פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אילן שיינפלד, יגאל סרנה, אלי הירש ושהרה בלאו הם בין הזוכים בפרס רה"מ לספרות עברית תשע"ה

      יעקב ביטון, אמונה אלון, יעל נאמן, יערה שחורי, אילן שיינפלד, שהרה בלאו ואלי הירש הם בין הזוכים בפרס רה"מ לספרות עברית על שם לוי אשכול לשנת תשע"ה. כל אחד מהזוכים יקבל ב-65,000 ש"ח

      שהרה בלאו (נמרוד סונדרס)
      שהרה בלאו (צילום: נמרוד סונדרס)

      הוכרזו הזוכים בפרס רה"מ לספרות עברית על שם לוי אשכול לשנת תשע"ה. המאושרים הם אלי הירש, סבינה מסג, יגאל סרנה, שהרה בלאו, יערה שחורי, אמונה אלון, יעל נאמן, אילן שיינפלד, צביקה שטרנפלד, דידו ש. דידובסקי, יעקב ביטון, יוסף עוזר, יוסי סוכרי.

      פרסי היצירה ניתנים לסופרים ומשוררים הכותבים בשפה בעברית, כאות הוקרה על פועלו של הסופר והמשורר בכל תחומי הספרות: בשירה, בסיפורת, במחזה, במסה, בביקורת ובעריכה ספרותית. לכל אחת ואחד מן הזוכים יוענק פרס בשווי 65,000 שקלים. בוועדת השיפוט של הפרס ישבו: פרופ' אדיר כהן - יו"ר, פרופ' חמוטל בר יוסף, וענת זכריה.

      שרת התרבות, לימור לבנת, אמרה: "כל אחד מהזוכים כותב בדרך ייחודית ומפליא לתאר בכתיבתו נושאים, דמויות ומצבים שונים מנקודת מבט אישית ומעניינת. כל אחד מהם הטביע את חותמו על עולם הספרות הישראלי, הוביל את קוראיו למחוזות חדשים ותרם לעושרנו התרבותי. אני מברכת את כל הזוכים על זכייתם ומאחלת להם כי כתיבתם הפורה תמשיך לרגש אותנו שנים רבות".

      נימוקי השופטים על בחירותיהם

      יעקב ביטון - בין הקולות הצעירים של השירה העברית העכשווית, בולט קולו של המשורר יעקב ביטון במקוריותו, ובחופש תודעתי חסר סכרים, שזורם ממנו בטבעיות מהפנטת. השירה שלו נעה בין גאון ורהב לצניעות חידתית כשהוא משאיר לנו הקוראים את העבודה לחבר את חלקי זהותו.

      אמונה אלון - סופרת מחוננת, שכתבה שלושה רומנים מצוינים, המשקפים את המציאות ואת נקודת המבט הציונית-דתית בארץ. הרומן הראשון שלה, "שמחה גדולה בשמים" (2004) תורגם לאנגלית והיה מועמד לפרס הספר היהודי הלאומי. הרומן השני, "ותכתבו: אהובתנו" (2010) זכה ב"אות ספר הזהב של התאחדות הספרים בישראל", הרומן השלישי "ובמופלא ממני" (2012) זכה בפרס עמינח. היא ראויה מאד לתמיכה שתאפשר להמשיך את יצירתה הפורה.

      דידו ש. דידובסקי - משורר נפלא, שלא הגיע לידיעת הציבור בשל ענוותו. עד כה פרסם שלושה קובצי שירה, "אבן גיר רכה" (1999), "האיש מבבל" (2012) שזיכה אותו בפרס אקו"ם ליצירה בעילום שם, ו"לזכר הזמן". סיפורו "כדורים פורחים" זכה בתחרות הסיפור הקצר של הארץ וסיפורו "הבית הזה" זכה בפרס עינת. בשלושת הספרים ניכרת עין רגישה של אמן, לב חם ונאמן, יושר גדול והשקפת עולם רחבה, הומניסטית, חובקת את העולם באהבה. דידו הוא משורר בעל יכולת סגנונית מצוינת, אם כי לא ראוותנית, והשירה שלו חודרת ללב הקורא בישירות בלתי מצויה.

      יוסף עוזר - שירתו סוחפת, שופעת רגש עז, מחוספסת, מתפשטת לכיוונים לא צפויים, יונקת משורשים מנוגדים. הוא פרסם עד כה 4 קבצי שירה: סילן טהור (1981), שם ומלכות (1990), עמק יזרעאל (2013) ו"נשיקת מכחול" (2013). הוא דמות בלתי שגרתית בשירה הישראלית, המהווה סימן דרך חשוב לאפשרות המפגש בין התרבות החילונית והדתית: נולד בירושלים, גדל והתחנך בעמק יזרעאל ולאחר שירותו הצבאי למד בישיבת "אור שמח". היה ממייסדי כתב העת "דימוי", שהיווה גשר בין סופרים ומשוררים דתיים וחילוניים.

