שני אלבומי סולו מאחוריו ("דברים יומיומיים כאלה" ו"אמן השכנוע העצמי"), שיתופי פעולה רבים (רות דולורס וייס, רונה קינן, זאב טנא, אביב גדג' ועוד), הוא מפיק, מנגן יוצר ושר, אב לתינוקת ובעל למירב שחם. כל אלו היוו סיבה מספקת לכך שהבמאית מיה זיידמן תתעד את ירון בתהליך יצירת האלבום האחרון שלו, ותהפוך את החומרים שנאספו לסרט דוקומנטרי, שבין היתר גם עוסק במחלה שמלווה את חייו. ריאיון מיוחד עם ירון וזיידמן.
"מיה ביקשה ממני עזרה בהכנה לסרט שהיא עושה על הסצנה. אחרי כמה פגישות היא הודיעה לי שהסרט עלי. זה לא הפחיד אותי כל כך, בגלל שכבר הכרתי אותה קצת וסמכתי עליה במאה אחוז שהסרט יהיה טוב ושלא יהיו בו דברים שאתחרט עליהם", מתאר יהוא את החיבור עם זיידמן.
היו ספקות? סימני שאלה? מה מירב חשבה על זה?
יהוא: "ברור שהיו. אני מרשה לעצמי להיחשף מאוד על הבמה בגלל שאני לא נחשף בכלל בחיים הפרטיים. אני מאוד תלוי בפרטיות שלי. אבל שוב, היה לי ביטחון מלא במיה שמה שלא צריך להיות בסרט לא יהיה. מירב היתה איתי בחששות אבל גם בביטחון ובאהבה למיה".
בסרט מוצגים רגעים מאוד אישיים שלך מול הלהקה, כולל חיכוכים עם יונתן לויטל. היית שלם עם זה שהרגעים האלו, חלק מדינמיקה של נגנים בחדר חזרות, יצאו החוצה?
יהוא: "כן. אפילו הרגשתי שמיה קצת ריחמה עלי ויכלה להראות צדדים יותר מכוערים שלי אם היתה רוצה (אני שמח שלא רצתה). כמובן שאחרי שראיתי את הסרט, כמה ימים לפני ההקרנה הראשונה, עשיתי שיחה עם יונתן והזכרתי לו שאני אוהב אותו מאוד. גם הוא לא התבאס מהסצנה יותר מדי".
ידעת מראש שהמחלה תהיה חלק מהתסריט?
מיה: "לא. יהוא סיפר לי על המחלה רק כשנפגשנו והיה לי חשוב לא להשתמש בה באופן לא נכון. המנטרה הקבועה שלי היתה שהסרט ייגע בחיים האישיים רק אם הם יעלו מתוך השירים. ככל שהעבודה על האלבום התקדמה, והמחלה תפסה חלק גדול במילות השירים, הבנתי שהיא חייבת להיות חלק מהסרט. זה היה מסע מאוד ארוך לברר עם עצמי, עם אילן הצלם ושקד העורך, ועם יהוא כמובן - איך המחלה נוכחת בסרט אבל לא משתלטת עליו - כי בעיני זה לא סרט על מחלה אלא סרט על הבחירה לקום בבוקר ולעשות אמנות למרות שהחיים נותנים אלף סיבות לוותר לעצמנו ולא ליצור".
הופתעת להיות שם, בתוך תהליך היצירה, במקומות הכי אישיים של אמן עם עצמו? (כמו ברגע ההוא שיהוא מנגן על הפסנתר שירים שמעולם לא נשמעו)?
מיה: "לביים דוקומנטרי זה להיות כל הזמן במצב של בחינה עד כמה ומתי להיכנס פנימה. הגעתי ללימודי הקולנוע אחרי תואר שני בפסיכולוגיה במהלכו צברתי לא מעט שעות של להיות עם אנשים במקומות הכי אישיים שלהם, כך שאני מניחה שלא הופתעתי לגמרי. מה שכן הפתיע אותי הוא העובדה שיהוא הרשה לעצמו להיות במקום יחסית פגיע מול מצלמה, עם צלם בחדר, בחוויות שהיו אינטנסיביות רגשית (ההקלטות בראשן אבל גם הדרך אליהן ואחריהן). וזה לא רק יהוא. גם מירב, ואסף רחמני, והלהקה - כולם הרשו לנו להיות שם ולקחת חלק בתהליך הלא תמיד פשוט של יצירת מוזיקה (ולהפוך אותו לתהליך הלא תמיד פשוט של יצירת סרט)".
אחרי שצפית בו בפעם הראשונה, עם איזו תחושה יצאת?
יהוא: "מוזר לראות סרט על עצמך. בהתחלה כמובן הייתי עסוק בעצמי, איך שאני מדבר, איך נראים כל הרגעים האלה מבחוץ. בפעם השניה כבר היה לי ברור שאני אוהב את התוצאה ושלם איתה. הרגשתי שמיה הלכה על דרך אמיצה ומיוחדת לספר את הסיפור, ושמחתי על כך".
יש סיכוי שהיית עושה משהו קצת אחר, "מחוברים" נניח?
יהוא: "לא".
היכן אתה נמצא היום לעומת המקום בו היית בתקופת הצילומים? בריאותית, משפחתית וגם מבחינת הקריירה?
יהוא: "בריאותית קצת פחות טוב, משפחתית אני מאוהב, מבחינת הקריירה אני מקליט את האלבום השלישי בחודש הבא, הפעם בלי מצלמות".
מה התכניות מכאן והלאה?
מיה: "אלף תכניות באלף כיוונים, אחרת למה לקום בבוקר? הפרויקט הבא הוא סרט מדע בדיוני שאני כותבת, ובמקביל אליו צעדים ראשוניים מאוד של תחקיר על דוקומנטרי חדש ומאוד שונה מהסרט על יהוא".
הסרט "יהוא ירון אמן השכנוע העצמי", ישודר היום (שני) בשעה 21:05 בערוץ yes דוקו ובyesVOD. הסרט ישודר במסגרת פרויקט תעודת גמר של yes דוקו וקרן גשר.