פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הכל הולך: "התיאוריה של הכל" מצליח לרגש, להחכים ולעורר השראה

      "התיאוריה של הכל", הסרט על סיפורו של סטיבן הוקינג, בקלות יכול היה להיות ביוגרפיה שגרתית וקיטשית, אך הוא מתגלה כדרמה מקורית ועמוקה בהרבה שהרוויחה ביושר את המירוץ לאוסקר

      הכל הולך: "התיאוריה של הכל" מצליח לרגש, להחכים ולעורר השראה

      "אני פיזיקאי, לא כוכב רוק!" מכריזה דמותו של סטיבן הוקינג ב"התיאוריה של הכל", הסרט העלילתי הטרי על אודותיו. אך האמת היא, שאם יש איזשהו מדען שהתקרב ביובל האחרון למעמד של אליל המונים, זהו מחברו של "קיצור תולדות הזמן".

      מובן שהבריטי התפרסם לא רק הודות לרב-המכר הזה, ואף לא רק בגלל התגליות פורצות הדרך שפרסם בחיבורים פופולריים פחות. הוקינג נכנס לתודעה גם בשל סיפורו האישי יוצא הדופן: הוא אובחן בצעירותו כחולה ב-ALS ("מחלת לו גריג"), שעם הזמן שיתקה את כל גופו, אך הותירה בתפקוד מלא את מוחו, וזה הספיק לו כדי לטלטל את העולם יותר מכפי שעשרות מיליונים בריאים כשור הצליחו.

      המחלה גם שללה מהוקינג את היכולת לדבר, אך הוא הצליח להתגבר על זאת דרך סינתייזר דיבור (במבטא אמריקאי) המותקן בכיסא הגלגלים שלו, והדימוי שלו מתגלגל ומדבר בו הפך לאייקוני והופיע כבר בשלל סרטים וסדרות, אם זה בהתייחסות ישירה לאליל המדעי ואם רק כמחווה או פארודיה עליו. בקיצור, אין כמעט אדם בעולם המערבי שלא מכיר ומזהה את הפיזיקאי, ולכן היה זה רק עניין של זמן עד שנקבל סרט עלילתי שלם המוקדש לו.

      התיאוריה של הכל (יח"צ)
      הרוויחו ביושר מועמדות לכל פרס אפשרי. פליסיטי ג'ונס ואדי רדמיין ב"התיאוריה של הכל" (צילומים: יח"צ)

      מה עוד, שהסיפור של הוקינג כולל מלכתחילה ממד רומנטי, כזה שהוליווד כל כך אוהבת ומחפשת ואם צריך גם ממציאה בכוח: בצעירותו פגש על הדשא בקיימברידג' את ג'יין ווילד, אקדמאית מהפקולטה למדעי הרוח, והיא התאהבה בו והחליטה להינשא לו על אף שידעה על מחלתו ועל תחזית הרופאים כי מותו קרב. לאחר מכן, נשארה בצדו במשך שנים וטיפלה בו במסירות ובאדיקות, שהוא עצמו העיד כי בלעדיהן לעולם לא היה שורד, ובטח לא היה מגיע לאן שהגיע.

      ספרה האוטוביוגרפי של ווילד היה הבסיס ל"התיאוריה של הכל", שאנתוני מקארטן עיבד לתסריט וג'יימס מארש, זוכה האוסקר התיעודי על "Man on Wire", ביים. דרמה זו הגיעה לארץ עם מטען של שלל מועמדויות לפרסים שונים, מעמד של אחד השמות החזקים במירוץ לאוסקר ומנגד, גם עם ענן כבד שמרחף סביבה. שלל טענות הושמעו נגדה, הן מצד מבקרי קולנוע שלא אהבו אספקטים אמנותיים בה והן מצד שוחרי מדע שסלדו מדרך ייצוגו של הוקינג ושל סיפורו.

      הצפייה המהנה והמרגשת בסרט מפריכה את רוב הטענות נגדו - למשל, שהוא נופל במלכודת הקונבנציות של הז'אנר. האמת הפוכה לחלוטין: אדי רדמיין בהופעתו כהוקינג מקפיד לא לעצב אותו כעוד מדען אקסצנטרי מהסוג שראינו כל כך הרבה פעמים. בגילומו, הבריטי מתגלה כסתם עוד חנון מקסים אך מלא יצרים, שאילולא התברך במוח גאוני וקולל במערכת עצבים לא מתפקדת היה פחות או יותר כאחד האדם. וכך, במקום לצפות שוב באבטיפוס השחוק של הגאון המטורף, אנו מקבלים דמות מקורית ומורכבת בהרבה.

      בניגוד לביוגרפיות רבות אחרות, הסרט גם לא מתפתה לסגוד לגיבורו ולעשות לו פולחן אישיות שיציג אותו כקדוש מעונה. הוקינג ב"התיאוריה של הכל" הוא גאון וגיבור, אך לא חסר דופי, וכזו היא גם רעייתו ג'יין בגילומה של פליסיטי ג'ונס. שניהם אמנם משתדלים לנהוג בנאמנות ובאצילות, אך עד גבול מסוים. הם לא מושלמים, וזה מה שהופך את הדמויות שלהם לעמוקות ומעניינות יותר.

