לאחר הקיפאון המסורתי והארוך בין חג המולד לראש השנה האזרחית, שהופרע רק בידי התפוצצות הבלון הנפוח של "ראיון סוף", חזרה תעשיית הקולנוע לשגרה בשבוע האחרון. כתוצאה מכך, גם עונת הפרסים שבה לספק כותרות. ביום שני האחרון הכריזה גילדת המפיקים על המועמדויות שלה, ביום שישי יהיה זה תורה של האקדמיה הבריטית לקולנוע, וביום ראשון יגיע הערב החשוב והיוקרתי עד כה בעונה הנוכחית טקס גלובוס הזהב, בו יחלק תא הכתבים הזרים בהוליווד פרסים בשלל קטגוריות טלוויזיוניות וקולנועיות.
בכמה מאלה, המירוץ כבר נראה גמור. "בירדמן" אמור לקחת את הפרס לסרט הקומי/מוזיקלי הטוב ביותר, וכוכבו מייקל קיטון את הפסלון לשחקן הראשי הטוב ביותר בסרט מסוג זה. ג'וליאן מור פייבוריטית ברורה לפרס השחקנית הראשית בסרט הדרמה על הופעתה ב"עדיין אליס", וגם בקטגוריות שחקני המשנה, בהן אין הפרדה בין דרמות וקומדיות, העסק נראה גמור: פטרישיה ארקט מ"התבגרות" תקח את הפרס לשחקנית משנה, וג'יי. קיי סימונס מ"וויפלאש" את הפרס לשחקן משנה. כל תוצאה אחרת תהיה סנסציה שתשנה לגמרי את התחזיות לקראת המשך עונת הפרסים.
דברים דומים אמורים גם לגבי קטגוריית האנימציה, בה "לגו: הסרט" אמור לנצח בהליכה, ואף שבקטגוריית התסריט מצב העניינים שקול יותר, עדיין "התבגרות" מוביל בפער ניכר מעל יריביו, מה שקורה גם במירוץ לפרס לשיר המקורי הטוב ביותר, שם "גלורי" מ"סלמה" מוכרז כמנצח על פי כל החזאים.
אז איפה בכל זאת הזוכים אינם באנקר? קודם כל, בקטגוריית השחקנית הראשית בקומדיה/מיוזיקל. אלא שמצב העניינים כאן בעיקר חושף כמה חזקה הדומיננטיות הגברית בהוליווד, וכמה מעט תפקידים משמעותיים ניתנו השנה לנשים.
העובדה שגלובס הזהב, בניגוד לכל טקס אחר, עושה הפרדה בין סרטים מז'אנרים שונים, דורשת ממנו להעניק לא פחות עשר מועמדויות לתפקידים נשיים ראשיים. בקושי רב הצליחו המצביעים למצוא חמישה כאלה לקטגוריית סרט הדרמה, כך שכבר כמעט לא נותר במי למלא את קטגוריית הקומדיה/מוזיקל. כתוצאה מכך, את חמש המשבצות שלה תופסות הופעות ביצירות זניחות למדי, והמועמדות המובילות לזכייה הן אמלי בלנט ("אל תוך היער") ואיימי אדמס ("עיניים גדולות"), שתיים שבאוסקר כמעט אין להן סיכוי אפילו לקבל מועמדות, מה שהופך מאבק שיכול היה להיות מרתק לסתם התמודדות לא רלוונטית: הרי הגלובוס כשלעצמו אינו יוקרתי, והחשיבות היחידה שלו טמונה ביכולתו לרומם את מעמדו של מישהו לקראת פרסי האקדמיה. בקיצור, מי מבין השתיים שלא תזכה, זו בעיקר תהיה תעודת עניות למצבן של השחקניות בתעשייה.
בכמה קטגוריות אפשר למצוא קרבות שיחזרו על עצמם גם באוסקר ולכן מעניין יותר לראות מי מסתייע בגלובוס כדי לצבור מומנטום. בקטגוריית המוזיקה המקורית, מסתמנת תחרות לוהטת ושקולה בין הצלילים המשובחים שעיטרו את "נעלמת" "בין כוכבים", "משחק החיקוי" ואולי גם "בירדמן".
שני הסרטים האחרונים מככבים גם בכמה קטגוריות אחרות. על פרס הבמאי הטוב ביותר, כך נראה, נאבקים שניים ריצ'רד לינקלייטר ("התבגרות") ואלחנדרו גונזלס איניאריטו ("בירדמן"). שניהם חביבים ואף נערצים על המצביעים זה מכבר והפעם במיוחד, אך לזכות יוצר האפוס שצולם במשך 12 שנה עומדת ההערכה העצומה על עצם עשיית מפעל החיים הנדיר וככל הנראה החד-פעמי הזה. לכן, גם אם זה לא סגור הרמטית, עדיין נראה כי הוא מי שהולך לזכות כאן ובכל פרס אחר השנה. הפסד שלו, ישנה לגמרי את תמונת המצב לקראת האוסקר.
