פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קורדרוי 99: הפו פייטרז מרימים את טקסס

      תשעה שירים ישנים וחדשים לקראת ההופעה בוומבלי ביוני, וגם ההרכב שכבר מעכשיו כדאי לסמן ברשימות סיכום השנה של 2015. בלוג הרוקנרול של מני אבירם, שעמוס בשירים מעולים אפילו יותר מהרגיל

      Father John Misty - Bored in the USA / Strange Encounter

      האלבום הכי מדובר של הרגע הוא "I Love You, Honeybear", של פאדר ג'ון מיסטי, האלטר אגו הנרקיסיסט והדי חרא בנאדם של ג'וש טילמן, ובמקרה הזה מותר לו להאמין לכל הדברים הטובים שאומרים עליו. המתופף לשעבר של פליט פוקסס הולך באלבומו השני על הקו הדקיק שבין סרקזם לבין הנחת הנשמה שלו בחוץ בשביל שכולם יוכלו לנקר בה, ואתה אף פעם לא באמת יודע מה הוא באמת רוצה. ללעוג לך? ללעוג לעצמו? לצחוק על אמני פולק רגישים אחרים? לגרום לך לאהוב אותו ושלבך ייצא אליו? לא ברור. מה שכן ברור הוא שהוא גם מצחיק וגם מאד מוכשר מוזיקלית, כי השירים עושים את העבודה גם אם הטקסטים פחות חשובים לכם.

      טילמן שואב השראה משנות השבעים, וקופצים לראש אלטון ג'ון של אז, רנדי ניומן, ג'ורג' הריסון וחבריהם לתקופה. הוא מגיע לאלבום הזה כנשוי טרי, ומחשבות על משמעות האהבה וצפונות העתיד מטרידות אותו מאד. גם הכאה על חטא הולכת, גם התעסקות במימוש עצמי בעשור השני של שנות האלפיים, וטילמן עושה הכל עם חיוך שמסתיר (אני חושב) לב סדוק ומסוכסך. מבלבל, נכון, אבל גם מאד יפה. האם הקהל של לטרמן הבין למשל מה טילמן שר ב-"Bored in the USA"? האם האנשים שם הרגישו שהוא מדבר עליהם? מה הם חשבו על הצחוקים המוקלטים? מה עשית לנו אבא ג'ון מיסטי?

      The Districts - 4th and Roebling / Young Blood

      בניתי על קצת יותר מ-"A Flourish And A Spoil", האלבום השני של הדיסטריקטס, אבל גם אם הוא לא כל מה שרציתי שהוא יהיה (כן, פנטזתי על אווירת "Is this It"), עדיין יש הרבה עם מה לעבוד כאן. רוב גרוט כותב ושר נכון (כן, קצת כמו ג'. קזבלנקס), רוחן של הסטרוקס, של ארקטיק מאנקיז ושל הריפלייסמנטס נושבת בין עשרת השירים, הרוקנרול גם מלוכלך וגם קתרטי, ולרביעייה הצעירה מהעיירה הקטנה בפנסילבניה יש מחר מאד מבטיח. ההפקה של ג'ון קונגלטון, שעבד על כמה מהאלבומים הבולטים של השנה שעברה (סוונז, סנט וינסנט וסטראנד אוב אוקס הקרוב ללבי) מרימה אותם ועוזרת לדיסטריקטס להפוך מהרכב מאד מדובר, בעיקר בקטע של ההופעות, לכזה שגם מקיים. מישהו יצטרך להיות ממש טוב בחודשים הקרובים כדי להזיז אותם מהתואר שפעם קראו לו "פריצת השנה". הנה השיר שפותח את האלבום, וגם הקטע המרכזי בו (פנו 10 דקות בשבילו), שניהם ינצצו ברשימות של 2015.

      Hip Hatchet - Coward's Luck

      לא הכרתי את פיליפ ברונשטיין עד עכשיו, וגם לא את השם שבו הוא עובד - היפ האצ'ט, אבל מעכשיו דברים יהיו שונים: הנה אחד משירי שברון הלב היפים של התקופה האחרונה, עטוף גם בפולק, גם בקאנטרי וגם בנגיעות ברוס הורנסבי. הוא כבר יצא ב-2011 בגרסה אקוסטית ולא סוחבת, אבל מקבל חיים חדשים כחלק מהאלבום השלישי של הסינגר-סונגרייטר מפורטלנד, "Hold You Like A Harness", שייצא באפריל. האזינו לו כאן.

