המנצחים
"בירדמן" ו"מלון גרנד בודפשט"
שני המובילים במספר המועמדויות - תשע לכל אחד, הישג ראוי לציון בעיקר לנוכח העובדה כי שניהם על פניו סרטים "אמנותיים" של יוצרים אאוטסיידרים, בעיקר "בודפשט" של ווס אנדרסון. מי היה מאמין כי יבוא היום והבמאי, שעד כה נחשב אייקון של היפסטרים ותו לא, ימלוך בטקס הכי ממסדי ושמרני בעולם הקולנוע?
"משחק החיקוי" ו"התבגרות"
עם זאת, ל"בירדמן" ול"בודפשט" אין ככל הנראה סיכוי לזכות באוסקר החשוב מכולם, לסרט הטוב ביותר. זאת כיוון שהמסורת מלמדת כי בשביל לזכות בפסלון הזה, צריך לקבל מועמדות הן בקטגוריית העריכה והן באחת מקטגוריות המשחק לפחות, והם לא עונים על התנאים הללו - ל"בירדמן" אין מועמדות על עריכה, ל"בודפשט" אין אף מועמדות על משחק.
מי שכן קיבלו מועמדויות שכאלה הם "משחק החיקוי" ו"התבגרות", ולכן אלה שני היחידים עם סיכוי ריאלי לזכות בפרס הסרט הטוב ביותר. כרגע נראה שלאפוס האמריקאי של ריצ'רד לינקלייטר יש יתרון ניכר במירוץ, אבל לדרמה הבריטית התקופתית עוד יש סיכוי להפתיע. המתח יישמר עד הסוף.
מריל סטריפ
הכוכבת הוותיקה קיבלה את המועמדות ה-19 שלה, והפעם בקטגוריית שחקנית המשנה על הופעתה ב"אל תוך היער". מן הסתם, היא מחזיקה בשיא, ואם יש כרגע אדם אחד בעולם שאף טקס אוסקר אינו שלם בלעדיו, זו סטריפ.
עוד כוכב ותיק נוסף שזכה לחיבוק מן האקדמיה הוא רוברט דובאל, שמועמדותו בגיל 84 על הופעתו ב"השופט" הפכה אותו לזקן השחקנים שאי פעם היו מועמדים לאוסקר. עד מאה ועשרים.
מריון קוטיאר
הכוכבת הצרפתייה, שזכתה בעבר באוסקר על הופעתה ב"אדית פיאף", שבה אל חמישיית המתחרות בקטגוריות השחקנית הראשית, וזאת על חשבון כוכבות אמריקאיות בסדר הגודל של ג'ניפר אניסטון ואיימי אדמס. כל זאת, אף שהיא מופיעה ב"יומיים ולילה" הבלגי של האחים דארדן, שאפילו לקטגוריית הסרט הזר לא הצליח להשתחל. בכך קוטיאר איששה את מעמדה בהוליווד כשחקנית האהודה מבין אלה שמגיעות מארצות לא דוברות אנגלית.
לורה דרן
כמו קוטיאר, גם לורה דרן לא קיבלה מוקדם יותר השנה מועמדות לגלובוס הזהב, לגילדת השחקנים וכיוצא בזה. אך גם במקרה שלה, זה לא עצר מבעדה לחולל הפתעה ברגע האמת ולקבל מועמדות לאוסקר בקטגוריית שחקנית המשנה הטובה ביותר, על הופעתה ב"הולכת רחוק". בשעה שהצרפתייה ביקרה בטקס רק לפני כמה שנים, אצל האמריקאית זה קורה יותר מעשרים שנה לאחר מועמדותה האחרונה - על "שושנת פרא" מ-1991. ובמילים אחרות: הנה הקאמבק הנשי המרגש של השנה.
רוזמונד פייק
"נעלמת" הוזכר כמועמד פוטנציאל בקטגוריות הסרט, הבמאי, התסריט המעובד, המוזיקה המקורית ומה לא, אבל מצא עצמו מחוץ לכולן. רק כוכבתו רוזמונד פייק השכילה לעצור את הסחף ולסדר לעצמה מועמדות ראשונה לאוסקר - בקטגוריית השחקנית הראשית.
זה הזמן להיזכר כי בתחילת דרכה, כיכבה פייק ב"הארץ המובטחת" של עמוס גיתאי. בכך היא מצטרפת לנטלי פורטמן ולז'ולייט בינוש, שתי שחקניות שגם כן היו מועמדות לפסלון (וזכו) והופיעו אצל הבמאי הישראלי - פורטמן הופיעה ב"אזור חופשי" שלו וזכתה על "ברבור שחור", ובינוש ב"התנתקות שלו" וזכתה על "הפצוע האנגלי". אפשר להאמין כי לא רחוק היום וגם ליה סיידו, שכיכבה ב"ורדים בתשלומים" של הקולנוען החיפאי, תצטרף לרשימה זו.
"פוקס קצ'ר"
סרטו של בנט מילר עבר יותר טלטלות מכל מתחרה אחר השנה: לאחר הקרנת הבכורה שלו בפסטיבל קאן בחודש מאי האחרון הוא סומן כפייבוריט לפרסים רבים, אך דעך אט-אט עד שנעלם מן הראדר, ועכשיו חזר בגדול היישר לתוך חמש מן הקטגוריות - כולל הבימוי, בה השכיל היוצר להתגבר על התחרות הקשה ולדחוק את קלינט איסטווד, דיוויד פינצ'ר, אנג'לינה ג'ולי ורבים אחרים.
"וויפלאש"
זה סיפור על דרמה קטנה, של במאי אלמוני בן 29 בלבד, בכיכובם של שחקנים שרחוקים מלהיות כוכבים, המתרחשת על רקע עולם הג'אז - לא בדיוק הסגנון המוזיקלי הפופולרי בעולם. למרות כל זה, היא נהנתה מחמש מועמדויות, כולל בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. ללא ספק, הסנסציה הקולנועית של השנה.
קלינט איסטווד
אמנם היוצר הוותיק עצמו לא קיבל מועמדות בקטגוריית הבימוי, אך "צלף אמריקאי" שלו נהנה במפתיע מלא פחות ממש מועמדויות, כולל לסרט הטוב ביותר, מה שמבסס את מעמדו של איסטווד כאחד הבמאים החביבים על האקדמיה בשלושת העשורים האחרונים. כן, גם לרפובליקנים מגיע.
אחת מן המועמדויות הלכה לכוכב הסרט בראדלי קופר, בקטגוריית השחקן הראשי. זו הפעם השלישית ברציפות שהוא משתחל לטקס, לאחר שבשנה שעברה ביקר בו עם "חלום אמריקאי" ולפני שנתיים עם "אופטימיות היא שם המשחק". בכך הוא ניצב כשחקן הראשון מאז ראסל קרואו לפני 13 שעושה זאת, מה שמחזק את מעמדו כאחד השמות הגדולים בהוליווד.
"אקס-מן: העתיד שיהיה"
לאחר שבעה סרטים, סוף כל סוף הצליח פרק בסדרת "אקס-מן" להשתחל אל האוסקר - בקטגוריית האפקטים, כמובן.
"אידה"
סרטים שאינם אמריקאים ולא דוברי אנגלית, בדרך כלל מתקשים להשיג מועמדויות מעבר לקטגוריית הסרט הזר. "אידה" הפולני שבר את תקרת הזכוכית הזו וקיבל מועמדות גם בקטגוריית הצילום. עכשיו ברור שלאור השימוש המבריק שעשו הצלמים שלו בתאורה, הפולנים כבר לא צריכים לשבת בחושך.
מאוריטניה ואסטוניה
נוסף ל"אידה" מועמדים גם "לוויתן" הרוסי ו"סיפורים פרועים" הארגנטינאי - שתי מדינות שכבר היו מועמדות לפרס ואף זכו בו בעבר. שתי המשבצות האחרות הלכו למדינות שעושות את הופעת הבכורה שלהן באוסקר - אסטוניה, ששלחה את "מנדרינות", ומאוריטניה, שמיוצגת בידי "טימבוקטו", יצירת מופת מטלטלת העוסקת בהשפעתו של האיסלם הקיצוני על היבשת השחורה. הפולני עדיין פייבוריט כאן, אבל אל תופתעו אם המתחרה האפריקאי יעקוף אותו וייקח לו את הפסלון.
"שירת הים" ו"הנסיכה קגויה"
גם בקטגוריית סרט האנימציה העלילתי הארוך אפשר למצוא שני סרטים לא-אמריקאים: "שירת הים" האירי ו"הנסיכה קגויה" היפני. שניהם נעשו בעבודת יד, פשוטה, עדינה, צנועה ודלת תקציב. בקיצור, הם הכי רחוקים שאפשר מהוליווד, ובכל זאת חברי האקדמיה לא התנכרו אליהם אלא דווקא העדיפו אותם על פני "לגו: הסרט" והפקות ענק אחרות שנדחקו החוצה.
הקולנוע הישראלי
ובגזרה הבינלאומית, יש גם נקודה מקומית. בשנים האחרונות בלתי אפשרי להתחמק באוסקר מן הקולנוע הכחול-לבן. אחרי מועמדויות בקטגוריית הסרט הזר והסרט התיעודי, הגיעה השעה להשתלט על קטגוריית הסרט העלילתי הקצר, וזה קרה בזכות "איה" של עודד בן-נון ומיכל ברזיס - ארבעים דקות של יופי טהור, שבצדק קנו את מקומן בטקס.
המפסידים
השחקנים האפרו-אמריקאים
בפעם השנייה בלבד בעשרים השנה האחרונות, קטגוריות המשחק לבנות לחלוטין. אכן, שמעתם נכון - יש עשרים משבצות לשחקנים ולשחקניות באוסקר, ובאף אחת מהן לא נמצא מקום לבעלי מלאכה שצבע עורו אינם לבן. אפילו דייוויד אוילואו, שנחשב כמועמד מוביל על הופעתו כמרטין לותר קינג ב"סלמה", נשאר מחוץ למסיבה.
בכלל, "סלמה" קיבל סטירת לחי מהאקדמיה ונאלץ להסתפק בשתי מועמדויות בלבד. היו בטוחים שבארצות הברית לא יעברו על זה בשתיקה. כבר עכשיו גועשות הרשתות החברתיות, מאשימות את המצביעים בגזענות ומזכירות כי 93 אחוז מהם לבנים.
אז האם אלה התעלמו מ"סלמה" בגלל איכותו או בגלל צבע עורם של גיבוריו? המחלוקת תימשך עד הטקס, ואולי גם אחריו.
היוצרות הנשיות
נוסף לעניין הגזעי, גם בגזרה המגדרית לא שקט. עד לפני כמה שבועות סברו החזאים כי לראשונה אי פעם יהיו שתי נשים מועמדות לפרס הבימוי - אווה דובריי על "סלמה" ואנג'לינה ג'ולי על "לא נשבר". אך בסופו של דבר, כרגיל, הקטגוריה על טהרת הגברים בלבד, וגם מבין עשרת המועמדים לפרסי התסריט המקורי והמעובד אין ולו קול נשי אחד.
האם זה בגלל שכשני שליש מבעלי זכות ההצבעה הם גברים, או פשוט שהמצביעים מצאו סיבות אובייקטיביות לא לאהוב את "סלמה" ואת "לא נשבר" וכן את התסריט המדובר של "נעלמת", שנכתב בידי ג'יליאן פלין? גם סביב שאלה זו סוערות הרוח והן רק יתעצמו בזמן הקרוב.
הקולנוע המערב-אירופאי
בניגוד לתחזיות, "כוח עליון" השבדי לא קיבל מועמדות בקטגוריית הסרט הזר, ובכך הותיר אותה לראשונה אי פעם בלי אף נציג לקולנוע המערב-אירופאי. לעומת זאת, יש בה לא פחות משלושה מזרח-אירופאים (פולין, רוסיה ואסטוניה), אפריקאי (מאוריטניה) ודרום-אמריקאי ("ארגנטינה"). היו ימים שהקטגוריה הזו נשלטה ביד רמה בידי הסקנדינבים, הצרפתים, הגרמנים והאיטלקים, אבל 2015 הבהירה שבעולם החדש, מאזן הכוחות השתנה לגמרי.
"רוג'ר איברט: החיים עצמם"
אפשר היה לחשוב שסרט תיעודי על מבקר הקולנוע האמריקאי הגדול בכל הזמנים יקסום לחברי האקדמיה, אבל "רוג'ר איברט: החיים עצמם" אפילו לא מועמד לפסלון, כך שהשטח פנוי ו"סיטיזןפור" על אדוארד סנודן אמור לקטוף את הפרס בקלילות.
לנה דל ריי ולורד
האקדמיה כנראה שואפת לשבור שיאי רייטינג שליליים. לא רק שהעניקה את מירב המועמדויות לסרטים קטנים שאיש לא ראה, אלא שגם פספסה את ההזדמנות לשדרג את האטרקטיביות של הטקס עם הופעות חיות של לנה דל ריי, שמבצעת את שיר הנושא ב"עיניים גדולות", ושל לורד, שמככבת בפסקול של "משחקי הרעב". האקדמיה בחרה לנפנף את השתיים מרשימת המועמדים לפרס השיר המקורי הטוב ביותר, ונראה שהזוכה בקטגוריה יהיה "גלורי" הבומבסטי והסתמי מ"סלמה".
"חיית הלילה", "בין כוכבים", "שנה אלימה מאוד"
נוסף ל"סלמה", "לא נשבר" ו"נעלמת" שכבר הוזכרו, עוד כמה סרטים מדוברים יצאו מאוכזבים מן הטקס: "בין כוכבים" קיבל חמש מועמדויות, אך אף אחת מהן לא בקטגוריה מרכזית; "חיית הלילה" התפשר על אחת בלבד ו"שנה אלימה מאוד" חביב המבקרים בכלל הושלך מכל המדרגות. בקיצור, הרבה עבודה מצפה למי שנוהגים להרים מדי שנה טקסי אוסקר אלטרנטיביים.