הרבה מאוד זוגות כאן הולכים לשכב הלילה. כך לפחות חשבתי לעצמי לקראת סוף ההופעה אתמול של אייר סופליי. ואם אכן כך קרה (לא בדקתי), אז אי אפשר להתווכח על כך שזאת היתה הופעה מוצלחת. היכל התרבות היה גדוש באנשים שבאו לקבל את שירי האהבה שהם מכירים, את הלהיטים שאפשר לשיר באגרוף קמוץ שמוצמד לחזה ברגעי שיא.
אייר סופליי הם צמד הסולנים האוסטרלי ראסל היצ'קוק וגראהם ראסל. זו הפעם השלישית שהם מגיעים להופיע בישראל מאז 2008 והלילה הם יופיעו שוב בהיכל התרבות. סביר להניח שגם הפעם הם יספקו את הסחורה. כלומר, את שירי אהבה המתקתקים האלה מתחילת שנות השמונים. מי היה מאמין שלהקה שהיתה פופולרית כל כך בתחילת שנות השמונים, אך שמאז לא הוציאה שום שיר מוצלח (למרות שניסתה לא פעם), תצליח להישאר כה מבוקשת על הבמות? שכן, הם מופיעים יותר מ-150 פעמים בשנה, עם אותם הלהיטים הישנים שהפכו אותם מצמד אנונימי למלכי הקיטש של תחנות הרדיו בעולם וסוף שבוע רגוע אצלנו.
מגובים בלהקה צעירה הכוללת גיטריסט ובסיסט אמריקאים ומתופף וקלידן ישראלים, עלה הצמד אתמול לבמה, היצ'קוק בז'קט אדום מזעזע שהסתיר זרועות מקועקעות וראסל עם מיקרופון מדונה וגיטרה שהתחלפה בין שיר לשיר. וכמובן שכל הלהיטים הצפויים בוצעו. דווקא היה יכול להיות מצחיק לראות את תגובת הקהל אם אייר סופליי, ככה בקטע של ריענון, היו מחליטים הפעם שלא לבצע את "All Out Of Love", הלוא הוא הלהיט הגדול ביותר שלהם. במחשבה שניה, זה היה עלול להיגמר בלינץ'.
הגיטריסט עם הסרט על הראש הרביץ בכל שיר שני סולואים והסולן היצ'קוק שלח נשיקות, הושיט ידיים לקהל והפעיל אותו לשיר יחד איתו. אחרי מספר להיטים, ובהם "Chances", Here I Am" ו-Sweat Dreams"" ו-"Goodbye" שהיה קצת חלש לעומת האחרים, ירדו כמה מהנגנים אל אחורי הקלעים ואיתם גם הסולן באדום, ראסל היצ'קוק. "אל תדאגו שכמה מאיתנו עזבו את הבמה", אומר גראהם ראסל (הסולן בשחור) ומסביר שזה לגמרי רגיל. "ראסל (היצ'קוק) בשלב הזה בדרך כלל הולך לשתות תה בזמן שאני זוכה ב-5 דקות לבד שאני יכול לעשות איתן כל שעולה על רוחי".
ומה שעלה על רוחו היה הקראת שירה. בקול מאנפף כזה. העביר בי קצת צמרמורת, כי עם כל הקבלה שלי שקיטש זה אחלה והכל, כנראה שכשזה מגיע בצורה של הקראת שירה, זה קצת יותר מדי. עם זאת, ההקדמה של ראסל לשיר שקרא היתה נהדרת: "אייר סופליי התחילה בשיעורי שירה וספרות שלקחתי כשהייתי נער. מה לעשות שהייתי הבן היחידי בין 35 תלמידות? יתר הבנים הלכו על ספורט".
"אני יותר אוהבת את הזמר הזה מאת השני", העירה אישה כבת שישים שישבה לידי. האישה הזאת היא אמא שלי, ששכחה שהיא לחוצה ובהתקף אסטמה והתמסרה לאווירה בהיכל. "הוא אמנם לא זמר טבעי כמו ההוא, אבל הוא פחות מתקתק, יותר גבר", היא מוסיפה, ואני חושב ששמעתי מספיק. אחרי שיר נוסף שראסל מבצע לבדו, חוזרים היצ'קוק והנגנים לבמה לחלק השני של ההופעה. מאותו רגע ועד סופה רוב הקהל יעמוד על רגליו. "Two Less Lonely" היה אחד משיאי הערב ואחריו הגיעה שלישיית ה-Love: "The One That You Love", "Lost In Love", ו-"Making Love Out of Nothing At All", שהיה ללא ספק הביצוע המוצלח ביותר בהופעה.
ב-"Lost In Love" היצ'קוק קורא לכל הזוגות בקהל להתנשק. "גם אם אתם פה עם הילדים, אפילו עם חיות המחמד שלכם - נשקו אותם", היצ'קוק מפציר. וזה אשכרה קורה. אנשים מתנשקים. "שובבים החטיארים האלה", מעירה אמא שלי ומדביקה לי נשיקה על המצח. במהלך רצף השירים הזה הסולנים הספיקו להצטלם עם מאות מעריצים תוך שהם מטיילים ברחבי האולם וממשיכים לנגן ולשיר. אלפי טלפונים ניידים שלופים באוויר, פלאשים בכל מקום. ו-נגמר. כלומר, מתחיל. עכשיו זה הרגע שכולם חיכו לו: ההדרן עם "All Out of Love".
הסולנים והלהקה חוזרים לבמה אחרי זמן קצר ואחרי ביצוע מזעזע של קטע חדש מהשנה בשם "Desert Sea Sky", משהו קלאב-דאנסי סטייל שנות התשעים המוקדמות, מגיע הגביע הקדוש, ולטעמי, קצת מאכזב. האיכות הווקאלית של ראסל לא מרגשת כמו בגרסה המוקלטת של הלהיט מלפני יותר משלושים שנה. אבל כמו שכבר ציינתי קודם, שיא המופע היה "Making Love Out of Nothing At All". אנשים יצאו מהיכל התרבות מחובקים. איכס. אני לא מאמין שנהניתי.
