מן הרגע הראשון ב"חשודה", סדרת המתח החדשה של ערוץ 10, ברור דבר אחד: הצילום יפהפה. הוא נפתח בשוט אחד מרשים לעת ליל על גג של בניין ירושלמי מעל לרחוב שומם, יורד למטה כאשר חולפת הרכבת הקלה על מסילתה, ואז עוקב מאחור אחר דמות נשית לבושת שחורים הנכנסת לחנות מוזיקה פרוצה שזגוגיתה מנופצת על המדרכה. יופי של פתיחה, אבל למרבה הצער היא היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. למעשה, הצילום כל כך נהדר ב"חשודה" עד שאין מנוס מלהצטער על כך שהוא פשוט מבוזבז בה.
סצנת הפתיחה נמשכת עם הדמות הנשית, שמתגלה כמלי לוי, השופכת דלק בחנות ובכלל זה גם על גופה מדממת השרועה שם. אחרי כן היא יוצאת אל המפתן, מדליקה מצית ומשליכה אותו פנימה. מסיבה מסוימת היא לא הולכת אלא נשארת לבהות בחנות שעולה בלהבות, ואז אחרי דקה ארוכה כשהיא מסתובבת וחוצה את הכביש אל העבר השני, פיצוץ גדול מתנחשל מאחוריה. אבל האישה היפה לא מסתובבת בבהלה, הו לא. אפילו פליאה קלה לא עולה על פניה או השתאות מהעובדה שאין שום סיבה שיהיה פיצוץ בחנות תקליטים מן השורה, וגלי אש הם כמובן דבר שהיא מורגלת לו מתוקף תפקידה כסוכנת חשאית. אלא שהיא לא סוכנת חשאית, האישה הזו ששמה מתברר כדפנה צור. סתם עורכת דין ירושלמית שאת טיבה אנחנו לא באמת מפצחים גם בסופו של הפרק הראשון.
"חשודה" עוקבת אחר דפנה צור, עורכת דין יפהפיה ומצליחה שלא מפסידה באף תיק ולא מהססת לעבור על החוק כדי להשיג את מטרותיה. חייה מתהפכים כאשר היא מגלה שבעלה, עודד צור (רותם קינן, "מי מפחד מהזאב הרע"), הסתבך עם חובות לשוק האפור והעמיד את משפחתם בסכנת חיים. בניסיון להציל את משפחתה נכנסת דפנה למרוץ נגד הזמן ומוצאת את עצמה במרכזה של חקירה משטרתית כחשודה העיקרית ברצח בעלה. הטוויסט המרכזי ש"חשודה" מציגה הוא שעלילת הסדרה מתרחשת כולה על פני יום אחד ומתנהלת בשני צירי זמן. האחד מתמקד בחקירה המשטרתית, ואילו השני מתאר את מהלך היום המסחרר של דפנה והמהלכים שהפכו אותה לחשודה העיקרית.
"עטים מזייפים, יותר מדי מוזיקה", אומר לדפנה חוקר המשטרה רומי דור (דרור קרן) בחדר החקירות, מסביר לה במשפט מופשט וסתום-פשר מדוע חידד עיפרון מול עיניה ברוב טקס, רגע לפני שתהה אם יש לה קשר למותו של בעלה, אותה גופה שנשרפה בחנות. כנראה אין כמו הרגע המלאכותי והמשפט המגוחך הזה כדי להמחיש את היומרנות ואת הפספוס של "חשודה", שמלאכותיות וגיחוך עומדים בבסיסה. היא מזייפת כמו העטים ואכן יש יותר מדי מוזיקה - הפסקול הוא מעין בלדה סיציליאנית נושנה, לעתים אפילו אופראית, באופן שנראה כה תלוש על רקע ההתרחשויות ואבני האבן של ירושלים.
נוצר רושם תמידי ש"החשודה" מנסה להיות משהו שהיא לא, משהו מעבר למידותיה, כמו ילד שלובש את בגדי אביו. הדיאלוגים והמחדד של חוקר המשטרה, הסיגר והוויסקי של החוקר הפרטי אמיר אייזקס (דני גבע), שעון השחמט של ברון הפשע מוקי זקן (יגאל נאור), הפיצוץ והנינג'איות המופרכים של הסצנה הפותחת - הכל נראה כמו ניסיון בוטה מדי לזרזף קצת צבע ובטעות לשפוך את כל התכולה. הפרקטיקה הטלוויזיונית השחוקה-בואכה-מאוסה של סיפור במקטעים לא ליניאריים אינו יוצר עניין הנובע מפערי המידע, אלא פשוט פוגם בקצב של הסדרה ובעניין שלנו כצופים.
"חשודה" מגיעה אל ערוץ 10 אחרי שהציג הצלחות יפות בז'אנר המתח/פשע ונגזרותיו. סדרות כמו "אחת אפס אפס" שכבר סגרה שלוש עונות, "אלנבי" ו"בני ערובה" - שלוש יצירות טובות שאולי לא חפות מבעיות, אבל כאלה שמקדמות את הז'אנר בישראל כמה צעדים טובים קדימה בעזרת דיאלוגים אמינים, סיפור מורכב ומעניין ומשחק אמין. לעומתן, וגם בפני עצמה, "חשודה" נראית ונשמעת כמו חיקוי דהוי ולא אמין למיליון דברים שכבר ראינו ונמאס לנו מהם.