דיקלה "יהיה לנו טוב"
עם הזמן, ועם קצת עזרה משי צברי ומפאר טסי, הולכים שולי הז'אנר אלה שהיו פעם ביתה החם והאקסקלוסיבי של דיקלה ומתקרבים אל מרכז העניינים. "יהיה לנו טוב", מבטיחה האחרונה בסינגל החדש מתוך אלבומה המצוין "ואם פרידה" והלב, כמו הים, רוצה להאמין לה.
בניגוד לאופן שבו דיקלה מוצגת לפעמים בתקשורת - וכפועל יוצא מכך, גם נתפסת בקרב מי שלא באמת מכיר את המוזיקה שלה השוליים שהיא מביאה עמה העירה לאו דווקא עונים להגדרה המקובלת של המילה "איכות". המילים שהיא כתבה ל"יהיה לנו טוב", בדומה לאלה של שירים אחרים ששחררה לאחרונה, לא נצמדות לעברית של משוררים וגם לא מנסות להיות עמיר בניון - להישמע אינטליגנטיות בכוח, דרך שימוש גמלוני ובלתי מוצדק בחלופות פסבדו-גבוהות ללשון עממית מדוברת.
היא לא עמיר בניון, בקיצור. היא מציעה נוסחה אחרת, חדשה, לפיתוחה של תרבות הפופ הים תיכוני. נוסחה שמתאימה הרבה יותר להלכי הרוח הנוכחיים בחברה הישראלית - כלומר, לעובדה שהגבולות שבין "איכות" ל"שטות" ובין "מזרחי" ל"אשכנזי", קצת פחות בולטים היום (כן, גם בזכות ליין המסיבות הגייז-תיכוניות "אריסה") מכפי שהיו לפני 12 שנה, כשעמיר בניון התיישב על תקן סמן האיכות הרשמי של הז'אנר.
"טוב, יהיה לנו טוב", היא שרה בטון שטוח, צר-מנעד, כמעט אגבי, ומתארת חוויה של קושי להתגבר על פרידה: "נתחתן בקרוב ונמשיך לאהוב / הוא הבטיח, נפליג בים /ציפורים נודדות והנוף מושלם". נכון, זה מזכיר, ולא קצת, רומנטיקה קיטשית בנוסח דודו אהרון, אבל בשילוב עם הלחן הקטן והקליט (של דיקלה), העיבוד המאופק (של עידו אוחיון) וההגשה האינטימית, זה מתחבר אחרי כמה האזנות לכדי יצירה עמוקה ומרובדת, אמינה ונוגעת, עממית ואיכותית. כלה, דיקלה.
(ארבעה כוכבים)
מאור אדרי "איתך יהיו לי ילדים", "הלבד שנשאר"
מאור אדרי "איתך יהיו לי ילדים", "הלבד שנשאר" (....)
אמנם קשה עד בלתי אפשרי לשים לב לכך כשמאזינים לצמד סינגליו החדש, אבל כשמפסיקים להתעסק בשטויות ומתרכזים בעיקר כלומר, מתמקדים בצילומי האווירה המצורפים לסינגלים מגלים מיד שמאור אדרי הוא בעצם אדם מורכב.
כפי שניתן לראות בתמונה המצורפת לסינגל הראשון, "איתך יהיו לי ילדים", במהלך שעות היום המוארות אדרי הוא טיפוס קשוח, ילד שכונה עם קפוצ'ון על הראש, טבעת זהב ענקית על האצבע, אוזניות על הצוואר ועשן סמיך ברקע, שככל הנראה מרמז על מעורבותו של הזמר הצעיר באירוע פח"ע רב נפגעים. הויזואל הזה אמנם קצת מוגזם השיר הזה לא עד כדי כך גרוע אלא סתם לא משהו, חאפלת חתונות גנרית אבל התמונה בכל זאת מרשימה ואולי אף מבהילה מעט.
מיותר לציין שאם הסינגל הראשון קצבי ומשמח, אזי השני הוא בלדה מרגשת וסוחטת דמעות. מדובר בכלל ברזל שתקף לגבי כל סינגל תיכוני כפול באשר הוא ולא, זה של מאור אדרי לא יוצא דופן. להפך: הוא ארכיטיפ של סינגל ים תיכוני כפול. שני שירים שנכתבו והולחנו כבר אלף פעם על ידי אלף כותבים ומלחינים ברמה של גילי זכאי ("איתך יהיו לי ילדים"), של עציון מוסאי (מילים ל"הלבד שנשאר"), וכמובן של חתן השמחה, מאור אדרי (שהלחין את "הלבד שנשאר").
זה לא אמור לעורר דאגה בלבו של אדרי, אגב. הרי ידוע ששירים לא חייבים שיהיה בהם משהו כדי להפוך ללהיטים. זה אמור לעורר דאגה אך ורק בקרבנו ובקרב ילדינו. זה הכל. בקטנה.
(שני כוכבים ל"איתך יהיו לי ילדים", חצי כוכב ל"הלבד שנשאר")
אורן חן "תודה לאבא"
כל הכבוד לאבא של אורן חן. יצא לו בן פצצה. הלוואי על כולנו בן כזה - חמוד, חייכני, לבבי ויודע לשיר. נכון, לקח זמן עד שאורנצ'וק החל לחשוד בכך שאביו, אולי, קצת נפגע מהעובדה שיש לו עוד סוג של אבא סטלוס, חברו לצמד הנודע ושהקשר שלו עם האבא השני אדוק במיוחד, שכן השניים הופכים יחד אולמות מדי ערב במחרוזות יווניות. ונכון, לא בטוח ששיר אחד, ישיר וחם ככל שיהיה, יספיק כדי לרצות את אבא במקרה הזה. אבל נו, גם זה משהו.
שיר הודיה לאבא ו/או לאמא, באופן כללי, הוא נקודת מפתח בחייו של כל זמר ים תיכוני. משום מה, האנשים האלה נורא אוהבים את אבא ואמא שלהם. השאלה היא רק מדוע הם חייבים בכל פעם מחדש לעשות את זה ככה, קבל עם ועדה, במקום לעשות את מה שאבא ואמא, במידה שלבם במקום הנכון, באמת רוצים: לנסוע אליהם הביתה ולשיר להם את הברכה המולחנת בפרטיות, מבן לאב/ם, או, לכל הפחות, לשלוח להם את השיר במייל כמתנה פרטית לאוזניהם בלבד. לנו, המאזינים התמים, כבר יש מספיק שירי אבא ואמא. יותר מדי. לא אנחנו ולא אבא ואמא שלנו צריכים עוד אחד. בטח לא כזה, שבלוני ומשעמם. שוין, העיקר שאבא של אורן חן מבסוט. ושסטלוס סבבה עם זה.
(שני כוכבים וחצי)