זוכרים איך כולנו מאוד אהבנו את ג'וני דפ לא מזמן? הוא היה כזה חמוד ומצחיק ומוכשר. כולם התפעלו מהמימיקה שלו, מתנועות הגוף שלו ומהדמויות הקפריזיות ויוצאות הדופן שלו. סינמפילים ידעו לומר שהוא מושפע מכוכבי הסרט האילם והוא הופיע בלהיט אחרי להיט. קפטן ג'ק ספארו, ווילי וונקה, איכבוד קריין, אדוארד עם המספריים, הכובען המטורף. היה נדמה שלעולם לא יימאס לנו מג'וני דפ.
אבל אז קרה דבר מעניין: נמאס לנו מג'וני דפ. מתברר שלכל דבר יש סוף, והשטיק של ג'וני דפ התחיל לחזור על עצמו. עוד דמות קפריזית עם מניירות מוזרות ופנים לבנות, מה חדש. ג'וני דפ הוא כבר לא הכוכב שהיה פעם, אז הוא החליט לקום ולעשות מעשה: הוא הפיק לעצמו את "צ'ארלי מורדכי", סרט בכיכובה של הדמות הכי ג'וני-דפית שג'וני דפ גילם מעולם, קפריזית ומוזרה עוד יותר מכל הקודמות. ועל כך צריך לשאול את ג'וני, מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה? מי השיכור ששכנע אותך שמה שאתה צריך בשלב הזה בקריירה הוא "צ'ארלי מורדכי"?
ג'וני דפ הורג את "צ'ארלי מורדכי". לאלה מאיתנו שכבר נמאס להם מג'וני דפ, "צ'ארלי מורדכי" מהווה תזכורת טובה לסיבה לכך. ולאלה מאיתנו שעדיין לא נמאס להם הסרט הזה עלול להיות הקש שישבור את גב הגמל. מורדכי הוא דוגמה מושלמת לדמות "מוזרה וחמודה" שמרוב מניירות חוצה בתוך דקות את הקו אל "מוזרה ומעצבנת" וממשיכה הרחק הרחק הלאה. המימיקה המוגזמת, הקול המתיילד, נפנופי הידיים, השפם המכוער (כולם אומרים. אפילו אשתו) כל אלה גורמים לו להיראות כמו פארודיה לעגנית על דמויות של ג'וני דפ, קריקטורה של קריקטורה.
מורדכי הוא אציל בריטי ועסקן אמנות, שלפעמים מסתבך בפרשיות לא נעימות. למרות שסצנת הפתיחה נראית כמו ציטוט של פתיחת "אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור", מורדכי הוא לא הרפתקן: הוא עצמו חסר כל יכולת בתחום המכות, המרדפים וכל שאר הדברים שכוכבי אקשן אמורים לעשות. בשביל זה יש לו את ג'וק. ג'וק (פול בטאני) הוא המשרת הנאמן, בעל התושיה והביריון, שמציל את אדונו מצרות וסובל במקומו. למורדכי יש גם אישה (גווינת' פאלטרו) שאוהבת אותו אבל לא סובלת את השפם שלו, והרבה אנשים שלא אוהבים אותו, ויש עלילה מסובכת מדי של שוד אמנות וציורים נדירים, מזויפים או שלא.
יש פה חילופי דברים בבריטית מחודדת ומדי פעם זה אפילו משעשע. אבל רוב רובו של הסרט תלוי בדמות של צ'ארלי מורדכי הג'וני דפי. והדמות הזאת כל כך מופרכת ומעצבנת שלסרט אין סיכוי נגדה. בחשבון הסופי, יוצא שגווינת' פאלטרו מצחיקה כאן יותר מג'וני דפ. שווה לחזור על זה: גווינת' פאלטרו מצחיקה יותר מג'וני דפ. עד כדי כך הוא הידרדר. אולי ג'וני דפ עוד יתאושש בעתיד: הוא עוד לא זקן וייתכן שיש בעתידו עוד סרטים טובים. וכשהם יגיעו, "צ'ארלי מורדכי" יהיה אחד מהטעויות הקולנועיות שדפ יעדיף שכולנו נשכח שהתקיימו.
ולסיום, כמה מילים על תרגום. המתרגם הוותיק והפורה מאוד ישראל אובל חושב משום מה שכשבריטי אריסטוקרטי משתמש במילה "BLASTED", התרגום הראוי לכך הוא "מזוין". וכשהוא אומר "BLOODY", צריך לתרגם את זה "מזוין". "Damn", לעומת זאת, זה לשיטתו "מזוין". השורש ז.י.נ. על הטיותיו השונות ("זונה", "זיונים" וכד') חוזר בכל משפט רביעי בערך. אם אוצר המילים של המתרגם מוגבל עד כדי כך שסרט שכולל מילה גסה אחת נשמע בדיוק כמו סרט על שכונת פשע בשיקגו תחתית, שנשמע בדיוק כמו סרט כחול, אולי כדי לקחת איזה קורס רענון. הסרט הזה מוצג בלי הגבלת גיל, יש ילדים בקהל ואין שום סיבה בעולם לדחוף את הז.י.נ. לכל פינה.
מה אתם חשבתם על "צ'ארלי מורדכי"? ספרו לנו בפייסבוק