הסופר חיים באר: "נתניהו הוא כלום. ליברמן הוא כלום. בנט הוא כלום"

חיים באר חוגג 70 ומלא בכעסים: על נתניהו, ליברמן ובנט ("הם אפסים"), על הציונות הדתית ("אוחנה הוריד את היהדות על הרגליים"), על פרס ספיר ("מתנשא, גס וחצוף") על הפנסיה ("המדינה היא תועבת המין האנושי") ואפילו על אלוהים

01/02/2015
"מדינת ישראל היא תועבת המין האנושי". חיים באר(צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)
חיים באר: "מרגע שאלוהים ברא את העולם הזה יש לו אי נחת. התנ"ך הוא לא סיפורם של בני האדם, הוא סיפור על אי הנחת המתמשך של האלוהים"

"הציונות הדתית הגיעה למקום שבו היא צריכה להיות - היא ירדה לרגליים של (אלי) אוחנה", אומר הסופר חיים באר לוואלה! תרבות, זמן קצר לאחר שכדורגלן העבר אלי אוחנה הודיע על פרישתו מרשימת "הבית היהודי" לכנסת. באר, שביצרת המופת שכתב "עת הזמיר" תיאר את תקופת הנביטה של ההווייה המשיחית בציונות הדתית, מלא ביקורת כלפיה גם כיום. "אב"א אחימאיר אמר דבר מאוד יפה על היהדות. הוא אמר שבא משה והעמיד את הכל על הרציונל. בא ישו וירד יותר נמוך, והוריד את הכל אל הלב, עניין האהבה וכו'. ואז בא מרקס והעמיד את זה על הקיבה, הכל עניינים כלכליים. אחר כך בא פרויד והעמיד את זה עוד יותר למטה, על ה'זה'. ואני אומר לך שאולי עכשיו הגיע אלי אוחנה והוריד את היהדות על הרגליים".

ביקורתו הנוקבת של חיים באר אינה נעצרת בציונות הדתית. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו מעלה את חמתו. "אין לי שום אמון, אפילו לא באחוז אחד, בבנימין נתניהו", הוא אומר לנו. "אני לא סומך עליו, אני חושב שהוא אדם חסר אחריות, הוא פחדן וחוצפן בעת ובעונה אחת. על אשכול סמכתי, על בן גוריון סמכתי. נתניהו הוא כלום. ויותר מזה: ליברמן הוא כלום. בנט הוא כלום. הם אפסים. אין לי אמון בהם".

טוב לדעת (מקודם)

שיטת השחייה שתשנה את חייכם (ותעשה אתכם חטובים)

מוגש מטעם TI SWIM
"הציונות הדתית הגיעה למקום שבו היא צריכה להיות - היא ירדה לרגליים של אוחנה". אלי אוחנה ונפתלי בנט(צילום: מערכת וואלה! NEWS, דוברות הבית היהודי)

חיים באר, מהבולטים בסופרי ישראל, יוצר עתיר זכויות בתרבות הישראלית ופרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון, יציין יום הולדת 70 בשבוע הבא. בריאיון לוואלה! תרבות הוא לא נשמע חגיגי במיוחד, ומשמיע יותר כעסים מאשר שביעות רצון. בשבוע שעבר נערך פרס ספיר לספרות ולא תשמעו ממנו מילים טובות על מוסד זה. "הייתי אחד מחמשת המועמדים של פרס ספיר הראשון והרגשתי מושפל ומבוזה על לא עוול בכפי", אומר לנו באר. "כתבתי ספר שנקרא 'חבלים'. אמרתי לעוזי דיין, בפגישתי איתו החודש בעניינים אחרים: 'הפרס הזה מתנשא, גס, חצוף ואין בו שום קשר לתרבות. לקחת חמישה סופרים שכתבו בדם ליבם. מפעל הפיס, עם רוחה של אראלה הבלתי נשכחת, יעשו את אחד מהם מאושר. כשכל האחרים יושבים ועיניהם כלות. הסופרים יושבים באולם, כמו באוסקר, ומחכים שיבחרו בהם או לא יבחרו בהם. אתם רוצים לבחור במישהו, תבחרו בו בשקט, ואחר כך תעשו תוכנית ותודיעו מי קיבל את הפרס'. אני חושב שיש משהו מבזה בזה. אם זה היה פרס על 20 אלף ש"ח אף אחד לא היה בא (גובה הפרס לזוכה הוא 150 אלף ש"ח - ש.ב). מי צריך את זה? אני קורא לסופרים ולהוצאות להחרים את הפרס הזה! זה להוריד את הספרות לזנות".

