ספרים חדשים: יום קישוני הוא יום ששוני

"שומה עלי לאסוף באמשים אלו את שארית קוראי, ולעשות איתם חשבון נפש נוקב: אנא, הגידו לי סוף-סוף, מה אתם מחייבים ומה אתם שוללים בכתיבתי? האם הנושאים הקטנים של היום-יום באמת יצאו מן האופנה ומן האף? כלום רשאי ההומוריסטן להיות רציני בשיעור של שליש? האם אני בירידה או בעלייה או קופא על שמרי בהשפעת השרב? האם פסקתם לקרוא אותי בגלל הכתבה על הכלבה מאקס / שר האוצר / הפוקר היהודי / המחדל / לא פסקתם. בכלל, מה לדעתכם חייב לעשות הומוריסטן קטן, הנקרא סאטיריקן גדול אחרי מותו, אשר כבר הספיק לכתוב פעמיים על כל דבר בעולם, מלמעלה ומלמטה, מימין לשמאל ומשמאל לימין, וחוזר וחלילה וחס. גם רמזים שקופים כי הגיע הזמן לשלוח את הסופר לעזאזל, מתקבלים באהדה. אנא, דברו איתי, דברו עם סופר מבודד, שטחו עיניו מזוקן ויש לו קשיי קומוניקציה כרוניים. אין צורך למסור, בהתאם לאמנת ז'נבה, אלא את שמך, מקצועך, גילך ואת דעתך. אשמח להכיר אותך, קורא אלמוני שלי".
(מתוך "פרטאצ'יה ללא הפסקה", 2004. מספר חודשים לפני מותו של אפרים קישון)

לראשונה רואה אור אוסף מקיף מיצירתו של חתן פרס ישראל אפרים קישון, הסופר, הסאטיריקן, המחזאי, התסריטאי ובמאי הקולנוע הישראלי. קישון נחשב לסופר העברי הנקרא ביותר בעולם, אחרי כתבי הקודש. הוא כתב למעלה מ-50 ספרים בשפה העברית, שתורגמו ל-37 שפות. ספריו נמכרו ברחבי העולם בלמעלה מ-45 מיליון עותקים. המבחר ב"ספר קישוני", שערכה נוית בראל, כולל סיפורונים שנכתבו לאורך חצי מאה של שנות יצירה.

באמצע חייה, לאחר שניסתה שוב ושוב להגשים את חלומה ולהקים משפחה, מחליטה עוזיה לנטוש את העיר שבה נולדה וגדלה, ולבנות לעצמה חיים חדשים במושבה בצפון הארץ. היא משאירה הכול מאחוריה: את הזיכרונות מחייה בתל אביב כבת יחידה להורים מהמחנה הדתי-לאומי; את הגבר שאהבה כל חייה; את חברי הילדות הקרובים שנפוצו לכל עבר; ואת עבודתה כעיתונאית מוערכת. בהתחלה נדמה שהיא מצליחה, אלא שש?דים מן העבר לא מרפים ממנה, ובמקביל מתברר כי המפלט של עוזיה אינו מקום בטוח כלל וכלל, וכי חלק מהסובבים אותה אינם מי שהם מציגים את עצמם.

באותו הזמן גרפיטי מאיים שמופיע ברחבי הארץ מוביל קבוצה של אנשי שב"כ, בהם גבר בודד ושבור בשם מיכאל, לצאת למרדף אחר החשודים במעשה – חברי תא משיחי המאיימים לזרוע אלימות והרס. בראש התא עומדת דמות כריזמטית הסוחפת אחריה צעירים ומבקשת לחולל מהפכה לא רק בסדרי השלטון בישראל, אלא גם בעולם ההלכה היהודי. כשמעשיהם המסוכנים של חברי התא מביאים את המדינה אל ספ?ה? של מלחמת אחים, מיכאל וחבריו מבינים כי עליהם למהר ולחשוף את זהותם, לפני שיהיה מאוחר מדי.

בתום מסע קשוח מקוטע כל הדרך מדקוטה הדרומית, ריצ'ר מגיע לבסוף לווירג'יניה. היעד שלו: בניין אבן במרחק נסיעה קצרה מוושינגטון, המ?פקדה של היחידה הישנה שלו, מ"צ 110. הדבר הקרוב ביותר לבית שאי–פעם היה לו. המטרה: לפגוש את מפקדת היחידה החדשה, רב-סרן סוזן טרנר. הקול שלה בטלפון מצא חן בעיניו, אבל מאחורי השולחן שלה - השולחן הישן של ריצ'ר - יושב גבר. למה סוזן טרנר לא שם?

ריצ'ר המופתע מוצא את עצמו בצרה רצינית, מואשם ברצח שבוצע לפני שש-עשרה שנים. והוא בהחלט לא ציפה לשמוע את המילים האלה: "אתה חז?ר?ה בצבא, רב–סרן. והתחת שלך בידיים שלי". מי יתחרט על כך שחזר? הוא, או מישהו אחר?

בליל סערה בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת פוגע ברק בבית החווה של משפחת מלקיאס שבברזיל. ההורים נהרגים מפגיעת הברק, ושלושת ילדיהם ניצלים. ההורים נקברים בקרבת הבית, ושלושת היתומים הולכים כל אחד בדרכו: אנטוניו הצעיר - הילד שלא יצמח; ניקו - הבכור שיטבע בקפה; ז'וליה - ילדה במנוסה מתמדת. בעולמם של השלושה המוות והחיים דרים בכפיפה אחת.

ניקו (הבכור) הוא סבה של הכותבת, אנדראה דל פואגו. סיפור משפחתה, בתיבול עדין של ריאליה מאגית, עומד במרכז הרומן הראשון שלה. בית החווה עצמו חרב עם השנים, אך השטח שעליו עמד נותר כפי שהוא, והוא עדיין בבעלות משפחתה של דל פואגו. בסיפור הטראגי דל פואגו משלבת את הווית הס?פ?ר של ברזיל, בתקופה שבה הערים הגדולות שאפו להתעדכן בתרבות ובאמנות של מרכז אירופה בעוד ערי הספר המשיכו לחיות לפי התרבות והכלכלה של המאה ה-19. המוטיב המאגי האופייני לספרות דרום אמריקאית מאפשר לדל פואגו להחיות את דמותה החידתית של הסבתא-רבתא שלה: אישה שמקורה האתני לוט בערפל, אישה שבלטה מאוד בעורה הלבן ובעיניה הכחולות במשפחה כהת העור. בספר היא רוח האם שמתה בסופת הברקים, הרודפת את בנה הגמד.

אנדראה דל פואגו ידועה מאוד בברזיל כסופרת סיפורים קצרים דחוסים ומלאי סמליות, מעין מקבילה לטינית לאליס מונרו. בית מלקיאס, רומן צלול ומכשף הפונה גם אל השכל, הוא הרומן הראשון שלה, וכמו סיפוריה הקצרים גם הוא זכה בפרסים רבים, בהם פרס סאראמאגו. זו הפעם הראשונה שיצירתה מתורגמת לעברית.

זוכה פרס הבוקר הגרמני. החל משנות החמישים, דרך נפילת החומה ב-1989 ועד לתחילת שנות האלפיים, מנסה משפחה אחת במזרח גרמניה לצלוח את החיים. סבא וסבתא, קומוניסטים מושבעים. בנם החוזר לגרמניה - לאחר שהיגר למוסקבה ונעקר למחנה סיבירי - כי הוא מאמין שאפשר לשנות אותה. והנכד, שמולדת משפחתו צרה לו מדי, והוא עובר למערב דווקא ביום ההולדת התשעים של אב המשפחה. ומעל כל זה מרחפת השאלה, האם חיים שהוגדרו על ידי מרד הם בסופו של דבר חופשיים יותר מחיי קונפורמיות?

מנימוקי השופטים, פרס בוקר הגרמני, 2011: "סאגה משפחתית אנושית סוחפת שהיא בבואה של ההיסטוריה המזרח-גרמנית... אויגן רוגה הצליח להתיך את חוויותיהם של ארבעה דורות על פני יותר מחמישים שנה לכדי קומפוזיציה מזוקקת. הוא מספר את סיפורה של אוטופיה חברתית, המחיר שנגזר על בני האדם לשלם עבורה, וק?צה ההדרגתי".

קזנובה, בן ונציה, בנם של זוג שחקני תיאטרון, היה אחד האישים היותר מפורסמים במאה ה-18 באירופה. הוא היה בן בית בחצרות מלכים, שליטים ואנשי-דת, מאהב, דיפלומט, מכשף ויזם של מפעלי הימורים. ברישומי הכנסייה הוא מופיע כבן לפשוטי-עם שהחל את חייו כמשפטן וסיימם כספרן בספרייה פרטית בבוהמיה. אולם לעיקר פרסומו זכה בתחום שונה לחלוטין - אהבת נשים. קזנובה היה המאהב המושלם, ויותר מזה, הוא היה מאוהב באהבה עצמה, בתהליך האהבה הכובש את לב הנשים והגברים.

קזנובה כתב מאות כתבים בנושאים רבים ומגוונים, במהלך חייו. החל בספרי חוק כנסייתי וכלה בספרי מדע בדיוני וקבלה מעשית. אולם ספרו המפורסם עוסק בו עצמו - :סיפור חיי", ספר הזיכרונות המתאר בגילוי לב את חייו ואהבותיו. בשפה ציורית, חושפנית, מרתקת ומלאת הומור מתאר קזנובה את גלגולי חייו, את נדודיו ממדינה למדינה ומאישה לאישה, את הצלחותיו ואת כישלונותיו. ספר זה טבע את חותמו של קזנובה על התרבות המערבית, ושימר את שמו כגדול המאהבים וכ"משורר האהבה הדגול".

מלחמת העולם השנייה היא אירוע כה מונומנטאלי עד שהניסיון להקיף אותה בכרך אחד נדמה למשימה בלתי אפשרית. אנטוני ביוור, מגדולי ההיסטוריונים הכותבים כיום, מצליח בכישרון גדול של מספר סיפורים לטוות במיומנות את העובדות ואת הנרטיב הצבאי לדרמה אנושית רחבת יריעה. הספר - שהפך לרב-מכר בעשרים מדינות בעולם וזכה לשבחים רבים - אוחז בקורא ומפיח חיים באירועים ההיסטוריים, מהאירועים הגלובליים הגדולים ביותר ועד לחוויותיו של החייל הפשוט בשדה הקרב ושל האזרחים בעורף.

ביוור מגדיר את מלחמת העולם השנייה "האסון הגדול ביותר בהיסטוריה מעשה ידי אדם". הספר טווה את אירועי המפתח של המלחמה ואת תיאטראותיה השונים למארג מרתק: מפלישת גרמניה לפולין, הברית עם ברית המועצות והפלישה לצרפת, המערכה בין סין ליפן, עבור במבצע ברברוסה, הקרב על מוסקבה, פרל הארבור, קרב סטלינגרד ועד לחזית במזרח התיכון. גדולתו של ביוור טמונה ביכולתו לשרטט בקווים משכנעים את הקשרים ההדוקים בין האירועים הגלובאליים השונים, ובין אדריכליה של המלחמה – היטלר, כמובן, אך גם רוזוולט, צ'רצ'יל, סטלין, מוסוליני, ז'וקוב ועוד.