"פרגמטיזם", "מבני כוח", "ריאליזם". המילים האלה נשמעו אתמול בטלוויזיה. מישהו ניצל את חוסר הריכוז של מסעודה משדרות והפך את ערוץ 2 לערוץ 8. "כאן ועכשיו" היא תוכנית שאמורה לעסוק, לפי עדותו של מודי בר-און, מגיש התוכנית, בפן הרציני של הבחירות כי "הפוליטיקאים מתבדחים". בר-און רוצה לגלות מה האידיאולוגיות ומה השקפות העולם של הפוליטיקאים השונים. בר-און מכוון גבוה. ולגמרי מחמיץ את המטרה גם כשהיא מוגשת לו לפה בכפית כסף.
הפוליטיקאי הראשון שהתארח ב"כאן ועכשיו" היה משה כחלון, אחד המרואיינים הקשים להשגה במערכת הבחירות הנוכחית. כחלון, למרבה התדהמה, חשף כי למפלגת כולנו יש תנאים שונים ומשונים בנוגע להסדר מדיני אבל הוא "לא ידבר עליהם הערב" כי משהו משהו. אני כותב "משהו משהו" כי באמת לא הצלחתי להבין מה כחלון מלמל מתחת לשפם ולמה הוא לא רוצה לחשוף את משנתו המדינית בתוכנית שאמורה לעסוק במשנתו המדינית. בר-און, מצידו, עם כל הרצון לגלות את האידיאולוגיות והשקפות העולם של הפוליטיקאים, לא הקשה על כחלון. וזה בסדר. כי בר-און, לפעמים פרזנטור של בנק מסוים, גם לא שאל את כחלון האם הוא עדיין לא ממש אוהב בנקים כפי שהצהיר בעבר. אין ספק, "כאן ועכשיו" עוסקת בנושאים החשובים של מערכת הבחירות.
ולא רק שהיא עוסקת בנושאים החשובים של מערכת הבחירות, היא גם מקפידה לבדל עצמה מהפוליטיקאים עצמם. אצל בר-און אין ליהוקים זולים לשריונים. לא, אצל בר-און יש פאנל שמורכב מאישה אתיופית (צגה מלקו, לשעבר מס' 3 ברשימתו של כחלון), אישה מזרחית (יפעת ביטון, לשעבר מועמדת לשריון במחנה הציוני) וגבר רוסי (לא מועמד לשריון באף מפלגה). אה, וגם גבר מזרחי (משה איבגי, הגיע לקדם את העונה החדשה של "זגורי אימפריה" ולגלות לאיזו מפלגה הדמויות הפיקטיביות בסדרה היו מצביעות).
כל הסיפור היפה הזה רק מעצים את הכישלון של "כאן ועכשיו". כי במערכת בחירות שמתבססת על שאלה כל כך מטומטמת כמו "מיהו ציוני", בר-און הוא האדם המושלם להפיח קצת שפיות בסביבה שכן הוא מתעד את הישראליות על גווניה השונים לאורך שנים. תוכנית פוליטית של בר-און היתה יכולה להיות אחד הדברים החשובים והטובים שקרו לטלוויזיה בכלל ולישראלים בפרט. הבעיה היא שכל המטען שבר-און מביא עימו, הולך לאיבוד בדרך לערוץ 2. לא כל מה שמתאים לרצועות דוקו שונות, מתאים לערוץ מסחרי. בטח לא ביום חמישי בעשר וחצי בלילה. בר-און, למשל, יוצא עם שותפתו ענת זלצר לסיור באשקלון. הדבר המדהים שעולה מביקורו של בר-און באשקלון הוא שיש אנשים שנשמעים כמו טוקבקים. או שאולי הטוקבקים הפכו לישות אנושית והגיעו איכשהו לאשקלון. בר-און יצא לשטח לראות מה הישראלים חושבים וגילה, הפתעה, שאחרי שנים של שטיפת מוח, הישראלים מדברים בסיסמאות. רק ישראלי אחד נותר אותנטי וכשבר-און שאל אותו "לאן זה הולך", השיב בכנות "אני לא יודע לאן זה הולך".
זו גם התשובה לגבי "כאן ועכשיו". מנחה שלא מקשה על מרואייניו ומתנשא על תוכניות אחרות ("אצלנו הקהל לא התבקש להדיח אף אחד"), פאנל מוזר, קהל מוזר עוד יותר, תפאורה לא נעימה ומעל הכל - רוחה של "מצב האומה" שמרחפת ברקע. ירצו או לא, רבים הסיכויים לכך שבר-און ו"כאן ועכשיו" יהיו, בזיכרון הקולקטיבי הציבורי, התחליף המתנשא והמעט משעמם של "מצב האומה". לפחות בטווח הקצר. ואתם יודעים מה, זה קצת מגיע להם. כי תוכנית שמתיימרת לחשוף את הפנים האמיתיות של הפוליטיקאים, לא אמורה לחשוף, כל כך בקלות ובכזו רשלנות, שהפנים האמיתיות שלה בעייתיות עוד יותר.
מה אתם חשבתם על "כאן ועכשיו"? ספרו לנו בפייסבוק