      התיאוריה של הכל (יח"צ)
      לא גאון מטורף, סתם חנון חרמן. מתוך "התיאוריה של הכל"

      חלק מן המקטרגים מיהרו להאשים כי הסרט נסחף בממד הסנטימנטלי של הסיפור וגולש למחוזות הקיטש. אך זה פשוט לא נכון: "התיאוריה של הכל" עומד באופן ראוי להערכה בכל הפיתויים השמאלציים שהעלילה מזמנת לו, ושומר על איפוק, הדר ולפעמים אפילו חומרת סבר. בתסריט ובעבודת הבימוי אין שמץ של מאמץ יתר או של מניפולטיביות, והדברים הללו גם לא קיימים בתצוגות המשחק המצוינות של רדמיין וג'ונס, שבצדק הרוויחו את הסטטוס שלהם כמועמדים קבועים השנה לכל פרס אפשרי.

      היו גם מי שביכרו לשלוף את הנאצה הידועה "זה נראה כמו סרט של הולמרק", אך האמת שעבודת הבימוי של מארש משכילה להעניק תנופה לסיפור שאכן עלול היה להיראות כמו לא יותר מדרמה טלוויזיונית. אף שיש ב"התיאוריה של הכל" בסך הכל שני גיבורים, ואחד מהם מבלה את רובו משותק, בכל זאת מוצא הבמאי דרך לשחרר את הסרט מגלגליו, להצדיק את קיומו על המסך הגדול ולהפוך אותו לחוויה קולנועית.

      רק בטענה אחת על הסרט יש ממש: אכן, כפי שביוגרפיות קולנועיות נוהגות לעשות, הוא מרדד מעט את סיפורו של סטיבן הוקינג, ושם דגש על הצד האישי על חשבון עבודתו המדעית. אבל מה לעשות, זה בסך הכל תוצר לקהל הרחב, ויחסית לכזה, "התיאוריה של הכל" אמנם נוגע בפועלו פורץ הדרך של המדען רק על קצה המזלג, אבל זה מזלג גדול למדי ואנחנו מקבלים נגיסות בשרניות למדי בתיאוריות שלו.

      נוסף לכך, "התיאוריה של הכל" מצליח להקביל בין התיאוריות המדעיות של הוקינג ובין חייו הפרטיים, ובכך להמחיש את הרלוונטיות של הפיזיקה לעולמנו היומיומי. בעיקר, מיטיב התסריט החכם להציג שוב ושוב את הקונפליקט בין הוקינג האתאיסט ואשתו, נוצרייה אדוקה, ולהפוך את הסיפור המסוים שלהם למשהו גדול יותר: סיפור אוניברסלי על סוגים שונים של אמונה. זה מעניק לסרט עוד רובד והופך אותו מביוגרפיה של אדם אחד, מיוחד ככל שיהיה, למשהו שנוגע לכולנו.

      כל זה לא בא לומר כי הסרט חף מפגמים. כבר בתחילתו, למשל, מתעוררת בו בעיה: אין הסבר משכנע מה גרם להוקינג וליקירת לבו להתאהב כך, וגם בהמשך הוא נוטה לפעמים לדלג מעט בחופזה על רגעי מפתח. אף ש"התיאוריה של הכל" נמשך לא פחות משעתיים, עדיין התוצאה מתקשה להתמודד עם העומס העלילתי.

      התיאוריה של הכל (יח"צ)
      אם הם יכולים, כולנו יכולים. מתוך "התיאוריה של הכל"

      אך בסך הכל, "התיאוריה של הכל" הוא הפתעה לטובה: סרט שיכול היה ליפול בשלל מהמורות, אבל דילג מעל כולן כדי לספק לנו דרמה מרתקת, יפה ומעוררת השראה. אי אפשר שלא לשבת מולו בלי לשאוב כוח מגיבוריו: האיש שהרופאים העניקו לו שנתיים לחיות, והוא עדיין עמנו; האשה שעמדה לצדו, הביאה עמו לעולם שלושה ילדים, נשאה על גבה בלי להתכופף את כל הנטל של החיים המשותפים ועדיין הצליחה איכשהו להשלים דוקטורט; הזוג שאיש לא נתן לו סיכוי, אבל בזמן שמערכות יחסים סביבם התפרקו בשל עניינים של מה בכך, הם שרדו במשך שנים אתגרים לא אנושיים; המדען שלא מעט מהעמיתים שלו התקשו בתחילה לעכל את רעיונותיו המהפכניים ואמרו כי דבריו אינם אלא שטויות, והוא לא התרגש ובמקום להקשיב להם, שוב ושוב הבריק ושינה את העולם.

      היו להוקינג ציטוטים מהדהדים רבים. חלק מהם גם מככבים ב"התיאוריה של הכל". אך כשחוזים לאורך הסרט כיצד גם כמדען וגם כאדם הוא שבר את כל הגבולות של היכולת, של הזמן ושל החוקים הנושנים של הקיום ושל היקום, אי אפשר שלא להיזכר דווקא בציטוט של פליני – "אין התחלה, אין סוף, יש רק תשוקה אינסופית לחיים".

      מה אתם חשבתם על "התיאוריה של הכל"? ספרו לנו בפייסבוק