, או שאינו מיוצג לטעמו. אבל על המודעות לעניין אסור לוותר. אסור לוותר על המחשבה, איפה הם אותם הילדים השקופים, החסרים, ומה זה עושה לנפש של ילד אם הוא אף פעם אינו מוצא את עצמו בספרים שהוא קורא."

      בישראל יצאו בשנים האחרונות כמה ספרים בעלי גיבורים "מגוונים": בשנת 2012 יצאו לאור "האבאים של גל ונועה" מאת שוש פנקס שעוסק במשפחה גרעינית המורכבת משני אבות, "מעשה קסמים" מאת אוריה שביט שגיבורו הוא ילד ערבי, ו"הנעליים הישנות של אדון מינאסה" מאת רונית חכם שמבוסס על אגדת-עם אתיופית. השנה יצאו לאור "מולו וצגאי" מאת תמר ורטה-זהבי, שמספר על ארבעה פליטים מאפריקה שהגיעו לישראל, כששניים מהם מוחזקים במתקן חולות, ו"הסיפור על תכלת הצב ועל ילד המחמד" מאת תהילה גולדברג שעוסק במשפחה המורכבת משתי אמהות. עם זאת, למרות קיומם של ספרים כאלה בעברית לא נראה שהייצוג המגוון חדר למיינסטרים של ספרות הילדים הישראלית, ואפילו אלמנטים טריוויאלים כמו איור דמויות בעלי גוון עור מזרחי כמעט ולא קיימים.

      החדשות בשורה

      * הניו יורק טיימס מדווח שבספטמבר הקרוב ייצא לאור רומן חדש מאת ג'ונתן פראנזן ("התיקונים", "חירות") שיקרא "Purity" (טוהר).

      * פרסים ספרותיים: הסופרת הצרפתייה לידי סאלויר זכתה בפרס הגונקור; הסופר האמריקאי ג'ושוע פריס זכה בפרס דילן תומאס; הסופר הצרפתי דויד פואנקינוס זכה בפרס רנודו.

      * נבחרו 16 ספרים ישראלים שיתורגמו לשפות זרות (אנגלית, צרפתית וטמילית) באמצעות 'עם הספר' - הקרן לתרגום ספרות עברית של משרד התרבות. בין הסופרים שספריהם יתורגמו נמצאים יהושע קנז, דורית רביניאן, דויד גרוסמן, נורית זרחי ושמעון אדף.

      * הוצאת זיקית משיקה סדרת ספרי נואר חדשה. "כנפיים שחורות למלאך שלי" של אליוט צ'ייז הוא הספר הראשון בסדרה.

      * הוצאת "גלים" והוצאת "ביתן" התאחדו והן נקראות מעתה הוצאת "גלים-ביתן". שני הספרים הראשונים שיצאו לאור בהוצאה החדשה נכתבו ע"י ד"ר גילה כהן-זלכה – מומחית בעלת שם עולמי בחינוך ילדים.

      * ספר דו-לשוני עברי-הודי המשותף לאמיר אור ושודיפ סן יראה אור בהודו בהוצאת "ארט-אארק". השקת הספר תיערך כחלק מפסטיבל האמנויות של דלהי בהשתתפות דניאל כרמון, שגריר ישראל בדלהי.

      טרם התפרסמו תגובות

      הוסף תגובה חדשה

      בשליחת תגובה אני מסכים/ה
        לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

        התרעות פיקוד העורף

          walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully