ההבטחה הראשונה שהבטחתי לעצמי, היתה לא להשתמש במזג האוויר כדימוי או כמטאפורה להופעה על הבמה, פשוט לא ליפול לקלישאה הקלה הזו. אבל אי אפשר להתעלם מכך שבזמן שהעננים הקודרים כיסו את השמיים והגשם סירב לחדול מלשטוף את הרחובות, גלי הים הסוערים שהתנפצו ליד אולם המופעים של רידינג 3 בנמל תל אביב נתקלו בשובר גלים אנושי שנקרא דיקלה.
דיקלה, הזמרת והדיווה, הציגה אמש (חמישי) על הבמה במשך קרוב לשעתיים תצוגת תכלית של כל עונות השנה. חורף, סתיו, אביב וקיץ - הכל בכרטיס אחד.
מחוץ לאולם השתרך תור ארוך של קהל מעריצים בשלל צבעים, גילאים ומגדרים שמילא את אולם ההופעות עד אפס מקום, וכבר אז אפשר היה לחוש בהתרגשות שאפפה את קהל המעריצים שגדל לאורך השנים וליווה אותה בקנאות ואהבה מאז שפרצה לסצנת המוזיקה בשנת 2000 עם אלבום בכורה מצוין וסומנה על ידי המבקרים כאחת הקולות הנשיים המרעננים והחשובים במוזיקה הישראלית. המפגש המחודש עם הזמרת היה מרגש במיוחד בערב השקת סיבוב ההופעות החדש שלה שבו גם ציינה את יום הולדתה ה-42.
כבר מתחילת ההופעה אפשר היה להבין שדיקלה לא מתכוונת לרחם על הקהל ואחרי קטע אינסטרומנטלי של ארבעת חברי הרכב הנגנים המוכשר שלה (שתימרנו לאורך הערב בין כלי נשיפה, גיטרות, תופים, קלידים ואקורדיון בווירטואוזיות מרשימה), היא פתחה עם שניים מהשירים הבולטים והקודרים באלבומה החדש, "שבע בערב" ו"די לי". אחרי שהכינה את הקרקע והבהירה עמדות עברה דיקלה ללהיט "בוקר טוב" מאלבום הבכורה שלה לקול צהלות הקהל שהצטרף אליה בשירה בשמחה תוך כדי שדיקלה מנצחת עליו כמקהלה מתוזמרת.
דיקלה עלתה לבמה לבושה בהידור בחליפה לבנה ואלגנטית ובנעלי עקב גבוהות, שיערה מורם ועל אצבעותיה טבעות יהלום מרשימות כמו היתה כלואה בתוך לבוש לא לה, ואכן אחרי שני שירים כבר נפטרה מהז'קט ואחריו הגיע תורן של הטבעות החונקות. היה נדמה שכל מה שדיקלה היתה רוצה הוא לפזר את שיערה וללכת יחפה על הבמה כמו חיה משוחררת ופחות כמו יצור מבוית.
אך לא רק הזמרת התחפשה, גם הקהל הנאמן של הזמרת נאלץ לשבת מאחורי שולחנות ישיבה. זהו לא מופע ישיבה ואלה לא בדיוק החומרים שלצליליהם רצוי לנשנש צ'יפס עם קטשופ. ככלות הכל, על הבמה נמצאת זמרת שמגישה את לבה כמנה ראשונה, עיקרית וקינוח.
ועדיין, החוויה והאינטימיות של ההופעה לא נפגעו. לאורך הערב, דיקלה שוחחה עם הקהל ולא פחדה לשתף אותו בתהליך העבודה על אלבומה הרביעי והמשובח "ואם פרידה" (אותו הפיקה יחד עם עידו אוחיון ומנכ"ל הליקון רוני בראון) שיצא לפני חודשיים והצליח במחי שיר הנושא שלו לעשות מה שכמעט ארבע עשרה שנה של פעילות לא עשו - להפוך את דיקלה מבון-טון לאניני טעם ויקירת המבקרים להצלחה אומנותית ומסחרית גדולה. כאשר הלהקה התחילה לנגן את הלהיט "ואם פרידה" הקהל הראה סימני התרגשות וליווה את דיקלה לאורך המנון הפרידה הכואב שהצליח לפרוץ את חומת המיינסטרים והפך (ובצדק גמור) לאחד הלהיטים הישראלים הגדולים של התקופה האחרונה.
לאורך השנים כתבה דיקלה שירים לאמנים רבים כמו דודו אהרון ומוש בן ארי, אך דווקא הביצוע לשיר "תחזרי" אשר נכתב על ידה ובוצע במקור על ידי שרית חדד הפך לשיאה של ההופעה, כבר בהברה הראשונה שיצאה מגרונה שרר שקט מופתי בעת שהגישה ביצוע לא פחות מצמרר לאותו להיט. והקהל הגיב בהתאם - בתשואות בעמידה.
מהרגע בו דיקלה הפשירה את לב הקהל וגרמה לו לקום על רגליו כדי למחוא כפיים כבר היה קשה לגרום לו לחזור למקומות ובתזמון מדויק הגיע שלב הלהיטים המקפיצים שהוגשו אחד אחרי השני ולא השאירו את הקהל אדיש, מהביצוע ל"מונו" אותו כתבה לשלומי סרנגה, עברה דיקלה לאחד מהשירים היותר אופטימיים שלה ,"טוב" אותו כתבה יחד עם היוצר הצעיר והמוכשר מור שלומוביץ' היישר ל"תראי" מתוך אלבומה השני.
משם המשיכה דיקלה לגרסת הכיסוי ללהיט האייטיז של יורית'מיקס "Here comes to rain again" שהפך אצלה ללהיט דאנס ערבי ממכר ומקפיץ. העיבוד הלוהט שערבב מזרח ומערב סחף אפילו את אלו העומדים בקומה העליונה הרחק מהבמה היישר לקדמתה למסיבת ריקודים סוערת. מיד לאחר מכן הגיעו המקצבים הלטיניים של הלהיט המשמח והמנענע "בסמה" שבדיוק כמו מילות הפזמון הכה פשוט והכה ממכרות שלו, פשוט עשה "שמח בלב".
אחרי שדיקלה הספיקה לשבור את הלב, איחתה אותו ולא שכחה גם לשמח אותו, הגיע תור ההדרן. רגע לפני המפגש המחודש עם הקור התל אביבי, דיקלה חיבקה עם קולה כאשר שרה את "אין עוד אהבה כזאת", אחד השירים הבולטים מאלבומה האחרון שגם על הבמה זכה לעיבוד דרמטי ולהגשה גדולה מהחיים, עם גרון פצוע ונפש חשופה שמצליחה לגעת ולרגש גם בצלילים הנמוכים וגם באלו הגבוהים. הערב הקסום הגיע לסיומו עם אחד מלהיטיה הראשונים "אהבה מוסיקה" עם המילים הכה מתאימות "אני יוצאת לי לרחוב לחפש, מה נשאר לי".
קשה לא להאמין לדיקלה. גם כשהיא מגישה שיר, קשה שלא לחוש את הכאב הכה אותנטי שלה או את רגעי האופוריה וההתאהבות שגוררים עימם רגעי התפכחות. בנוף המוזיקלי המקומי קשה למצוא אמת אך כל כך קל לשווק אותה. על הבמה דיקלה היא הכל, היא שחקנית והיא זמרת. היא שנסיונרית והיא לפרקים זמרת נשמה ורגע לאחר מכן היא כוכבת רוק, היא זיקית והיא דיווה, היא כוח טבע.