- פרופסור מנחם מאוטנר, שמשמש כיו"ר ועדת פרס ספיר, אמר בריאיון ל"הארץ" כי העובדה שבפרס ספיר השנה (ברשימה הקצרה וגם ברשימה הארוכה) היו יותר ספרים שנכתבו בידי נשים מספרים שנכתבו בידי גברים, עוררה בו את השאלה "האם כתיבת האיכות בספרות העברית העכשווית נעשית על ידי סופרות נשים". יש לך תשובה לשאלה זו?

"זה נכון. אני לא רוצה להגיד יותר או פחות. אבל אם אתה מסתכל על תחילת המאה הקודמת, כמעט ולא היתה אז סופרת פרוזאיקנית אחת. ותראה היום, הפרוזאיקניות כובשות את השורות הראשונות: רות אלמוג, יהודית הנדל, רונית מטלון, והצעירות, ועוד. יש פרוזה מצויינת שנכתבת, ונשים נכנסו בצורה מרשימה. בסופו של דבר זה תופעה מצויינת".

ראובן נמדר, זוכה פרס ספיר לשנת 2014(צילום: צילום מסך)
באר: "אני לא עושה עניין מגיל 70. החיים הם כמו טירונות גולני, כל יום צריך לטפל בבעיה הכי קרובה, ולהיות מוכן למיסדר. אני כל יום מוכן למיסדר".

מחרתיים (שלישי, 3 בפברואר) יפתח חיים באר את את "אלוהים שלי", סדרת שיחות עם אנשי תרבות, רוח ודת על מושג ה"אלוהים" והמשמעות שלו עבורם, שתתקיים במרכז תרבות בבית אריאלה בתל אביב, כחלק מעונת התרבות החדשה. הסדרה תעסוק במערכת היחסים המורכבת שאנחנו מנהלים עם אלוהים: יחסי אהבה שנאה, יחסי אב ובן, מנהיג וקהילה, ולעתים קרובות יחסים שבינינו לבין עצמנו. משתתפים נוספים בהמשכה של הסדרה: שי גולדן, ג'קי לוי, שהרה בלאו, רוני סומק, הדר גלרון, קובי אריאלי, ד"ר חיים שפירא ודב אלבוים. בהרצאתו של חיים באר, הוא יעסוק באלוהים כגיבור אנושי וכדמות טרגית. "אני קורא מחדש את התנ"ך", אומר באר. "בדרך כלל אנחנו קוראים את התנ"ך כסיפורם של בני אדם, סיפורה של האנושות - ואלוהים הוא נתון כמו הזמן, כמו הטבע וכמו הגיאוגרפיה. יום אחד עלה בדעתי שהקב"ה בעצם הוא הגיבור האמיתי. על פי פסוק בספר משלי, מסופר שקודם שנברא העולם אלוהים היה מאוד בודד, הוא היה לבדו והיה לו די משעמם. התורה היתה מונחת בחיקו והוא היה משתעשע בה. בבדידות הנוראה של אלוהים, הדבר היחיד שיש לו, חיית המחמד שלו, זו התורה, שהוא משתעשע איתה. ואז יום אחד הוא מחליט לברוא את העולם, כי הוא רצה שתהיה לו חברה, שיהיה לו עניין. ובעצם מאותו הרגע שהוא בורא את העולם מתחילות הצרות".

- האם אתה אומר שבמסגרת המאבק בשעמום אלוהים ברא את העולם כדי שתהיה לו מין תוכנית ריאליטי?

"אני לא יודע אם זאת תוכנית ריאליטי. אלוהים עשה לו משהו כמו אדם שארגן לעצמו עניין. אנחנו יודעים לפי המסורות התלמודיות הקדומות, שאלוהים ברא עולמות והחריבם. זאת אומרת, הוא עשה כל מיני ניסיונות, זה לא הלך לו, ועכשיו יש לו את העולם שאנחנו מכירים, שאנחנו חלק ממנו, ואנחנו חלק מהמשחק הזה. ומהרגע שהוא ברא את העולם הזה יש לו אי נחת. התנ"ך הוא לא סיפורם של בני האדם, הוא סיפור על אי הנחת המתמשך של אלוהים. אלוהים בורא את האדם, נותן לו את הדבר הכי טוב, מושיב אותו בגן עדן, ותוך זמן קצר כבר יוצרים קואליציות נגדו: האשה עם הנחש וכן הלאה".

