מופע רב תחומי ראשון מסוגו בהשתתפותם של 25 אמנים ישראליים מבקש בימים אלה את תמיכת הגולשים בגיוס כספים. יעל שינקר, מעצבת גרפית במקצועה, הגתה את הרעיון לפרויקט שמוגדר כחקירה של מושג התקשורת הבין אישית בעידן הטכנולוגי המודרני. האמנים לעורר דיון על המשמעות המשתנה של מסרים שעוברים בתוך טירוף המידע היומיומי ומשנים לעיתים קרובות את משמעותם המקורית בתהליך.
במסגרת המופע נדרש כל אחד מהאמנים להעביר לחברו מסר באמצעות "לחישה" והוא אמור להעביר אותה לחבר הבא בתור. ה"לחישה" מוגדרת כביטוי אמנותי של יצירה ממדיום למדום, למשל מחול לאנימציה או ריקוד לפיסול. במהלך המופע ב-17 ביוני צפויות כל היצירות להתאחד על במה אחת למופע שישלב סוגים שונים של אמנות.
האמנים שמשתתפים בפרויקט הם אייל יונתי, אנסטסיה סדומסקי, אריאל ברונז, אריק אבר, ארתור אסטמן, גידי רז, גלעד כהנא, דן אלון, טקנורי קוואהרדה, יהוא ירון, מאיה זקס, מיה אלרן, מיטל רז, נטלי צוקרמן, נעם הלפר, סער מגל, צביה מרגליות, רננה רז, שחף מנאפוב, שני ברונר.
יוצרי המופע מקווים לגייס סכום של 67,000 שקלים (עד כה נאספו מעט יותר מ-25,000 שקלים) במהלך 11 הימים הקרובים כדי לעמוד בעלויות צוות הבמה, הכולל בין היתר במאים, צלמים ואנשי סאונד.
גלעד כהנא: "טלפון שבור במהותו יוזם גלגול של רוח דרך קליפות שונות. קליפות במובן של מעטפות חומר לרוח. כלומר, כל יצירה מעגנת את הרוח בחומר כדי שאפשר יהיה לתקשר אותה לאחר. לקחת רוח ראשונית, רעיון אחד, ולעטוף אותה בחומר, בקליפה, בתוך נגיד, עבודת מחול, ואז בלחישה הבאה, האדם הבא שאחראי לה משחרר את הרוח מן המעטפת הקודמת אל החדשה, הפעם נגיד, מונולוג של דמות, אז הרוח תינעל לתוך מעטפת חדשה, קליפה וורבלית. וכך הלאה... לכן, כאן, השרשרת היא העניין. לנסות ליצור מחרוזת של פנינים. כולן זהות ואף אחת לא דומה."
יהוא ירון: "כשאני חושב על זה, די לא ייאמן שרק עכשיו עלה הרעיון הזה. הרי אמנות היא בעצם צורה אלגנטית של המשחק הזה, שיבוש מקסים של תקשורת. בא אחד ואומר מה שיש לו להגיד. וברגע שהדבר נאמר הוא הופך לרעיון, לכר מרעה למחשבות חדשות, מבוסס על מה שעובר בראש למי שמקשיב. ביאליק התעסק בזה. דילן התעסק בזה. בדיוק סיימתי ליצור את החלק שלי במופע. אין לי ספק שלא הבנתי כלום. אני מאוד מקווה שגם הבא אחריי לא יבין כלום. הרי ככה נוצרת אמנות.
רננה רז: "בשבילי 'טלפון שבור' הוא משחק. ככזה הוא מזכיר לי שיצירה ראשיתה במשחק, במובן הכי ראשוני. כיוצרת, הרבה פעמים אני עוסקת בצדדים נוספים של היצירה (הפקה, שיווק, פרסום וכו') ובפרויקט הזה ניתנה לי הזדמנות להתרכז רק במעשה היצירה עצמו - במשחק. כיון שיש חוקים מאד ברורים למשחק אתה נדרש להגיב ללחישה שקבלת, יש ממד של בלתי נודע וויתור על שליטה, משהו שלא קל לי לעשות בכלל אבל אני מאד רוצה להתנסות בו. בעיקר כשזה מגיע ליצירה. זה גם מאוד מרענן ונעים ליצור במסגרת חדשה, בתוך חוקים ברורים אבל מאד שונים מבדרך כלל.".
אריק אבר: "טלפון שבור. מישהו אמר משהו, אני הקשבתי, עיכלתי והגבתי. אולי בנסיבות אחרות לא הייתי טורח להגיב לזה, אולי הקלט הזה הוא לאו דווקא זה שהיה מפעיל אותי ליצירה אבל, וזה היופי של "טלפון שבור", אני מחוייב להגיב, מה שיוצר את האפשרות למצוא מקומות מפתיעים בעצמי. עליי לחפש את הרעד הקל שנוצר בעקבות הלחישה, להאזין לו, לנסות להפוך אותו לחומר בשלל כלים אמנותיים בכדי להטיב לבחון אותו, ואז לעשות בחירות, הבחירות שייהפכו לאמירה שלי, ל"לחישה" הבאה."
נעם הלפר: "כל כך הרבה אמנות מכל כך הרבה סוגים כבר עשו בעולם הזה, לפעמים זה כבר קצת מעייף. כשהחבר'ה של טלפון שבור פנו אליי מאד התלהבתי, כי מזמן כבר לא שמעתי על רעיון כל כך רענן! אז הסכמתי להשתתף ויום אחד קיבלתי מייל: הנה סרט של חמש דקות של אריאל ברונז, יש לך שבועיים לעשות מה שנראה לך. אני בן אדם של תהליכים ארוכים ומעמיקים והרבה פעמים מאד סבוכים ודווקא הצורך לסיים יצירה תוך שבועיים דחף אותי למקומות שלא הייתי מגיע אליהם אחרת. בטח ובטח כשההשראה ממוקדת סביב הסרט שקיבלתי שנוצר בהשראת מישהו אחר שנוצר בהשראת משהו אחר וכו'."