      סבינה מסג - משוררת, מתרגמת וסופרת ילדים פורייה. היא פרסמה 7 קבצי שירה, שחלק גדול מהם מוקדש לתיאור נופים חקלאיים, נופי ירושלים, נופי אזור הכינרת ונופי אחרים בארץ כחוויה אישית ייחודית. סבינה מסג כותבת "שירה ירוקה" השואפת לרענן את הנפש באמצעות הנוף הראשוני. תחת שם העט "עדולה" פרסמה סבינה מסג 15 ספרי ילדים. בתרגומה מאנגלית הופיעו ספרי שירה של טד יוז, סילביה פלאת, קרן אלקלעי-גוט וסוזן אפרטמן, כן תרגמה לילדים ספר של בשביס-זינגר ושל מוריס דרואון (מצרפתית). שירתה של סבינה מסג מרעננת את השירה הישראלית ומחזירה אותה לקשר אל אדמת הארץ.

      יוסי סוכרי - סופר מוערך, המיטיב לכתוב יצירות המצליחות להיות אירוע לשוני וחברתי גם יחד. סוכרי לא מפחד להכניע את עצמו כדי להשאיל את עצמו לרוחם של אחרים, אלה שלעולם לא ישמיעו את מה שמעיד על עצמם. בספריו החל מ"אמיליה ומלח הארץ וידוי" וכלה ב"בנגאזי-ברגן?בלזן", הוא פותח את הרגעים האבודים, ואת הזמן שנאטם, ומעשיר אותנו במבט נוקב ומתמשך אשר מגלה את ערוותה של תרבות שחסר לה קול, שפה וכלים לדון בתופעותיה.

      יעל נאמן - כתבה את אחד הספרים המעניינים והמרכזיים ביותר של השנים האחרונות. "היינו העתיד" ספר הביכורים שלה שהיה לרב מכר עטור שבחים, מספר את סיפורה של מי שגדלה וחונכה בתוך חיי קיבוץ, באופן הער והאמיתי ביותר שאפשר לדמיין. זהו ספר ש"בוקע מבורות הממטרות בדשאים שהקיפו את חדר האוכל, מחרכי המבצר הצלבני שלנו, מהחריצים במדרכות האבן הצרות והיפות". באומץ רב, נטולת כל הגנה, מבטאת נאמן את הלך רוח של חבורה ושבט באותו "רגע מרוסק אבל זוהר" עד למולקולה האחרונה. שני הספרים שלה רווים במשפטים חדים כתער שתענוג לצטט אותם. ובדיוק בשביל יופי כזה שווה לחיות פה.

      יערה שחורי - סופרת ומשוררת רבת-כישרון. הכתיבה שלה, הנעה על הגבול הדק שבין שירה לפרוזה, מגלה לנו את יכולתה הלשונית המופלאה. למילים שלה יש את היכולת לרקוד סביב חורים שחורים באיזו עדינות קריסטלית ודיוק אנין וקפדני. היא כותבת: "אנחנו שקועות בעבר כמו בתוך ים. כמו בתוך סיר מלא בחלב. אלה שנות החלב (…) לא אנחנו נמשוך את עצמנו משם"- זה כמעט אושר. שחורי יודעת בסבלנות ובאמון אין קץ לכרות את הברית בין החלב למים, למהול את האמת עם החלום, ולקחת אותנו למסע מטלטל שפורט לרסיסים את הקיום היומיומי, וניתז וננעץ בלב.

      אילן שיינפלד - יוצר פורה, מעמיק ובעל מבע ייחודי. פרסם תשעה ספרי שירה, ארבעה רומנים, חמישה ספרי ילדים, ומחזות שהועלו בתיאטרון. ספרי הפרוזה שלו מצטיינים בדימיון נועז, כושר המצאה, חופש יצירתי, ובה בשעה נותנים ביטוי עז לעולם היהודי, לעיירה היהודית שנשמדה. הם בנויים על תחקירים נרחבים ומעמיקים, אך אינם יצירות תיעודיות אלא סימפוניות עשירות של גוני נפש והרפתקאות רוחניות נועזות. שירתו איכותית, חושפת נפש מסוכסכת בחבלי עצמה, מבקשת דרכה, נוגעת עמוק בגעגועים ובכאב ונותנת ביטוי רגיש לקול האחר בשירה העברית. לציון מיוחד ראויה פעילותו הציבורית הרבה ותרומתו לטיפוחה של הספרות ההומו-לסבית, ובעיקר הקמת הוצאת "שופרא לספרות יפה", המוציאים לאור ספרים מקוריים ומתורגמים של בני הקהילה ההומו-לסבית.

      צביקה שטרנפלד - משורר יליד פולין, למד בהמבורג ובבריסל, השלים לימודיו האקדמאים בחיפה, שם הוא משמש פסיכולוג ומרצה ויוצר את שיריו. פרסם שמונה ספרי שיה חדשניים בביטויים השובר מוסכמות, שופעי הומור, הופכים את חומרי המציאות למרכיבים בחוויה הגותית-נפשית של היוצר, הנוגע באקטואליה, בדמויות המקיפות אותו ומעבירן מטמורפוזה יצירתית עשירה. נועז לגעת בסיפור אהבה מורכב בין גבר יהודי בגיל העמידה ואישה ערביה נשואה, כשכתבתו פרצת גבולות של סגירות לאומית ומשפחתית, מסורתית ודתית, ונותנת ביטוי לעולם נפשי עשיר ומורכב. לדיון מיוחד ראויים שיריו הארספואטיים בספרו האחרון "אלוהם הוא מכר מהתקופה הסטודנטיאלית".

      שהרה בלאו - יוצרת מקורית, ברוכת דמיון, העזה תיאורית ועושר סגנוני. ילידת בני ברק, בת למשפחה דתית לאומית שזיקתה לעולם היהודי עמוקה, אך מבעה נונקונפורמיסטי ובורא עולם עשיר המקושר למסורת ולחיים האמוניים ועם זאת פורץ מגבולותיו. ספרה "נערות למופת" מעלה סיפורן של נערות באולפנה בבני ברק המבקשות להציג מחזה על תשעים ושלוש נערות חרדיות שהמיתו את עצמן על קידוש השם כדי שלא להיאנס על ידי חיילים נאצים. אך אין זה שחזורו של סיפור היסטורי, אלא יצירה המשלבת בהעמקה ובהעזה רבה את השתקפותו בחייהן של הנערות באולפנה היום. מרתק הוא ספרה "יצר לב האדמה" המעלה גלגולו של המיתוס על העולם של המהר"ל מפראג לגולם, שבראה אישה בגטו וארשה. ספר שהוא מבע מפליא אל נפש האישה, אל העולם הארוטי, ואל השבר הנורא של המרד בגטו שכשל.

      יגאל סרנה - עיתונאי וסופר. הוא פרסם תשעה ספרים, שלושה מהם ספרי תעודה והאחרים רומנים, נובלות וספר ביוגרפיה, ולו רק בזכות הביוגרפיה המעולה שכתב על המשוררת יונה וולך ב-1993 וחזר ועידנה ב-2009, ראוי הוא להיחשב כאחד מטובי כותבי הביוגרפיות הספרותיות בישראל. סרנה הוא עיתונאי מחונן, ישר ביטוי ומעמיק ביקורת, נלחם מלחמתם של חלשי החברה ומדוכאיה, נאבק על דמותה של המדינה המאבדת דרכה וערכיה. כך גם ברומן החברתי שלו "2013". הוא מצייר את פניה המעוותות של המדינה המכלה את עצמה בניוונה המוסרי והכלכלי, ובלשונו: "בית שנבנה באהבה אך כורסם כזבים וחמדנות." כ

      מה מספריו, וביניהם "מקום של אושר" תורגמו לשפות אחדות, וראויים לציטוט דברי "לה מונד" שכתב על סיפורי הספר "אלא נובלות מלוטשות היטב, המתגלות כעדויות חיות, החל מתיעוד האם והאחות אזבצקי הנמלטים על נפשם מדירת הקרקע של הורים ניצולי השואה של ניו יורק וסן פרנציסקו, רק כדי להתרסק שם, ועד הצייר יחיאל סגל, הרודף כל חייו אחרי רגע חולף של אושר שידע בשלולית קפואה לפני שנים רבות.

      אלי הירש - משורר, מתרגם, עורך ספרותי ומבקר ספרות, ובעל טור קבוע לביקורת השירה במוסף הספרותי ב"ידיעות אחרונות". פרסם שלושה ספרים: "מוזיקה חדשה, שירים", "טיול בשלושה: סיפור מסע בתשעים-ושש סונטות", ו"גני תל אביב התלויים". ברבים משיריו, ובעיקר בשירי "מוזיקה חדשה", הוא כמו מגיב שרית על שאלות יסוד לגבי מהותה של השירה וייחודה, כ"שירו של יחיד הרבים/ ושירם של רבים היחיד". הוא מתכתב עם משוררים עבריים שונים בני דורות שונים בשירה, ואף עם אמנים יוצרים באמנות הגלובלית, כאשר לגביו כל החומרים עשויים להיות חומריה של השירה. דומה כי דבריו במאמרו "הפוליטיקה של הלשון" נאמנים ליצירתו.

      לדבריו: "לא אומר שעלינו להישבע אמונים לעד לשירה - אבל אם רוצים לחרוג ממנה למקום אחר, כדאי אולי להפנים את הלקחים העמוקים שלה, את מה ששורף אותה מבפנים, את החידות הלא פתורות שלה ולא להתפתות למחשבה שאפשר לקפוץ בחזרה לגן העדן לאחר שהחרף המתהפכת קרעה אותו לגזרים". לציון מיוחד ראוי הטור שלו "אלי הירש קורא שירה", שהוא אולי הקול החשוב ביות היום בהארת השירה העברית בת ימינו.