קרב ראש-בראש יש גם בקטגוריית השחקן הראשי בסרט דרמה, שאפשר לשנות את שמה השנה ל"סרט ביוגרפיה". כאן, זהו מפגש נפילים כל בריטי אדי רדמיין, שמגלם את המדען סטיבן הוקינג ב"התיאוריה של הכל", ובנדיקט קמברבאץ' שנכנס לנעליו של המתמטיקאי אלן טיורינג ב"משחק החיקוי". מדובר בקרב שקול כמעט לחלוטין, בו לכוכב של הסדרה "שרלוק" יש יתרון קל אך לא משמעותי רק כיוון שהוא שם מוכר ואהוד יותר. המנצח בפוטו-פיניש יזכה גם לצבור כוחות לקראת ההתמודדות מול מייקל קיטון על האוסקר.
"משחק החיקוי" רץ עד הסוף גם בקטגוריית סרט הדרמה, שם הוא נושף בעורפו של "התבגרות". לכאורה, היצירה המהוללת של לינקלייטר פייבוריטית, אך הדרמה הבריטית הביוגרפית-תקופתית נראית על פניו כמי שקורצה מחומרים המתאימים יותר למצביעים בפרסים שכאלה, ולכן רבים מאמינים כי דווקא היא תזכה. כך או כך, מי שייקח פה את כל הקופה יוקפץ מיידית כמובן גם לסטטוס המועמד המוביל לאוסקר.
ולסיכום, בגלובוס הזה יש גם נקודה ישראלית "גט", שמועמד לפרס הסרט הזר הטוב ביותר. עצם ההשתחלות שלו לחמישייה בשנה כה תחרותית היא הישג, אך נראה כי בכך תסתיים דרכם של האחים אלקבץ. "אידה" הפולני עדיין נהנה מסיכויי הזכייה הגבוהים ביותר. "לוויתן" הרוסי הוא מי שמסתמן כיריב הרציני ביותר שלו, ואם צריך להצביע על סוס שחור אחד, זה לא המועמד הישראלי כי אם "כוח עליון" השוודי.
כיוןן שהשמחה לאיד היא ספורט לאומי בתרבות המקומית, אפשר לחשוש כי ההפסד המתקבל על הדעת של "גט" בגלובס הזהב יתקבל כאן בדרך הלא אצילית הזו. בדיוק כפי שקרה לפני שבועיים, עת נודע שהדרמה זוכת פרס האופיר לא נכללת ברשימה המקדימה של תשעת הסרטים מהם ייבחרו חמשת המועמדים לאוסקר.
אך לפני שמישהו ממהר לנצל את הדרתו מן האוסקר כדי לשמוח לאידו של "גט", מוטב לו לזכור שלושה דברים לגבי המירוץ השנה: קודם כל, הוא היה עמוס במיוחד, כמותית ואיכותית כך שגם אימפריות בסדר הגודל של צרפת, יפן ואיטליה נותרו בחוץ, כמו גם זוכה דקל הזהב "שנת חורף" ובמאים בשיעור הקומה של האחים דארדן. האחים אלקבץ, אם כך, בחברה טובה.
שני דברים נוספים שיש לקחת בחשבון: "גט" סבל מכך שלו ול"אידה" יש אותו מפיץ בארצות הברית, מיוזיק בוקס. קמפיין האוסקר דורש הרבה פוליטיקה, השקעה ואנרגיה, ומטבע הדברים החברה האמריקאית העדיפה להשקיע את כל אלה בפייבוריט הפולני על חשבונו של הנציג הישראלי. כך, לפחות, לפי דיווח מהימן בתקשורת הצרפתית.
נוסף לכך, באמת שלא נעים להשתמש בתירוצים מן המאגר של האירוויזיון, אבל מה לעשות וזו האמת: "גט" נפגע ככל הנראה גם בשל ארץ מוצאו. הוועדה שבחרה את תשעת המועמדים ההתחלתיים לאוסקר היתה מצומצמת ולכן נתונה להשפעת אידיאולוגיות אפשריות כאלה או אחרות של החברים בה, רבים מהם אירופאיים. מילא, אם "גט" היה מביע איזושהי עמדה לגבי הסכסוך. אך היותו גם הפקה ישראלית וגם דרמה שלא נוגעת (לפחות לא ישירות) במצב הפוליטי-הבינלאומי היתה לו לרועץ, בטח מול מבחר כה עשיר של מועמדים שאפשר להעדיף על פניו. הימור: הסרט הישראלי הראשון שיזכה בקטגוריית הסרט הזר באוסקר יהיה זה שיופץ בשנת חתימת הסכם שלום.