יש משהו מאוד מנחם בידיעה שאופיר אקוניס, מירי רגב וזאב אלקין הם בין אלה שמסייעים לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו במסע המקארתיזם הנוכחי שלו. הפעם נדרש עולם התרבות להישבע אמונים. בלי נאמנות, אין פרס בגובה כמה עשרות אלפי שקלים. נוסחה נחמדה ואקוניס, אלקין ורגב מגבים את נתניהו וזוכים לתמיכה ממטקבקים שסביר להניח, מעולם לא קראו את ספריהם של דויד גרוסמן, סמי מיכאל, חיים באר ואלי עמיר. אבל היי, אם אופיר אקוניס יצא נגד הסופרים בדרך כלשהי, הם כנראה לא משלנו. קצת מגוחך להתייחס לדויד גרוסמן ולאופיר אקוניס באותה נשימה. האחד נכנס לדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל ועיצב את דמותה. האחר, נו, לא עשה את זה.
גל הפרישות מפרס ישראל הוא הדבר הנכון והראוי. כל היוצרים הגדולים שפרשו (ושיפרשו) אומרים בפרישתם דבר אחד פשוט: הם מסרבים לשחק את משחק הנאמנות המבחיל שנכפה על אזרחי ישראל פעם בכמה שנים, בכל פעם בגרסה אחרת. בכל פעם עבור קהל יעד אחר. הפעם הגיע תורם. מיהו ציוני? מי אוהב את צה"ל? מי שירת הכי הרבה זמן בצה"ל? מי עומד בזווית הנכונה בשירת "התקווה"? מי מקפל את מגן הדוד בדרך הטובה ביותר? מי הזכיר את הצירוף "ארץ ישראל" הכי הרבה פעמים בכתביו? מי רוצה לשתף פעולה עם ספין פוליטי בתקופת בחירות?
ובכן, הסופרים והקולנוענים לא רוצים. זו אפילו לא שאלה של שיוך פוליטי. זו שאלה של היגיון פשוט. ראש הממשלה ועושי דברו מנסים לתחום את עולם התרבות ולסגור אותו בקוביה קטנה. הם מנסים לעגל את המרובע. ואף אחד לא מבין שהמרובע לא יכול להיות עגול כי מעצם הוויתו, עולם התרבות אמור להתריס, לעורר מחשבה, לשנות סדרי עולם ובעיקר לסייע בעיצוב תודעה עצמאית. קצת מביך לכתוב את זה. לכו תסבירו לילד למה השמש זורחת. אבל אולי אנחנו בשלב הזה וזה גם בסדר כי את תור הזהב שלנו כצרכני תרבות חווינו עם גרוסמן וחבריו ואולי הדור המטקבק הבא צריך לזכות במשהו אחר. אם מירי רגב מעוניינת לרדד את הדיון התרבותי, שיהיה לה בכיף. כפיים, שכונה וכל העסק. אם זאב אלקין רוצה למחוק כל תכונת אופי עצמאית בקרב היוצרים ולדמיין שישראלים אינם יכולים לחוש רגש שלילי נגד מדינתם ושאותה מדינה מורכבת רק מכלבים קטנים נאמנים, נזדרובייה. בטוח שרק טוב ייצא מזה. ומילא רק טוב, אולי אפילו יוציאו לאור אנתולוגיה מיוחדת שתפאר משהו ציוני.
נתניהו לא מעוניין להעניק את פרס ישראל לאנשים שלא חושבים כמוהו? שלא יעניק. החרמת הפרס בפומבי היא פרס גדול הרבה יותר הן עבור היוצרים והן עבור צרכני התרבות. לא יקרה כלום אם פרס ישראל לא יחולק בתחומי הקולנוע והספרות. לעזאזל, לא יקרה כלום אם הפרס הזה יבוטל לעד. זה אולי הדבר הבא שצריך לקרות. עולם התרבות ימשיך להתקיים וליצור גם בלעדיו וחברי מיניסטריון האמת יוכלו להישאר בארגז החול לבד ולפנטז שיום אחד, בעוד כמה עשורים, מישהו יזכור את אופיר אקוניס ולא את דויד גרוסמן. נו, אמרתי לכם שמגוחך להתייחס אל שניהם באותה נשימה.