קריאה פולנית של התנ"ך. חיים באר(צילום: צילום: ד"ר אברהם באר)

- אלוהים שאף פעם לא מרוצה נשמע לי כמו קריאה פולנית של התנ"ך.

"נכון. גם בתקופת המבול עושים בלאגנים לאלוהים. מה הבלאגנים? לפי התלמוד, הם רוצים את הנאות המין בלי להתחייב להביא ילדים. הם בעצם השחיתו את דרכם. אלוהים אמר: אני בראתי עולם כדי שהוא יגדל ויתפתח, ואתם מקלקלים לי, אז אני מוחק אתכם. הוא מחק אותם והשאיר אחד. ברגע שהשאיר אחד, הילדים שלו מתחילים בבלאגנים שם. זה נגמר במגילת אסתר בתנ"ך, הספר היחידי בתנ"ך שאלוהים לא קיים בו. אלוהים אומר נמאס לי מכם, אין כבר את הכוח אליכם, תסתדרו לבד".

- יש 70 פנים לתורה, ו-70 שנים לחיים באר. בשבוע הבא, ב-9 בפברואר, אתה מגיע לגיל המכובד.

"אני לא עושה עניין מיום הולדת 70. אני ביקשתי מילדיי שלא יחגגו לי. היום אני לא צריך מתנות אלא מחלק מתנות. אני כבר מוריש בחיי, אני לא צריך חפצים. אני כמו כדור פורח, ככל שעולה יותר גבוה הוא מוריד משקל. אני רוצה להגיד לך שהחרבון הגדול זאת הפנסיה. מה שמחכה לכם זה אסון גדול. המדינה, שמדברת על 'ואהבת לרעך כמוך', היא תועבת המין האנושי. בסדר, למדתי לחיות עם זה. מה שמפחיד אותי זה לא הגיל, מה שמפחיד אותי זה החולי. המחשבה שאתה הולך מן העולם ושום דבר לא נשאר מנפשך זאת מחשבה כל כך הרסנית שאני לא מוכן לקבל אותה. יכול להיות שזאת חלק מהטיפשות. לא יודע, עזוב, לא רוצה לחשוב. החיים הם כמו טירונות גולני, כל יום צריך לטפל בבעיה הכי קרובה, ולהיות מוכן למיסדר. אני כל יום מוכן למיסדר".

ממפעל הפיס נמסר בתגובה לדבריו של באר על פרס ספיר: "פרס ספיר שם לעצמו, בין השאר, כיעד להעצים את הספרות והסופרים ולקרב את הספרות והספרים אל הקהל, זוהי מטרה חשובה וראויה. אנחנו מכבדים את דעתו של מר חיים באר ואת תחושותיו. יחד עם זאת, מתכונת הפרס מאפשרת לחמשת המועמדים ברשימה הקצרה, לצד פרס כספי משמעותי, חשיפה רחבה ומכובדת שמקרבת את העשייה הספרותית לקהל הרחב. וודאי יעניין את מר באר לדעת, שלפני כארבע שנים בחנו את מתכונת הפרס בנוגע לסוגיה זו בדיוק, והתייעצנו עם מו"לים ועם לא מעט סופרים ובסופו של דבר, לאור הדברים ששמענו, הוחלט לשמר את המתכונת שלדעת מרבית העוסקים בתחום המו"לות והספרות, מאפשרת לסופרים ולספרות לקבל במה ותשומת לב ציבורית המעלה את הספרות על סדר היום בעמודי החדשות הראשיים ולא רק בעמודי ספרות פנימיים. זהו הישג של פרס ספיר ששום פרס אחר לא הגיע אליו. לא מעט סופרים שזכו בפרס ספיר מעידים כי בזכות הפרס הם זכו להצלחה, הן כלכלית והן ציבורית שלא היתה מתאפשרת ללא הפרס. ישנם לא מעט פרסים שאיש לא יודע על קיומם והזכייה בהם אינה מעלה ואינה מורידה מבחינת הסופר וקהל הסופרים. לשמחתנו, פרס ספיר שונה מבחינה זו. פופולאריות בהקשר זה אינה מילה גסה, להיפך".

  • חיים באר

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully