קשה, קשה ליצור אחרי "הסופרנוס" סדרה חדשה העוסקת במאפיה. מה היא כבר תוכל לחדש? לאילו פסגות תוכל להגיע שהסדרה פורצת הדרך של HBO לא ביקרה בהן? לאילו עומקים פסיכולוגיים ושיאים אינטלקטואליים ו/או רגשיים היא תצלול או תנסוק? זו משימה על סף הבלתי-אפשרית, אבל אם יש אומה שהרוויחה את הזכות לעשות ניסיון, הרי שמדובר בזו שבקרבה נולד המודל הזה של פשע מאורגן: איטליה.
סדרת הפשע האיטלקית החדשה "גומורה" (כלומר "עמורה" המקראית, ומשחק מילים על שמה של המאפיה בנאפולי, 'קאמורה') עוקבת אחר סיפורו של ארגון הפשע האכזרי מנאפולי ומתמקדת בצ'ירו, חייל משופשף, יעיל ונאמן מאנשיו של דון פייטרו סבסטנו, אחד הבוסים גדולים והאימתניים של "קאמורה" בעיר ודמות מפתח נוספת בסדרה, יחד עם אשתו התכליתית א?ימה ועם בנם הבוגר והמפונק ג'נרו.
אם שם הסדרה מצלצל מוכר בהקשר של המאפיה באיטליה, זה נובע כנראה מכך שהסדרה מבוססת על הספר באותו שם של העיתונאי רוברטו סביאנו, שראה אור בשנת 2006 ועסק בפשע המאורגן בנאפולי. ספרו של סביאנו מכר עשרה מיליון עותקים, זכה ל-33 תרגומים, קצר ביקורות מהללות ונכלל ברשימות רבי-המכר, ביניהן זו של ה"ניו יורק טיימס". שנתיים לאחר מכן יצא לאקרנים הסרט "גומורה", שזכה בפרס האוסקר האירופאי ובפרס השופטים בפסטיבל קאן (וכעת זמין כאן בוואלה! VOD).
סביאנו, שהיה מעורב בכתיבת הסרט וכן ביצירת הסדרה החדשה, מבסס את יצירותיו על תחקיר מעמיק וארוך שנים, במהלכו חקר את הדינאמיקות המשתנות ורבות הרבדים של עולם הפשע. הספר, הסרט וכעת הסדרה זכו ליחס כל כך מאסיבי באיטליה ומחוצה לה, עד שסביאנו ודאי רק ממשיך לבסס את מעמדו כאיש המאוס ביותר ברשימת היעדים של ה"קאמורה", כפי שעשה בעשור שחלף מאז שלבי כתיבת הספר.
הסרט מ-2008 אמנם זכה לשבחים ופרסים רבים באירופה, אבל קשה שלא היה לחוש כבר אז כי הקונספט מתבזבז בו. הוא הציג חמישה סיפורים מקבילים, כמעט תלושים זה מזה, פרוזאיים למדי, שלא באמת הצליחו לתפוס את המורכבות המקורית. פורמט של סדרה מתאים בהרבה לרוחב היריעה של סביאנו, ומלבד המחקר המעמיק של הסופר, כמו בסרט גם בגלגול הנוכחי ניכר הניסיון שלה להיתלות באילנות גבוהים, אבל באופן שונה בתכלית מהניאו-ריאליזם הכמו-תיעודי של הסרט.
לא רק "הסופרנוס" המובנת מאליה ניכרת בעת הצפייה בסדרה, אלא גם יצירות אחרות מתור הזהב של HBO. כמו "הסמויה" שזכרה עולה כל אימת שעל המסך מוצגת מכירת הסמים בשיכוני העוני, וגם "אוז" כאשר עוברים למשך פרק שלם להתמקד בכלא. כל הדברים האלה נדמים מכוונים וכמעין קריצה לצופים, כמו להצהיר שהיוצרים מודעים לכך שאינם פועלים בוואקום, מה שעוזר לאזן את הפעמים התכופות שבהן צצה קלישאה ומותירה טעם מר בפה (כך שהיא אינה בדיוק "מרעננת להפתיע" כפי שגורס ערך הוויקיפדיה הלגמרי-נייטרלי שלה). להמתקה מסייעים גם ההפקה המעולה והמהוקצעת, משחק טוב של כולם ופסקול מדויק (כולל מקום של כבוד לאסף אבידן בפרק השני), והתוצאה האובייקטיבית היא הסדרה המצליחה ביותר באיטליה עם 1.2 מיליון צופים בממוצע לפרק ולסנסציה לאומית שיובאה לעשרות ארצות. איטליה כבשה לה מקום של כבוד במפת הטלוויזיה העכשווית הבינלאומית.
הפרק הראשון מתמקד בעיקר בצ'ירו, איש השטח ויתר חבריו מאותו דרג, ובשל כך מטעה למדי. אם צריך לנסות להתבדל מ"הסופרנוס", זה בדיוק מה שעשה פרק הבכורה - במקום להתמקד בבוס הוא עקב בעיקר אחרי החיילים בשטח שנאלצים למלא בצייתנות כל גחמה של העומד בראשם. וחיילים היא המילה, כי לפרקים הדברים נראים בו כמו סרט מלחמה, בדגש על האנשים בדרגים הנמוכים שמשמשים בשר תותחים בשל החלטות הקצינים.
אבל למרבה הצער, דון סבסטנו מקבל מקום של כבוד בהמשך. ההתנהלות שלו מההתחלה נדמית חסרת אחריות, גחמנית ונטולת היגיון, בשונה מאוד מהאופן השכלתני שבו נהגו הגנגסטרים שעברו בסך על המסך מאז טוני סופרנו, כולל. הוא מצטייר מיד כאחרונת הקלישאות של מאפיונרים חמי מזג שפועלים מהבטן במקום מהראש, עד שקשה לא לתהות איזה מזל או גורל הוליכו אותו אל התפקיד הבכיר שהוא אוחז בו כיום, וכמה מהר תבוא מפלתו.
סבסטנו נותר דמות בלתי נסבלת לאורך שלושת הפרקים שראיתי, ותופס זמן מסך רב מדי, אבל אם "גומורה" אכן למדה משהו מהסדרות של HBO כפי שעולה מהפרקים הראשונים, מדובר בעיקר בהצבת כלי המשחק כדי לירות, לשסף, לחבוט, לחנוק או לטבוח בהם בשלל דרכים אחרות - בהמשך העונה. בסדרות המדהימות באמת ישנו גם קליימקס רגשי מהפך קרביים, ואין אלא לקוות ש"גומורה" תשכיל לספק גם כזה.
כל 12 פרקי העונה הראשונה זמינים ב-HOT Xtra VOD החל מאתמול (רביעי).