ימים של פוך: המדריך לעונת החורף בארה"ב - חלק ג'

מה: גרסתה של NBC ל"תא גורדין" הישראלית, הדרמה המעולה בכיכובם של רן דנקר ומוני מושונוב המשודרת ב-yes. העיבוד האמריקני עוקב אחר אנליסט צעיר ואידאליסט של ה-CIA, ובמקביל אחרי הוריו. השניים היו מרגלים לטובת רוסיה, ואחרי שנים רבות של חוסר פעילות זוכים לביקור מחודש מהמפעיל הוותיק שלהם – הוא רוצה שיחזרו לפעילות כדי לגייס את בנם, שמעולם לא ידע על פעילותם. את הבן מגלם גאווין סטנהאוס האלמוני-יחסית, ואת הוריו מגלמים סקוט כהן ("בנות גילמור") והופ דיוויס (שאינה זרה לעיבודים אמריקניים לסדרות ישראליות – היא כיכבה גם ב"בטיפול") ומלבדם נמצאת כאן גם מרגריטה לבייבה הנאווה ("נקמה").

למה כן: בארה"ב כמו בארה"ב - הכל גדול יותר. האמא נוסעת להסגיר את עצמה ל-FBI? העניין הזה הופך למרדף מכוניות עתיר תקציב. מישהי מדווחת למפעיל הרוסי? מסתבר שהם גם מנהלים רומן. ישנם הבדלים נוספים מהמקור, כמו קיומה של אחות קטנה והיות האח אנליסט מבריק ועולה ב-CIA, אבל דווקא משום כך החידוש עשוי לעורר עניין גם אצל מי שצפה במקור. ובסופו של דבר, התוצאה מהוקצעת ומעניינת.

למה לא: מלבד "תא גורדין" אי אפשר שלא להשוות את "Allegiance" לסדרת תא-ריגול-רוסי אחרת - "האמריקנים", שמתוקף שידורה בכבלים גם נהנית מחירות יצירתית גדולה יותר. ככזו "Allegiance" מחווירה ונעדרת ניואנסים (שהיו במקור הישראלי). מעבר לכך, מארק איווניר היה כל כך מושלם במקור בתפקיד המפעיל, עד שקשה לראות את מקבילו האמריקאי. לגמרי היו צריכים ללהק אותו גם כאן.

מה: סיטקום המבוסס על האוטוביוגרפיה של השף אדי הואנג, שהיה בן 11 כאשר משפחתו, בראשות שני הוריו המהגרים, עקרה אל פרברי אורלנדו מצ'יינהטאון שבוושינגטון הבירה. שם, כילד חובב היפ-הופ, הוא ומשפחתו חווים סוג של הלם תרבות בזמן שהם מנסים להגשים את החלום האמריקני. את האב מגלם רנדל פארק המעולה ("ראיון סוף"), את האם מגלמת קונסטנס וו, שעד כה הסתפקה בתפקידי משנה קטנים.

למה כן: היא משעשעת, אינטליגנטית למדי, מציפה געגועים לניינטיז ומרעננת מתוקף ההתמקדות שלה במשפחה סינית, לא בדיוק עניין רווח בטלוויזיה. בעיקר היא הומה מכשרונות לפני המצלמה. קונסטנס וו מופלאה בתור האם (וגם יפה עד מאוד), אבל הילדים גונבים את ההצגה. בייחוד שני אחיו הקטנים של הגיבור, האחד נטמע במקום החדש והופך לאליל בנות, והשני מתוק עד אין קץ. ליהוקים גדולים, ואם הסדרה תאריך ימים (כרגע נראה שלשם הרוח נושבת) אולי ישוב על עצמו מקרה "מלקולם באמצע" - האחים יהפכו למהותיים בהרבה מאשר הכוכב.

למה לא: בסיכומו של דבר מבחינת הקומדיה היא לא מחדשת הרבה וקשה לזהות בה שאר רוח כמו זה שהפך את "מלקולם באמצע", אם כבר נדרשנו אליה, לגאונית.

