פצצות, אחי

קנזבורו אואה מייצג עד היום את ילדי דור הפצצה היפני, שכבת האוכלוסיה המבוגרת בעם היפני של היום - הקבוצה ששתי הנפילות ב-1945 והכיבוש האמריקאי שהתקיים בסמוך אליהן הפכו לחוויית הילדות המעצבת היחידה שלה.

שתי נובלות ועוד ארבעה סיפורים קצרים בקובץ הסיפורים "האילוף" (הוצאת כתר) של אואה, חתן פרס נובל לספרות. כולם ביחד וכל אחד לחוד עוסקים בתוצרי הלוואי של מלחמת העולם השנייה כפי שהם נראים למתבונן דרך העין היפנית. במוקד כל אחד מן הסיפורים עולם אוטיסטי, שמתקיים במקביל אך מחוץ לכרוניקת אירועי המלחמה או הכיבוש, ושסדרו מופר עם פלישתו של זר. בשני הסיפורים הפותחים, "האילוף" ו" אלם פתע", מקום ההתרחשות הוא כפר יפני מסורתי; ב"רגליו של האחר", הטוב שבספר, זהו מוסד החלמה לחולי שחפת; ב"שפע המתים"- מרתף לשימור גופות; וב"הכבש האנושי"- אוטובוס עירוני.

אואה מקפיא פריימים. הוא מציג פיסות מציאות שקשורות בעליל לאירועים ההיסטוריים, אבל נותן להם להתקיים בצורה עצמאית, כמעט תמימה - עיקרון שמעניק צבע סוריאליסטי חזק מאוד למהלך האירועים. חייל אמריקאי שחור שנשבה בכפר יפני קטן ומנגד יפני הנקלע למפגש אכזרי עם חיילים אמריקאים, אורח שמעורר מודעות פוליטית במוסד לחולי שחפת ועריק אמריקאי שמעורר אצל נותני חסותו היפנים את היצרים הכי מודחקים - אלו הן התבניות העלילתיות שעליהן מלביש אואה את העימות בין הכובש והנכבש, בין החזק והחלש.

הכתיבה שלו רחוקה מלהיות קמצנית. המודעות האסתטית שלו גבוהה מאוד, מרשימה בהתייחסות הדקדקנית שלה לפרטים בתוך מבנה קצר של פרוזה. אואה מרוכז מאוד בחייתיות של הגוף, בפיזיות כערך עליון. עשיית צרכים מוארת אצלו בכמות אור שווה לזו שזוכה לה דיאלוג מעמיק. הוא מנצל את המפגש בין הגוף האטלסי של האמריקאים, ובמיוחד השחורים, ובין הצנימות והסחיפות של הגזע המזרח- אסייתי לצורך טעינת הקונפליקט האידיאולגי ברובד נוסף, דטרמיניסטי, שלא יגושר לעולם.

אך פעם אחת אואה גם נוטה לפייסנות. הממשל האמריקאי פתח את התודעה היפנית לערכים הומניסטיים מערביים, והדבר ניכר בחלקים מן הנובלה המסיימת, "היום מלחמה", כאשר מתברר כי אין כמו כוס של סאקי על מנת שיפני ואמריקאי יפצחו בשיחה על נפלאותיה של ג'ודי גרלנד.