"נשאר בכם עוד כוח?", שואלת "ארץ נהדרת" בתחילתה וממש מרימה לנו להנחתה. זה קורה עם תום המערכון הפותח שלה, טייק על "מלחמת הכוכבים" שהיה יותר מושקע מאשר מצחיק, בעיקר כי הוא בכלל לא היה מצחיק. למרבה המזל, הוא לא ממש שיקף את ההמשך.
"ארץ נהדרת" חוזרת בעיתוי מופתי עם עונה חדשה, פאקינג 12 במספר, אל לבה של מערכת הבחירות. בשלב הזה זוהי פרקטיקה כמעט מובנת מאליה - ארבע מערכות בחירות עברה "ארץ נהדרת" מאז שנכנסה אל חיינו ב-2003 (שגם בה היו בחירות, אבל הן התקיימו לפני שהגיעה "ארץ"), ומאז ומתמיד חדוות הפוליטיקה הזו, אם אכן אפשר לקרוא כך למבוי ההולך ונסתם הזה, הייתה הלחם, החמאה והמוג'ו שלה.
אין בכך כדי לומר שהפרק יירשם בדברי הימים של התוכנית, אבל פתיחות עונה נוטות לחרוק קצת ב"ארץ נהדרת" ולרוב נדרשות מספר תוכניות עד שהם חוזרים לתקתק שוב, כך שמההיבט הזה מדובר בחדשות טובות. פרק הפתיחה הנוכחי היה מוצלח למדי ביחס לעונות קודמות של "ארץ", הוא כלל פה ושם פרצי צחוק רמים ואף הביא עמו כמה הברקות לשמן.
ברכות הפייסבוק של נפתלי-די-כבר-בנט (ערן זרחוביץ' כמעט בלתי מזוהה) והשידוך השרירותי בין התפוז למיחם הן דוגמה טובה לכך, וכמותן גם הרפורמות של יאיר לפיד - ביגמיה/פוליגמיה וילד קבלן. קללת ביבי, הצועניה שהטילה על נתניהו כישוף שיהיה ראש ממשלה בלי יכולת להפסיק הסבירה פתאום כל כך הרבה דברים, והשיר שלו מיד לאחר מכן, שהצהיר כי לא משנה מה "בכל זאת תבחרו אותי", נשמע כה מדויק.
אפרופו דיוק, הבידוד של דברי הפוליטיקאים בפינג-פונג שבין איל קיציס לעלמה זק המחיש שהכותבים סוף סוף מצליחים לקלוט את הדקויות הרטוריות שג'ון סטיוארט וסטיבן קולבר מיטיבים כל כך לבטא. זהו אלמנט ש"ארץ נהדרת" ניסתה פעמים רבות בעבר לשכפל/לחקות/לשאוב ממנו השראה, ולא אחת זה נראה בעיקר גמלוני, אבל תשומת הלב הפעם לאופן שבו כל כך הרבה פוליטיקאים מדברים על האגו שמונח או מאופסן בצד היא צעד גדול לכיוון הנכון. החותמת הייתה מושלמת: הפוליטיקאי משאיר את האגו בצד, את משקעי העבר מאחור וטובת הציבור לנגד עיניו. בול.
עוד בגזרת התשבחות: האנימציה החדשה של ניר וגלי מאוד חמודה, המערכון על החילוני בצבא הדתיים של שנת 2017 השתדל לעלוב בשני המגזרים במידה שווה (ובכל זאת הדתיים זכו למנה גדולה יותר), והשיטוט בקניון היה ברובו מבדר מאוד ויכול להוות תמצית ישראליאנה חדשה לאורך העונה. משמח היה גם להיתקל במהלכו באודי כגן, הלא הוא "משיח", שגילם מעולה ובניואנסים חדים את המאבטח הטמבלול שתיפקודו מעלה אותו פעם אחר פעם לבירור.
אבל לא הכל בפרק לגמרי פגע. חסרו התייחסויות לאירועים אקטואליים ענקיים כמו ההתנקשות במורנייה ג'וניור ואפילו בסרטון התעמולה של ביבי בגן הילדים. למעשה, רבים מהמערכונים בתוכנית היו יכולים להופיע כמו שהם בתוכנית ממערכת הבחירות הקודמת - אירוני בהתחשב בעובדה שזו בדיוק הביקורת שספג מהם יאיר לפיד ממש בתוכנית הזו, איש שמסרב להציג את הצהרות ההון שלו ומספק תחמושת משמעותית יותר חדשות לבקרים. וגם לא שמענו דבר על "הבית היהודי" ומוסר התשלומים המפוקפק בואכה לא קיים שלהם.
תחת זאת ברלד שוב חזר להצחקות הזולות שתמיד חורקות ביחס לכל היתר, הפעם בחיקוי גרוטסקי לפאינה קירשנבאום. האיפור של ציפי לבני עדיין לא מזכיר אותה כהוא זה, עלמה זק עדיין נראית ונשמעת מאולצת כקריינית לצדו של קיציס, וחסרונו של טל פרידמן מאוד מורגש אפילו אחרי שתפקידו הופחת בעונות הקודמות. כדי לפצות על היעדרו חזר אסי כהן אהובנו, ואמנם מבטו כאביגדור ליברמן לבדו היה מספיק כדי להצחיק (כולל את קיציס, נראה היה שהוא מתאפק לו לפרוץ בצחוק), ודמותו בקניון הייתה זהב אסי-כהני טהור, אבל היה מעט מדי ממנו. ולא רק ממנו, נדמה היה שיש מנה מדודה מאוד מרובו של הקאסט, והיעדרם של חלי יחימוביץ' ובכלל של הטירוף הפרידמני הוא משהו ש"ארץ נהדרת" תצטרך להמשיך לנסות לפצות עליו גם בתוכניות הבאות. שידורי התעמולה המזויפים יהיו התחלה טובה.