לפני שנתיים הגיחה משום מקום "מחוברים לחיים", קומדיה על יחסים בין-גזעיים בצרפת, והפכה במפתיע לאחד הסרטים המצליחים בתולדות המדינה. השנה, קרה דבר דומה למדי: "למה זה מגיע לי?", מהתלה על משפחה קתולית, לבנה ושמרנית שכל אחת מבנותיה מתחתנת עם בן מיעוטים מדת אחרת, נחתה באולמות בלי הרבה רעש, אבל עקפה כל הפקת ענק הוליוודית והפכה גם היא לאחד הלהיטים המקומיים הגדולים אי פעם עם למעלה מ-12 מיליון צופים.
בזמנו, "מחוברים לחיים" השכיל לשחזר את ההישגים גם בישראל, ועם 500 אלף צופיו הוא ניצב יחד עם "אפס ביחסי אנוש", "זוהי סדום" ו"אווטאר" כאחד מן הסרטים המצליחים כאן בשני העשורים האחרונים. בסוף השבוע הקרוב, ינסה גם "למה זה מגיע לי?" לעשות לישראלים את מה שכבר עשה לצרפתיים. קשה להאמין שגם כאן הוא יעורר היסטריה כה גדולה, אבל עומדת לזכותו העובדה שעלילתו מזכירה את "כץ וקרסו" וכן שאחת מגיבורותיו הנוצריות נישאת לבן דת משה, מה שמוביל לשלל בדיחות על יהודים, כולל ברית מילה שיוצאת משליטה וכיוצא בזה. הצופים בארץ, בקיצור, ירגישו בבית.
את "למה זה מגיע לי?" כתב וביים פיליפ דה שוברון, בן 49, שכבר יצר כמה סרטים קודם לכן אך היה אלמוני למדי גם במולדתו, עד שההצלחה הסנסציונית הקפיצה אותו באחת למרכז הבמה. אך למרות ההישג הפנומנלי במולדתו ואף שמן הסתם הוא הסתדר עתה פיננסית, היוצר נותר רעב להישגים והוא מצפה בלהט ובסקרנות לעליית הסרט בישראל.
"אתה יודע בכמה עותקים הוא יופץ? יש לך הערכה כמה אנשים הוא יביא"?, שואל אותי דה-שוברון בעת שאנו נפגשים לשיחה לכבוד הגעת הסרט לישראל. "בגרמניה זה היה להיט עצום גם כן, אבל ברוסיה הבאנו בערך אפס צופים", הוא ממשיך. "אני מקווה שהישראלים יילכו בעקבות הגרמנים. חשוב לי שיראו את הסרט בישראל, כי לדעתי הוא מתקן את התדמית המעוותת שיש לכם שם לגבי צרפת.
"אני יודע שבחדשות יוצרים את הרושם שיש פה תקריות אנטישמיות כל הזמן ובכל מקום, אבל מי שמגיע לכאן ומסתובב ברחובות מגלה שצרפת הרבה פחות אנטישמית וגזענית ממה שאומרים. נכון, קורים גם דברים פחות נעימים, אבל זה מתרחש רק במקומות מסוימים וחוץ מזה: אין מה לעשות, תקריות יש בכל מדינה".
ואולי יקרה דווקא ההפך ממה שאתה רוצה, והקהל הישראלי ייפגע מכל הבדיחות על היהודים?
"אני מקווה שזה לא יקרה. אני מאמין שזה לא יקרה. אני יודע שמבין התריסר מיליון שראו אותו בצרפת היו גם המון יהודים, כולל רבנים ואושיות בכירות בקהילה, ורבים מהם פנו אליי וסיפרו לי עד כמה אהבו את התוצאה. לא אכחיש: חששתי לפני עליית הסרט, דאגתי למשל מסצנת ברית המילה, אבל הוא לא פגע באף אחד אלא רק הצחיק ואפילו ריגש. הסרט עלה בתקופה מתוחה למדי ועזר להפיג קצת את המתח כי אחרי כל הבדיחות והעקיצות, הוא מראה שהיהודים הם חלק אינטגרלי מהחברה הצרפתית. אני יודע שהצופים היהודים בעיקר אהבו את הקטע שהדמות היהודית מדברת על נסיעה לישראל וזה מוצג כדבר לגיטימי וחיובי. בזמן המלחמה בעזה כל כך ירדו פה על היהודים בגלל הקשר שלהם לישראל, ופתאום בא סרט מצליח ומראה שאפשר להיות נאמן לצרפת ועדיין לנסוע מדי פעם לישראל".