מה: עיבוד אמריקאי לסדרה אוסטרלית מצליחה ועטורת שבחים מ-2012 (שמבוססת בעצמה על רומן שראה אור ב-2008), ובמרכזה חייה של משפחה ובמרכזה האב, הקטור (פיטר סארסראגד), שמתמודד עם משבר גיל ה-40 ומסתיר סוד שערורייתי. ארוחה משפחתית שנערכת לכבוד יום הולדתו נהרסת כשאחד הנוכחים סוטר בחוזקה לילד שאינו שלו. השלכות האירוע חושפות שורה של משברים שנשמרו מתחת לפני השטח, ומדרדרות את היחסים במשפחה.

למה כן: קשה להתעלם מערכי ההפקה הגבוהים של "הסטירה". מעבר לקאסט המרשים שהתקבץ בה (זאכרי קווינטו, מליסה ג'ורג', תומאס סדוסקי), הופקדה הבמאית המוערכת ליסה צו'לדנקו על פרק הפיילוט. הוא נראה מרשים מאד ויזואלית, אפילו מרשים יותר כשמבינים שכולו צולם בלוקיישן די קטן ומוגבל מבחינת תנועות מצלמה.

למה לא: כי כל מה שרע ב"הרומן" (ויש המון) הובא גם לכאן. מוטיב נקודת המבט מוכיח גם כאן שהוא משעמם ואנטי טלוויזיוני. לא משנה כמה מרעיש הסיפור אותו מנסה הקטור להסתיר, הוא פשוט מסופר רע. הדמויות הנשיות שטוחות וקלישאתיות להחריד, מעל לכל מישהו החליט שיהיה ממש מרתק להוסיף ווייס-אובר של קריין שמספר את מחשבותיו של הקטור. אז לא, זה לא מרתק. זה מגוחך ומונע כל אפשרות להתייחס למה שמתרחש בסדרה ברצינות.

מה: דרמה משטרתית חדשה של אמזון ("טרנספרנט", "מוצרט בג'ונגל") המבוססת על סדרת הספרים של מייקל קונלי בכיכובו של הבלש הארי בוש שקיימת מאז תחילת שנות התשעים וממשיכה עד ימינו (רובם גם תורגמו לעברית). קונלי גם יצר את הסדרה יחד עם אריק אוברמאייר, איש "הסמויה" שאף יצר עם דיוויד סיימון את "טרמיי". ההשקה עם "הסמויה" לא נגמרת פה - בקאסט המרשים ניתן למצוא שניים מהבולטים בסדרת המופת: לאנס רדיק (שהיה סדריק דניאלס) וג'יימי הקטור (מארלו סטנפילד).

למה כן: אפשר לומר שהתעלומה בלב הסדרה יוצרת עניין כלשהו, לפחות בפרק הראשון.

למה לא: קצרה היריעה מלהכיל. אולי באורח פלא ההמשך הוא יצירת מופת שמצדיקה את נוכחותו של כל הקאסט המרהיב הזה, אבל הפרק הראשון כל כך מיושן ונוסחתי עד שקל היה לטעות ולחשוב שהוא לא רק מתרחש בניינטיז אלא גם הופק אז. ברצינות, הרגעים שבהם שיש רפרנס לכך שמדובר בשנת 2014 ממש מפתיעים, וזה מצחיק כי הניינטיז שינו את פני הז'אנר המשטרתי עם סדרות פורצות דרך כמו "NYPD" ו"רצח מאדום לשחור". לעומתן "בוש" ניחנה בקצב ממש משובש, סצינות שמתארכות יתר על המידה, דיאלוגים מסבירניים ולוק כללי של כל יצירה משטרתית גנרית שתפסתם באמצע הלילה בערוצי האקשן. בנוסף טיטוס ווליבר זעוף הפנים בתפקיד הראשי פשוט לא מצליח להחזיק את הסדרה על כתפיו. הוא נראה אנמי וקלישאתי, וכנראה שלא בכדי הסתפק עד כה בתפקידי משנה שבהם דווקא היה מצוין (למשל ב"דדווד", "ילדי האנרכיה" ו"אבודים", שבה היה ההתגלמות האנושית של מפלצת העשן).