"אנחנו צריכים לשאול את חיים, בעלה של נורית"
(אירית, מורה לחינוך גופני, בשיחת חולין פרטית שמשום מה הופיעה על המסך)
"המירוץ למיליון" הישראלית סובלת מבעיה קשה. מצוקה שסבלה ממנו כבר בעונה הראשונה והלא-מדהימה שלה, והמשיכה לסבול בה גם אחרי השיפור העצום שהביאה עמה העונה שאחריה בזכות ליהוק מושלם: היא נמרחת ברמות בלתי נסבלות. מאחורינו כעת פרק פתיחה בסדר, אבל לפנינו עונה מפרכת שבה - אם להסתמך על קודמותיה - כמעט כל מקטע במירוץ מתפרס על פני שלושה פרקים תמימים, והעונה כולה תשתרע אל האופק עם קרוב לארבע שעות שבועיות לאורך יותר משלושה וחצי חודשים.
כבר ידוע לנו איך זה ייראה, הפרק הראשון של העונה הרביעית המחיש לנו שאנחנו נמצאים באותה תוכנית: מתמודד אחרי מתמודד יקרא את אותן הוראות של אותן משימות, נקבל את כל הזוויות מכל המתמודדים ומכל המצלמות שנכחו באותם מאורעות, הלהג ייאש אותנו, תוכניות לקט יפתיעו אותנו בלי התראה מוקדמת. מובן שהפקה בקנה מידה כזה צריכה להצדיק את עצמה כלכלית ולמתוח את הטוב הזה על פני כמה שיותר זמן, אבל בסופו של דבר כל הליהוק, הצחוקים והכיף נשאבים לבסוף אל תוך החישובים הפיננסיים של הסדרה, והתוצאה היא מוצר שמלכתחילה הוטל בו מום. זה ממש מצער, כי אם יש פורמט ריאליטי יוקרתי שתענוג לראות ישראלים מאכלסים אותו, "המירוץ למיליון" הוא זה.
מקרב שבעת הצמדים שהוצגו לנו בפרק הראשון של העונה הרביעית ישנם כמה חביבים: יוכי ולינור הדתל"שיות, שני ושי, הבחורה וחברו הטוב של בעלה ("גע לי בתחת, זה תחת בין אחים!"), וצמד העולים החמודים מחבר העמים, וובה ואלה, שאף לקחו את המקום הראשון במה שנראה כמו קארמה מיידית ומשמחת על הושעת הדבורה ההירואית של וובה ("הצלתי אותה!").
נגדם התחרו צמדים לא מרשימים שנראים כמו החלטות ליהוק שנפלו חלל. בעיקר טילטיל ומזרחי, שללא ספק אמורים היו להיות המזרחיים המצחיקים של העונה, הצבעוניים, חברי הילדות מהשכונה שיספקו קאץ' פרייז אחד או שניים עד סוף העונה (כרגע מסתמן שזה "תו-דה" אנמית עם הנפת גב-היד), אלה שלא יצליחו יותר מדי במירוץ אבל איכשהו יזכו לחיים מחודשים כאשר יגיע מקצה ללא הדחה. בפועל, למרבה הצער, הם מעיקים, בכיינים ומנדנדים. והיו פנינה רוזנבלום ובתה, פוטנציאל קאלט בלונדיני שנמוג ממש בריצה אל המשימה הראשונה כאשר האם נפלה ושברה את ידה, למגינת לבה של ההפקה ובאופן מאוד סמלי לפרק בכללותו.
הבעיה היא שההפקה מנסה להתחכם עם תחילת העונה הזו, ומתוך צורך/רצון לחלוב את עטיני הפרה עד תומם הציג הפרק הראשון רק חצי מהמתמודדים. כבר מההתחלה גילה לנו רון שחר שיש שביעייה נוספת של צמדים היוצאת מצפון הארץ. הפרק לא הציג לנו אותם, ולמתמודדים בירושלים לא נראה מוזר שהם מתחרים רק בששה זוגות אחרים. אם מישהו מהם תהה, אנחנו לא זכינו לראות את זה בעריכה - היו כל כך הרבה דברים אחרים נפלאים לראות, ע"ע לשאול את חיים, בעלה של נורית, מדוע הדבורים לא עקצו.
ההתחכמות הזו פגעה כי הדבוקה שפגשנו סיפקה סחורה יבשושית למדי. יחד עם שתי המשימות (בלבד!) שהיו פושרות אף הן, הפרק כולו הסתפק בלהיות בינוני וסביר. ההתמקדות בשבעה צמדים כל פעם אולי מאפשרת לנו יותר זמן להתוודע אליהם, אבל גם פוגעת בחיוניות ובקצב של התוכנית, ופוגמת ביכולת שלנו להשוות ולסמן מיד פייבוריטים. קשה לא לתהות אם המתמודדים שטרם ראינו יביאו עמם בשורה וכיף גדולים יותר, אבל סביר להניח שאם היו מוצלחים יותר, הם אלה שהיו מככבים בפרק הראשון - הרי אין משמעות ליניארית וניתן היה להחליף בין הפרקים הראשון לשני תוך שינויי עריכה קלים. נותר רק לקוות לטוב ולגלות ביום רביעי הקרוב.