-מקור-
אוקטובר 2010 מתוך תיקיית המחשב האישי של ניר
ובחרת בחיים
תיעודי 94'
הצהרת כוונות
בפרשת וילך נאמר (דברים ל, יט):
"העידותי בכם היום את השמיים ואת הארץ החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך"
הסתכלתי בעיניו של הרופא. הוא לא הישיר אליי מבט. הבנתי ממנו שאני בן אדם מת מהלך. את הסטטיסטיקות הכרתי, נותרו לי לכל היותר 3-4 חודשים לחיות...
איפה טעיתי לעזאזל?
הרי רק לפני חצי שנה הייתי אחד מאותם ברי מזל שאפשר לספור אותם על כף יד אחת. מאלה שמגלים באקראי שיש להם גידול סרטני אלים בריאה, בבדיקת צ'ק אפ כללית שערכתי בפעם הראשונה בחיי בזכותה של אשתי שהזמינה לי תור בבית החולים ובכך הצילה את חיי.
בריאות אין עצבים וכשמתחילים הכאבים זה מאוחר מדי והגידול מגיע לגודל של כדור כדורגל. אצלי הגידול היה בגודל סנטימטר וחצי ולא היה לי סיכוי לגלותו בשלב כה מוקדם, אילולא אותו צילום חזה שנכלל בבדיקה. תוך שבוע שכבתי על שולחן הניתוחים והורידו לי שתי אונות מהריאה הימנית, הייתי עם סיכויים יותר ממצויינים לריפוי מלא. עכשיו אני עם סרטן בכל גופי שמפרק לי את העצמות, תוקף את הכבד ושועט ללבלב. בלשון הרפואית שלב 4. אין שלב 5. מוות מהיר וודאי בלי תקווה.
"אל תנסה להיות רופא ביומיים" אמר לי האונקולוג שהובס. "ניתן לך קוקטייל רעיל יותר ממשפחת הפלטיניום שכבר קיבלת. זה מה שהפרוטוקול אומר שצריך לתת לכאלה שסרטן הריאות חוזר אליהם וסרטן כמו שלך עוד לא ראיתי: אלים, אגרסיבי ומהיר בגיל כזה צעיר ומעולם לא עישנת. תחשוב על איכות החיים שאתה רוצה שתהיה לך בזמן שנותר לך...".
לפני הניתוח הוא הבטיח לי "סטייט אוף דה ארט" של מיטב הרפואה העולמית ומה שקיבלתי בפועל היה פרוטוקולים בנאליים מהמדף ששווים, לא נעים להגיד, לתחת... ואת זה מקבלים למעשה כולם. בדיעבד גיליתי שהגעתי ל"סטייט אוף דה ארט" שלגידול שלי יש עמידות לכל מה שקיבלתי ושרצו לתת לי בעתיד, כך שסביר שהייתי נגמר בחודש.
הישרתי אליו את מבטי, הסתכלתי אל תוך עיניו ואמרתי לו "אתה מפוטר". יצאתי מהחדר והייתי מחודד כמו סכין, עת הבליחה בי ההכרה שעליי לרתום את כל כישוריי, הרי כל מה שדפק אותי הוא זה שיציל אותי.
אני, בראש ובראשונה, תחקירן סקרן, במאי שקורא תיגר על המוסכמות ומפיק נחוש שלא מקבל לעולם 'לא' כתשובה. אם כך פני הדברים, עליי לצאת למסע אדיר של הפקת חיי מחדש ולא לסמוך אלא זולת על עצמי.
כאן מתחיל סיפורי...
סינופסיס
מאז שניקסון הכריז בשנות השבעים של המאה הקודמת על מלחמה בסרטן והפנה לשם כך תקציבי ענק למחקר במיליארדים, נעשו מיד קפיצות דרך בסרטני הדם, האשכים, לימפומה, לוקמיה והשד. לשאר לא נמצא פתרונות אפקטיביים.
הסרטן שלי שייך לקטלניים: סרטני ריאות, לבלב ושחלות הם סרטנים שלא נעשו בהם קפיצת דרך ואין להם כמעט פרוטוקולי טיפול טובים.
סרטן הריאות הוא גורם התמותה מס' אחד בסרטנים בעולם, יותר ממספר שניים ושלוש אחריו יחדיו. רק 15 אחוז ישרדו מעבר לחמש שנים.
אני בחרתי להמר על הרפואה המותאמת אישית. זה עדיין לא קליני וכמעט כל הרופאים שנתקלתי בהם שללו אותה מכל וכל. אני מאמין שכדי לנצח במלחמה, אתה צריך לדעת מול מי אתה נלחם, לאסוף את מירב המודיעין ובגלל שזו מלחמה מורכבת והמחלה הזו ממזרית בצורה שאין דוגמתה, תעשה לך מלחמה בתחבולות. זו לא מלחמה לפורמליסטים ואי אפשר לנצח בצורה קונבנציונלית.
אני נוטל ומזריק כבר שנה קוקטייל ייחודי שרק אני מקבל אותו בעולם מתרופות שאף לא אחת מהן בהתוויה קלינית לסרטן שבו הוגדרתי.
לעתיד, שמתי את הז'יטונים שלי, על כך ששכפלתי את עצמי ואני אחד מהאנשים המעטים בעולם שמגדל רקמה חיה של הגידול שלי ועורך עליה ניסויים במטרה למצוא את פרח לב הזהב שיציל את חיי.
הרופא המדהים שבחרתי בו הוא בחור צנוע שחלק חדר משותף עם עוד שני רופאים במרתף מוזנח בקומה מינוס שלוש בהדסה עין כרם. נראה שלומפר בדיוק כמו השחקן פיטר פאלק, המפקח קולומבו, שמגיע לזירת הפשע במכוניתו החבוטה ונראה כמו האחרון שתתן לו לפענח את תעלומת הרצח.
כזה הוא ד"ר חובב נחושתן. הרופא הקודם אמר לי, לאחר ששמע ממני שבחרתי בו על פניו, "אבל הוא אוטיסט". במאמר מוסגר אני יודע היום שרק רופאים כאלה יכולים להשיב מלחמה לאויב שלא חושב לפי הספר.
אז זהו, זה מה שמצא חן בעיניי בנחושתן, ממבט ראשון. הבנתי שיש בו משהו יוצא דופן בצורה בלתי רגילה, משהו שלא ראיתי באף רופא שנפגשתי עימו ובאף אדם אחר שהכרתי לפני כן וזה נתן לי תחושה שיהיה עם מי לשחק. בקיצור, אחד שיחזיר לי סרבים מהצד השני של המגרש.
הצלע השנייה הוא פרופ' דיוויד סידרנסקי. "ישיבה בוחר" עם כיפה שחורה, ראש מחלקת סרטן ראש צוואר בג'ונס הופקינס, בית החולים הטוב בעולם, ש"טיים מגזין" הגדיר לפני עשר שנים כאחד האונקולוגים המבטיחים, שאולי יום אחד יזכו בפרס נובל על חקר הסרטן.
סידרנסקי לוקח את הגידול ושותל אותו בעכברים שאותם הוא משכפל, וכך נוצרו הרבה ניר טויב ועליהם עורכים את הניסויים, כי אני בסופו של דבר רק אחד ואם אקח הימור כושל - הלך עליי. זה לא קליני, מאוד יקר ורק מעטים בעולם עושים זאת, אבל התוצאות מדהימות.
לקחתי משכנתא על חיי. מה שרבים מוכנים לקחת על ארבע קירות, אבל מהססים כשזה נוגע לחיים ומוות. אני בחרתי בחיים, אותו ציווי אלוהי שרק עכשיו ירדתי לפשרו.
יש כאלה שיכולים להרשות לעצמם אבל נרתעים מאזהרות הרופאים, מקשיים רגולטורים ומפחד מלקיחת סיכון. אני נזכרתי במשפט שאמר לי אחד מטייסי הפצצת הכור העירקי שכיכב בסרטי "תמוז": "אלכסנדר מוקדון אמר שאי אפשר לבטל סיכון אלא בנטילת סיכון גדול יותר".
בינתיים, בהדסה התקפלו יום לפני הניתוח שהייתי אמור לעשות בכבד ואמרו שאני עורך למעשה ניסוי בבני אדם על עצמי וזה דורש אישור הלסינקי שלוקח זמן רב, אם בכלל.
לארץ הגיע כבר צוות מחו"ל, לחכות מחוץ לחדר ניתוח ולבצע את ההשתלה והייתי בברוך נוראי. אשתי סרקה את האינטרנט ומצאה תמונה וטלפון של בחור בגילי שמו פרופ' קובי ביקלס שמתמחה בהוצאת גידולים מהעצמות, טלפנתי אליו לנייד וקבענו לערב.
התברר לי שהוא ראה את כל סרטיי, בין השאר הוא הרופא במילואים של סיירת מטכ"ל, בקיצור, הוא הבין את המצב והוא בחור כלבבי, ולמחרת הייתי, בפעם השנייה תוך פחות משנה, על שולחן הניתוחים להוציא את הגידול מעצמותי. בינתיים במהלך השנה פרופ' סידרנסקי עשה עלייה והוא פה איתנו במכון ויצמן ונמצא על הקו בין ישראל לארה"ב.
אני הגבתי באופן מלא לקוקטייל וכל עוד אני לוקח אותו אני נקי, התחלתי לרוץ ואני כותב את ההצעה הזו לסרט כמה שעות אחרי מרוץ שדה שהשתתפתי בו.
ברור לי שאני בקרב עם כמה סיבובים, לפעמים ידי תהיה על העליונה ויש סיבובים שאפסיד אבל זה לא ה"נוק אאוט" שכתוב היה בספרים שמצפה לי. הצצתי בקופסה וראיתי מה יש לרפואה להציע לשכמותי וויתרתי.
עוד חודש חודשיים של חיים לא מעניינים אותי. אני רוצה ללכת על כל הקופה כך שעם תעוזה וחדשנות, היום בעידן האינטרנט,ידע ונטוורקינג הם כוח שיכול להציל חיים והאחריות עברה מהרופאים לחולים.
זה מסר שחייב לעבור בסרט. מהניסיון שלי, הוא דרך נהדרת לשנות את העולם, הייתי שם ואני מאמין שאפשר להנחיל את הסיפור הזה. למזלי זה אורח חיי וזה מקצועי.
הסרט
התלבטתי קשות אם להפוך את סיפורי לסרט מכמה סיבות: עין הרע, הפניית אנרגיות לסרט במקום לריפוי שיהפוך אותי למתבונן במקום למשתתף. לא רציתי יומן מחלה עם מוות בסופו, הפקתי פעם סדרה שגיבורה חטף שני התקפי לב "און קמרה" והיה בטוח שאנחנו לא מסיימים את הפרק האחרון ומחכים למותו, כך שאני מכיר את ההרגשה.
מנגד, אין זה הוגן שאשמור את כל הידע שצברתי לעצמי ואני באחד על אחד, מייעץ לכל מי ששומע את סיפורי, שיעז ויקבל סיכוי טוב להינצל.
זו הצעה שנכתבת בספונטניות ובזרם תודעה, הסיפור גדול יותר ולא הכנסתי פה את כל נפתולי העלילה שטרם נחתמה.
אני על גב של נמר וזה לא יהיה סרט טבע אלא בעיקר סרט על טבע האדם ועל פסגת הפחד והגבול האנושי שאפשר לקבוע להם שיאים חדשים, הכול תלוי ברצון, הכול בתנאי שבחרת בחיים.
"ובחרת בחיים" ישודר ב-yes דוקו מחר (רביעי) בשעה 21:00.