פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פנים נצלניות: אמנון לוי הופך את החינוך לבעיה של עניים

      תחקיר פתיחת העונה של "פנים אמיתיות" ניסה להציג את המצב הקשה של החינוך המקצועי בישראל, אבל כמיטב המסורת של המנחה עבר מהר לדבר בסיסמאות של "אנחנו והם". בתווך הסתתר נושא קטן וכאוב בשם החינוך בישראל

      פנים נצלניות: אמנון לוי הופך את החינוך לבעיה של עניים

      כבר כמה שנים ברציפות שערוץ 10 מחזיק במקביל בתוכנית התחקירים הטובה ביותר על המסך שלנו ("המקור") ובחיקוי הגרוע ביותר לאחת כזו. הראשונה משרתת באופן מושלם את תדמית העיתונות המקצועית, הנחושה וחדורת המטרה שבערוץ כל כך מנסים (ולרוב גם מצליחים) למכור לנו. השנייה, "פנים אמיתיות", מזכירה כמה "קל" יכול להיות המקצוע הזה כשלא לוקחים אותו ברצינות. שלא תהיה טעות, אמנון לוי לוקח את עצמו מאד ברצינות, כל כך ברצינות עד שלפעמים זה קצת מצחיק. החלק התחקירי לעומת זאת? הרבה פחות חשוב. העיקר שאפשר לארוז את הכל בתוך קלוז אפ נחוש, להוסיף קלישאה אפויה היטב ולהגיש חם.

      מאז "השד העדתי" לפני שנתיים נכנס לוי למלחמת קודש בכל מה שמדיף ממנו ריח לבן בישראל. הגישה הזאת מודגשת בעוצמה בתחקיר פתיחת העונה של "פנים אמיתיות" שעסק במצבו של החינוך המקצועי בישראל. על פניו מדובר בנושא ראוי מאין כמוהו, כזה שמארג הסיסמאות על איראן ודאעש ומנהיגים חזקים כמעט ולא מביא אותנו לעסוק בו: סוגיית החינוך בישראל. במדינות מתוקנות העניין הזה, שהשלכותיו קריטיות לגורל חלקת האלוהים בה אנחנו חולקים את חיינו, היה הנושא שעליו יקומו וייפלו מנהיגים. אבל אנחנו החלטנו להשאיר את הזירה הזאת בוואקום ולשם נכנסו בחדווה אמנון לוי ואג'נדת השחורים-לבנים שלו.

      פנים אמיתיות (צילום מסך)
      פנים אמיתיות (צילום מסך)

      "פנים אמיתיות" מציגה את הכישלונות של מערכת החינוך המקצועי כעניין גזעני, המוצג מבעד לעיניהם של ילדים שנשרו ממערכת החינוך הממלכתית והגיעו אל המוסכים וסדנאות הבישול. לוי לא ממתין הרבה כדי לקבוע שמדובר במזימה נגד העניים בישראל, וכמובן שגם כנגד המזרחים. מלווה בעריכה מוזיקלית פומפוזית ומגמתית של סצנת קרב מתוך סרט של מייקל ביי, הוא פוגש בשורה של אורחים שלעיתים סותרים את טענותיו, אבל הפאתוס כבר כל כך גדול שלמי נותר זמן להקשיב. שלושה תלמידים מדרום תל אביב מספרים לו (כאן המוזיקה הופכת מלנכולית) שלא לקחו את הלימודים ברצינות בשנות התיכון ולכן נפלטו אל המערכת המקצועית, אך לוי בשלו: מי שאשמים היו העשירים מהצפון שלא קיבלו אותם לשורותיהם. מנהל בתי הספר המקצועיים של אורט מנסה להסביר שבמקרים לא מעטים המסגרת הזאת דווקא מצילה אנשים מפשע ומחיי רחוב, אבל לוי בטוח שמישהו החליט להרע להם רק כי נולדו באזור הלא נכון של העיר.

      חשוב להדגיש שוב עד כמה הנושא שלוי ניסה לעסוק בו מהותי, הבעיה היא שקצת קשה למכור אותו בקלישאות עריכה ומבט כועס למצלמה בקדימונים. מערכת החינוך בישראל כושלת בכל מקום, לא רק בפריפריה. בשנה שעברה פורסם ב"דה מרקר" כי לא רק שכיתות הלימוד בישראל הן העמוסות ביותר בעולם המערבי, משרד החינוך אף אוסר לפתוח כיתות חדשות עד שהישנות יתמלאו ב-40 תלמידים. המכללות להוראה מוציאות מתוכן מורים טובים פחות מבעבר והניסיון לשלב אנשי הייטק במערכת נכשל. כאן זה לא נגמר כמובן. מוסדות ההשכלה הגבוהה מציפות את השוק באלפי בוגרים מדי שנה שאין להם מה לעשות עם המקצוע שרכשו. תעשייה של תעודות שכבר מזמן הפסיקה לשמש את התועלת שלשמה הוקמה: מתן חינוך מתקדם ועידוד היצירתיות. אפשר לדבר גם על הפסיכומטרי ומכוני הבגרויות ועל בתי הספר הפרטיים שמאיימים לחלק באמת את המדינה להשכלה לעשירים ועניים. אפשר, אבל אז התזה של לוי לא תהיה כל כך מדויקת.

      פנים אמיתיות (צילום מסך)
      פנים אמיתיות (צילום מסך)

      אפשר לנחש שתחקיר כזה בידיהם של רביב דרוקר ורזי ברקאי היה מוביל אותנו לשיחות עם בכירי משרד החינוך, עם פרופסורים ומומחים מהארץ ומהעולם, עם פוליטיקאים שאחראים על ההתדרדרות הפושעת של ההשכלה. ראשי ערים היו נדרשים להסביר מדוע לא בנו מספיק בתי ספר שלא ידרשו מתלמידים לנסוע מקצה אחד של העיר לאחר, ואם הם היו נכשלים היו צריכים ועדות התכנון ומשרד החינוך והאוצר להסביר איך הם משלימים עם המצב הזה. היינו מקבלים שם הזדמנות לשמוע פתרונות לבעיות ולהבין מה תוקע אותן. בעיקר היינו מקבלים שם תמונה כוללת, מקיפה של האחריות למצבו העגום של מי שפעם היה נחשב לעם הספר. אצל אמנון לוי הפתרון הגיע בחמש הדקות האחרונות של הכתבה ונראה קצת יותר כמו קוריוז מאשר ניסיון אמיתי להציג לנו איך ניתן לשנות את המצב.

      אמנון לוי יודע היטב למה הוא מייצר את כתבות התחקיר שלו בצורה שבה הוא מגיש אותן: צעקניות, מתלהמות וממוקדות פילוג. כשזה לבנים נגד שחורים, מזרחים נגד אשכנזים, עשירים נגד עניים, הרבה יותר קל לייצר בולטות. כשהחינוך הוא בעיה לאומית, כזאת שלא באמת מעניקה כלים או אופק גם לתלמידים מרמת אביב ג' וגם לילדים משכונת התקווה, פתאום הוא הרבה פחות מתאים לפלטפורמה שלו. איך אפשר להכניס מיליוני ילדים לפריים ולהציב אותם בקלוז אפ עצוב? איך אפשר למצוא מספיק מלודיות דרמטיות שילוו את סיפורם של מורים שלא מסוגלים להתמודד עם העומס גם בערים הגדולות?

      האם בתי הספר המקצועיים הם הבעיה הגדולה ביותר של מערכת החינוך בישראל? גם אם התשובה היא חיובית (והיא כנראה לא) היא לא זו שמופיעה בתחקיר של "פנים אמיתיות". בין השורות הסתבר שהבעיה היא כנראה בכלל המגמות המיושנות והמקצועות הלא רלוונטיים שמלמדים בבתי הספר האלה, והרבה פחות כוונת המכוון הזדונית של ישות לבנה ששמה לעצמה למטרה להרוס נשמות צעירות, עניות ובני עדות המזרח. אבל אל תתנו לאמת הזאת לבלבל אתכם, מישהו צריך להביא הביתה רייטינג.