אז לא שמעת שום קול מחאה ולא קיבלת שום איום לא מהקהילה היהודית, לא מזו המוסלמית, לא משום גורם אחר?
"שום כלום, יצאתי בשלום. תראה, כל עוד שאתה נוהג בטעם טוב ובכבוד, אין שום פסול בהומור עדתי. אנשים לא סולדים מזה. נהפוך הוא: הם חיכו לזה. כשהייתי קטן כולנו סיפרנו בדיחות כאלה כל הזמן בלי לפחד. בשנים האחרונות השתררה יראה ואנשים כבר לא העזו להתבדח על עניינים עדתיים, ולדעתי הסרט הצליח בגלל שהוא שבר את הטאבו הזה והחזיר את המסורת של ההומור העדתי".
אתה אומר שההומור הזה לגיטימי כל עוד שהוא בטעם טוב, אבל מי מגדיר את הגבולות של הטעם הזה? למה הסרט שלך בסדר, אבל המופעים של הבדרן דיידונה הוגדרו אנטישמיים ונאסרו בידי החוק?
"כי בדיידונה אין כבוד כלפי היהודים, אלא רק שנאה. זה מעניין: בגדול, הוא דווקא יכול להיות בדרן מצחיק למדי, אבל כל האירוניה אובדת לו ברגע שעולה הנושא היהודי. יש איזה מערכון שלו שבו רואים שחור, מוסלמי, סיני ויהודי. בדיוק כמו בסרט שלי. עד היהודי, הכל מצחיק - אבל ברגע שנכנס היהודי, ההומור נעלם ומתחלף ברעל".
על דיידונה הממשלה הפעילה צנזורה, עליך לא, אבל האם יש לך אוטו-צנזורה? אתה שם לעצמך גבולות?
"מבחינתי מותר לצחוק על הכל. השאלה היחידה היא איך עושים זאת. יש לי רק גבול אחד: לא להכניס בדיחות שיכפו על הסרט הגבלת גיל צפייה, כי אז הפוטנציאל המסחרי יצטמצם והמשקיעים לא יתנו לי כסף".
אחרי כל זה, תרשה לי לשאול אותך מה ששאלתי גם את הבמאים של "מחוברים לחיים". אז עשית סרט על אחווה בין-גזעית, והוא הצליח, ולכאורה הכל טוב ויפה, אבל בזמן שאתה מכרת כרטיסים, מפלגת הימין הקיצוני של לה-פן עלתה עוד ועוד בסקרים עם מצע הפוך לחלוטין.
"אני חושב שההסבר הוא שאנחנו מדינה סכיזופרנית. מצד אחד: צרפת היא אלופת העולם בנישואין מעורבים, ומן הנתון הזה נולד הרעיון לסרט. מצד אחר: יש לך את החזית הלאומית. זו סכיזופרניה, אנחנו פתוחים מאוד וסגורים מאוד בו בזמן. אבל צריך גם לקחת בחשבון שתומכי לה-פן לא בהכרח גזעניים. הרבה אנשים מכל קצוות הקשת, כולל אפילו מן המפלגה הקומוניסטית, פנו לימין הקיצוני בגלל המשבר הכלכלי, ולא משנאת זרים או משהו כזה. חלק מהם גם קנו את המיתוג מחדש של לה-פן, שעשתה לעצמה תהליך לגיטימציה וניכשה ככל האפשר את הסממנים הגזעניים מן המפלגה".
לסיכום, אתה מסכים עם הטענה שסרט כמו "למה זה מגיע לי?" בחיים לא היה יכול להיעשות במקדש הפוליטקלי-קורקט שבארצות הברית?
"אני לא מסכים. גם הקומדיות האמריקאיות הולכות רחוק מאוד. תראה את כריס רוק, את לואי סי.קיי. הם שומרים על פוליטיקלי-קורקט? ממש לא. ההבדל ביני לאמריקאים הוא שהם מתבססים יותר על הומור אבסורדי ופיזי, ואצלי הדגש הוא על דיאלוגים. בגלל זה ובגלל שהם לא אוהבים לראות קומדיות עם כתוביות, הסרט לא מעניין את האמריקאים. הוא לא נרכש שם להפצה וגם על רימייק אין על מה לדבר".
ומה לגבי עיבוד מחדש במדינות אחרות?
"האמת היא, אם אתה כבר שואל, אז אני יכול לגלות לך שמישהו מישראל פנה אליי ובדק אפשרות לעשות לזה רימייק דובר עברית. מעניין איך זה יהיה אצלכם. אני מניח שהבנות יתחתנו עם ספרדי, עם אשכנזי, עם פלסטיני ועם פלאשה, לא?"