יצירתו מעוררת המחלוקת של האמן גל וולינץ, חמסה ועליה המלים "אטבח אל-יהוד", נגנבה מהתערוכה "כוחה של המלה" המתקיימת במכללת ספיר. היצירה היא אחת משלוש חמסות שהוצבו בתערוכה שנפתחה היום (שלישי), על האחרות נכתב "דאעש" ו"בדם ואש נפדה את פלסטין".
"דיווחו לי על זה הגניבה לפני כשעה", אומר וולינץ לוואלה! תרבות, "הוגשה תלונה למשטרה, יודעים מי זה, הבנתי שזה בחור. אני מכין חמסה חדשה ואעביר את זה לתערוכה מחר. כנראה שמישהו כועס. אני נדהם שהתגובות הם כאלה. זה בקונטקסט של תערוכה, מוסד אקדמי, זה מתוחם. התגובות יוצאות מפרופורציה ואנשים לוקחים את זה למקומות אפלים במציאות. תוקפים אותי על בסיס אישי. זה נוצר במסגרת חופש הדיבור והפלורליזם. לא ייתכן שאנשים חושבים שאני באמת מאמין בדברים האלה, אני לא באמת מעוניין לעודד אלימות. זה שיקוף של האלימות שבחברה שלנו, שיקוף של תרבות פופולרית, פופוליסטית מאוד אלימה. זאת תערוכה פוליטית. לקחתי אובייקט הכי ישראלי, שבדרך כלל הוא למטרת קדושה, ומבחינתי יש בזה הרבה צדדים אירוניים, הומוריסטיים ואפלים. זה בעיצוב מתיילד, נראה כמו משהו מנחלת בנימין. אי אפשר לסתום פיות, ועל אחת כמה וכמה אי אפשר לסתום פיות של אמנים. התפקיד של אמנים זה לעורר, לאתגר, לייצר שיח, בין אם הוא קל או קשה".
קודם לכן סטודנטים במכללה כעסו על הצגת היצירות, ואמרו כי אין להן מקום בתערוכה של מוסד אקדמי. חבר הכנסת דני דנון שלח מכתב לנשיא מכללת ספיר, פרופ' עמרי ידלין, בבקשה לבטל את מה שהוא כינה "תערוכה פרו פלסטינית". פורסם כי במכתב ששלח פרופ' ידלין בחזרה לדנון הוא כתב בין השאר כי "החוט המקשר בין היצירות המוצגות בתערוכה הוא 'כוחה של המילה'. המילים המוצגות בה, בהקשרים אומנותיים שונים, אינן מילים שהומצאו על ידי האמנים. אלו מילים שנשמעות ברחוב ובתקשורת באופן תדיר, ובעקבות המלחמה האחרונה שימוש זה הולך וגובר. המילים והיצירות הללו אינן מייצגות את העמדה של המכללה או של הציבור הרחב, והן לא בהכרח גם מייצגות את העמדות של האמן. לעיתים להפך. דוגמה טובה לכך הינה היצירה אליה התייחסת במכתבך, המציגה דברי נאצה שמושמעים תדירות נגד העם היהודי על פני חמסות. אני מקווה שברור לך שהאמן אינו מזדהה עם קריאה לטבח בעמו שלו. היצירות גם לא משקפות עמדה פוליטית אחידה למעשה, קשה לעמוד על העמדה הפוליטית הנשקפת מהן".