פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המכה ה-11: "אקסודוס: אלים ומלכים" מבולבל ומקושקש

      סיפור יציאת מצרים חוזר לבתי הקולנוע בעיבוד חדש מבית רידלי סקוט. סקוט, אגב, בחר לוותר על סצנת קריעת ים סוף. ועל הגמגום של משה רבנו. אבל היי, יש אפקטים טובים

      המכה ה-11: "אקסודוס: אלים ומלכים" מבולבל ומקושקש

      זה סופי: יש דברים שלא יובנו לעולם, ביניהם ההיגיון שמנחה מפיצים בבחירת שמות. חודשים מעטים עברו מאז ש"המבול" זכה להצלחה גדולה בארץ, בין השאר, מן הסתם, משום שהוא עוסק בסיפור מקראי. והנה עכשיו יוצא סרט העוסק במשה רבנו וביציאת מצרים, ואיך הוא מכונה בארץ? "אקסודוס", תרגום מגוחך ומטופש שהסיבה הרציונלית היחידה לבחירה בו היא ניסיון להסתיר את נושא הסרט. בדיעבד, ניסיון אצילי, מכיוון שהסרט הזה הוא מיותר וחסר טעם להפליא.

      זאת, כמובן, לא הפעם הראשונה ובוודאי לא האחרונה שסיפורו של משה רבנו ויציאת מצרים מגיעים אל ‏המסך ‏הגדול. וכמו בכל עיבוד לסיפורי המקרא (או כל סיפור אחר), נעשו בו שינויים בדרך לקולנוע. זה מובן וזה בסדר. הבעיה היא שבמקרה הזה השינויים הם מוזרים, אקראיים למראה, ולא מתחברים יחד לשום סיפור, מסר או זוית ראייה לכידה על סיפור יציאת מצרים. למה רידלי סקוט החליט לספר את הסיפור הזה ככה ולא אחרת? אנחנו לא יודעים, וספק גדול אם רידלי סקוט יודע.

      מוזס רבנו גדל בחצר פרעה, כאחיו המאומץ של רעמסס. הם נלחמים יחד, ולרגע נדמה שהסרט עומד לעקוב אחרי מוזס עד שיפרוש מהקריירה הצבאית ויעבור לתחום ההמבורגרים. אבל אז מופצת שמועה לפיה מוזס למעשה אינו מצרי, אלא בן לעם העבדים, העברים, שמכנים אותו משה ("מו-שיי", ליתר דיוק). את ההמשך – עיקרי הדברים, לפחות – אתם מכירים: סנה בוער, עשר מכות, על הים חמישים מכות, שלח את עמי, ים סוף ודיינו. משה, הפעם, הוא באטמן. כלומר, כריסטיאן בייל, וזה אומר שהוא עושה הכל באינטנסיביות ועם מבט חודר. רעמסס הוא ג'ואל אדגרטון העגלגל, ומלבד שניהם אין שום דמויות משמעותיות בסרט. אפילו תפקידו של אהרון (שאיתו משה נפגש לראשונה באמצע הסרט בערך) מתמצה בלקרוא "מו-שיי!" מדי פעם.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      מו-שיי! (מתוך "אקסודוס: אלים ומלכים", צילום: יח"צ)

      אז על מה הסרט הזה? האם זהו סרט על משה, רועה צאן כבד פה וכבד לשון, שצריך לקבל על עצמו את התפקיד שאותו לא בחר, של מנהיג עם? ממש לא. כאן משה הוא מנהיג צבאי בחיל פרעה מהרגע הראשון; הוא אמנם עשה הפסקה של כמה שנים כשהלך לרעות כבשים, אבל כשהוא מגיע אל בני ישראל – שאפילו לא מכירים אותו – הם מיד, ללא שאלות וללא שהיות, מקבלים אותו כמנהיגם, משום מה, ולו אין שום קשיי התאלמות בתפקיד. וכל העסק הזה של "כבד פה וכבד לשון"? הסרט מעלים את הנקודה הזאת מהסיפור לגמרי.