      Mikal Cronin - Made My Mind Up

      יש דיבור שהאלבום החדש של מייקל קרונין הוא ה-"Lost In The Dream" של 2015, ואת זה נגלה רק במאי, כש-"MC3" ייצא. כך או כך, הציפיות בשמיים אחרי שאלבומו הקודם "MC2" היה מהמדוברים של 2013. הנה השיר הראשון מתוכו, ואכן אפשר למצוא בו את דה וור און דראגז, הגם שפחות אפלוליים.

      Spector - All The Sad Young Men

      ספקטור היו אמורים להיות היום במקום אחר לגמרי, ואם לחדד: מהלהקות הבולטות והמצליחות באנגליה. הכל היה מוכן אחרי שיצא אלבום הבכורה שלהם "Enjoy it While it Lasts" , אבל ההייפ לא הספיק. עכשיו פרד מקפירסון וחבריו מנסים שוב ומביאים את האייטיז כגב. פאלפ עדיין עמנו כמו בסיבוב הקודם, עכשיו גם הקילרז מצטרפים, והתוצאה מאד מוצלחת.

      Lower Dens - To Die in L.A

      גם הסינגל החדש של לואר דנז הוא באווירת אייטיז, והוא ככל הנראה הכי מיינסטרימי שלהם עד היום, קורץ למלהקי מוזיקה לפרסומות. ועדיין, זה חמוד. מתוך האלבום החדש של ההרכב הפופי מבולטימור, "Escape from Evil", שייצא בסוף מרץ.

      The Cribs - Burning for No One

      כוכבי המדור הקודם משחררים את הסינגל הרשמי הראשון מתוך אלבומם החדש, "For all my Sisters" שייצא בסוף מרץ, וקשה לפספס את טביעות האצבעות של מי שהפיק את השישי של האנגלים, איש הקארז ריק אוקסק, וגם של הלהקה האמריקאית הוותיקה בילט טו ספיל, שההשפעה שלה ניכרת השנה, וצפויה להתקמבק בעצמה בחודשים הקרובים.

      Happyness - A Whole New Shape

      סינגל חדש של השלישיה הלונדונית החמה וחובבת הניינטיז. כאן תשמעו גם פיקסיז וגם דיינאזור ג'וניור וגם בילט טו ספיל.

      Moon Duo – Slow Down Low

      שיר מעולה של הצמד מפורטלנד, שמשחרר בחודש הבא אלבום חדש בשם "Shadow Of The Sun". פחות סטלני מהרגיל שלהם, עדיין תופס.

      Two Gallants - We Are Undone

      פעם היו לי סוג של יחסים עם הצמד הפולקי מסן פרנסיסקו, אבל לא באמת שמרנו על קשר. עכשיו אדם סטיבנס וטייסון ווגל חוזרים עם אלבום מספר חמש, "We Are Undone" שמו, ולמרות שברור שזה כבר לא יקרה בינינו, הנה שיר מתוכו שאני אוהב. כשג'ק ווייט עושה את קונור אוברסט.

      ברוס ספרינגסטין @ the main point

      בשבוע שעבר לפני 40 שנה, 5.2.1975, נתן ברוס ספרינגסטין את ההופעה שנחשבת לאחת הגדולות והמשמעותיות בקריירה שלו. זה קרה בבית קפה בפנסילבניה מול 300 אנשים, חצי שנה לפני שהוא הוציא את "Born to Run", והנה כל 160 הדקות של הערב המאד מיוחד ההוא.

      פו פייטרז @ Austin City Limits

      תכנית הטלוויזיה המעולה ממשיכה להפגיז, והפעם הופעה של פו פייטרז שכוללת תשעה שירים, חדשים וישנים. ניפגש ביוני בוומבלי.

      פצצה מהעבר

      לפני כמה שבועות הזכיר לי מישהו בטוויטר את הביקורת שכתבתי על "Silent Alarm", אלבום הבכורה של בלוק פארטי. היא פורסמה ב"רייטינג" לפני עשר שנים בדיוק, ואף אחד מהמעורבים הוא כבר לא מי שהיה אז: לא אני, לא קלי, לא הלהקה ובטח לא "רייטינג" ז"ל. מי שכן אותו דבר הוא האלבום האדיר ההוא, שיצא בפברואר 2005, וחזרה אליו עכשיו גוררת עמה כל כך הרבה זיכרונות וריחות ואנשים. בלוק פארטי לא שיחזרו את העוצמות של "Silent Alarm" בשלושת האלבומים שבאו אחריו, וקלי גילה שהוא בעניין של האוס ודאנס וכו' לא פחות משהוא ממבשרי הפוסט-פאנק החדש של תחילת שנות האלפיים, והוציא שני אלבומים שהם מה שנקרא "לחובבי הז'אנר", אבל הבכורה שלו ושל חבריו תמיד תהיה חקוקה על ראשים, לבבות ושרירי תאומים.