      אז אולי הסרט עוסק באמונה? בהליכה אחרי האלוהים ובמאבק בין האמונה לבין הרציונליות? אולי. הסרט עושה כמה גישושים בכיוון. משה לא מאמין באלוהים, אבל אז הוא פוגש את אלוהים – ואלוהים הוא, ליטרלי, ילד קטן, קפריזי, קטנוני ונקמני. משה מעלה בפניו כמה שאלות טובות – כמו למשל, למה חיכית 400 שנים לפני שפתאום נזכרת שאכפת לך מבני ישראל? אבל לא מקבל תשובות טובות או אפילו דיון מעניין. הדמות של אלוהים בסרט הזה כל כך מעצבנת שלפעמים נדמה שאולי בעצם זה סרט אנטי-דתי. לפעמים נראה שהסרט הולך במסלול ההסבר הרציונלי לסיפורי התנ"ך: במקום דם ואש וניסים מפורשים, הוא מציג חלק ממכות מצרים ‏ושאר הנפלאות באופן שמאפשר, אולי, לראות בהן תופעות טבעיות ולא ניסים. רגע השיא הדרמטי בכל סרט יציאת מצרים – קריעת ים סוף – לא נמצא בסרט: הים לא נקרע, הוא ‏רק הולך הצידה לרגע (וזה עדיין מאוד מרשים כשהוא חוזר). ובכל זאת, גם כאן הסרט לא הולך עד ‏הסוף: ישנם מאורעות בסרט שאי אפשר להסביר בלי מעורבות אלוהית מפורשת. ומהרגע שבו אלוהים מעורב באופן אישי בסיפור, ויכוחים על אמונה הם חסרי טעם.

      אקסודוס: אלים ומלכים (יח"צ)
      דיבור שיש מלחמה במצרים (מתוך "אקסודוס: אלים ומלכים", צילום: יח"צ)

      עוד רגעים ביזאריים בסרט הופכים את משה ועמו לברוטליים להפתיע: במקום להרוג מצרי שהיכה עבד עברי, כמו בסיפור המקורי, ב"אקסודוס: אלים ומלכים" משה פשוט חוטף את הג'ננה והורג שני מצרים, סתם ככה. צדיק. בהמשך, בני ישראל, בהנהגתו של משה, מבצעים מה שאי אפשר לכנות בשם אחר מלבד פעולות טרור נגד המצרים. ההקבלה לסכסוכים עכשוויים למיניהם יכולה היתה, לכל הפחות, להוסיף הרבה להט לדיונים על הסרט (רידלי סקוט אנטישם! אם מסתכלים על הסרט מהצד רואים צלבי קרס!) אילו רק הקטע הזה היה מוביל לאיזה מקום – אבל זה לא קורה, כי בדיוק אז אלוהים מתערב עם הדצ"כ עד"ש באח"ב שלו.

      ואת זה אפשר לומר לטובת הסרט: תשע המכות (הסרט מקצר קצת) מוצגות באופן מרשים יותר מאי פעם, והופכות את הסרט לסרט אימה בקנה מידה לאומי. מאוד מרשים, מה שאפקטים מיוחדים יכולים לעשות בימינו. כנ"ל לגבי יתר הדם, האש ותמרות העשן: הטכנולוגיה מתקדמת בצעדי ענק, וכבר מאפשרת אפילו להציג קרבות המוניים שלא נראים כאילו הם יצאו ממשחק מחשב. אבל אפקטים יש לנו גם ב"ההוביט". מבחינת הסיפור, "אקסודוס" הוא מין גירסה מבולבלת וחסרת כיוון של יציאת מצרים, שלא מצליחה אפילו לרתק כסיפורו של אדם אחד.

      למרבה הצער, סרט עשוי היטב טכנית אבל מקושקש לחלוטין מבחינת תסריט הוא בדיוק מה שניתן היה לצפות מרידלי סקוט, במאי מוכשר שאיבד את הדרך לפני שנים ועכשיו עושה בדרך קבע סרטים שלא יודעים מה הם רוצים מעצמם ומאיתנו. הספר היה יותר טוב.

      מה אתם חשבתם על "אקסודוס: אלים ומלכים"? ספרו לנו בפייסבוק