ליגה ז'

אכזרית היא ההיסטוריה, ויש לפעמים שהיא מציבה בנאדם מול בחירות קשות עד בלתי אפשריות. בעיני רוחי אני רואה את הקיסר הגדול לפני חצותו את הרוביקון או את בן-גוריון בעומדו מול האוניה אלטלנה. אבל אפילו הם לא עמדו בפני האתגר העצום שניצב מולי, והוא לבחור קטעים נבחרים מבין השלל הרוחני העצום שהותירה אחריה תוכנית הבכורה של "ראשון בשער", סיקור ליגת העל בכדורגל של הערוץ הראשון.

שיאה של התוכנית ששודרה במוצ"ש האחרון היה ככל הנראה הראיון הנוקב שניהלו מאיר אינשטיין, מנחה התוכנית, ובוני גינצבורג, הפרשן, עם יו"ר ההתאחדות לכדורגל גבריאל "גברי" לוי. הנ"ל ישב באולפן בתל אביב כשהתאורה הייחודית והפריזורה המעניינת משווים לו חזות של בובת כרוב, שכמעט והתחרתה במראה הגרוטסקי והמאיים של אינשטיין עצמו.

מר לוי זקוק לראיון בן כמה שעות כדי לענות על השאלות הרבות הנוגעות לתיפקודו. אף אחת מהן לא נשאלה, למעט אחת, הנוגעת להצהרת ההתפטרות של היו"ר מלפני מספר שבועות. בשפשוף יחצני ענה גברי בשאלה: מה לדעתכם אני צריך לעשות?

אינשטיין גיחך והתפתל. גינצבורג דווקא אמר את דעתו, והוכיח שגם אם איננו מראה שמץ של בקיאות בתחום שבו הוא אמור לתפקד כמומחה, פרשן שעשוי לגלות מעט אומץ הוא דווקא כן. אך בכל זאת הוא נענש: יו"ר ההתאחדות אמר שיענה על השאלה למחרת (עד לזמן כתיבת שורות אלו אנו עדיין מחכים) – חף מכל אחריות כלפי הציבור שבשמו ולמענו הוא אמור לפעול. מאיר אינשטיין מצידו המשיך לצחקק באינפינטיליות - חף מכל אחריות כלפי הציבור שבשמו ולמענו הוא אמור לפעול.

ובכן, הערוץ הראשון חוזר לסקר את הליגה הישראלית אחרי עשר שנות הפסקה. על המסך זה נראה כמו הרבה יותר: צילום תזזיתי, פרשנות ארכאית ועריכה ניאנדרטלית. מאבקי האיגודים, הניהול הכושל, האבטלה הסמויה, הכל עכשיו אצלנו על המסך. לא אופתע כלל אם ברגעים אלו ממש יושב אורי לוי בביתו ושוקד מחדש על טיפוח שפמו המפורסם, שננטש בזמנו לטובת הכלכלה החדשה. יותר מזה, למען רווחת הצופים עשויים עוד להדיח אותו מתפקידו הלא רשמי ככתב השטח שמסקר בבהלה פיגועים חיים מהמדרחוב בירושלים. תסלחי לי גברת, מה בדיוק ראית אחרי הפיצוץ הנורא?

הדטרמיניסטים שבינינו עשויים לטעון כי אוהדי הכדורגל מקבלים עכשיו מה שמגיע להם. מודי בר-און היה טוב מדי בשבילם, ניב רסקין נמרץ וחריף מדי. יכול להיות שכפי שהעז לדמיין עד לא מזמן מציאות בלי מלחמה, שגה הציבור הישראלי (או שמא פשע?) בכך שהעז לחשוב שמגיע לו סיקור אינטליגנטי ומקצועי של המשחק האהוב.

אבל כולנו יהודים (חוץ מזוהיר בהלול; מה הוא, כנעני?) ולפיכך יודעים תמיד לסחוט את העז ולהוציא ממנו מתוק. העשור האחרון היה המהפכני ביותר בתולדות הכדורגל העולמי, ולמעשה נוצרו במהלכו שני משחקים שונים. זה המסורתי, המשוחק במגרש ומושך אליו כמה אלפי אוהדים שרופים; וזה שבטלוויזיה, המושך אליו מלאנת'לפים צופים בעלי מידת מחויבות משתנה למשחק (וכיוצא מזה מלאנת'לפים דולרים). איכות הצילום והעריכה המתפתחת, שאומצה גם על ידי ערוץ הספורט המקומי, החדירה למשחק מימדים חדשים שאי אפשר לחוות במגרש עצמו. רובם ככולם נמוגים עם השקתו של "ראשון בשער" (והנה פתח לדיון נפרד על טיבה של הפרטה). לא יודע אם ההנאה שחוויתי במהלך התוכנית הראשונה תישאר לאורך זמן – אפילו מבקר טלוויזיה ציניקן מתחיל בשלב מסוים להשתעמם מעליבותם של אחרים. מה שבטוח זה שלאור ההיצע הטלוויזיוני הנוכחי, ולאחר זמן רב, אני שוקל ברצינות לגשת לאיצטדיון ה"קופסה" הרעוע ולראות את מכבי נתניה בפעולה.

החיים קשים. מיד לאחר התוכנית בשבת שעברה שודר ראיון (מעניין בפני עצמו) שערך אדם ברוך עם אריאל שרון. כשנשאל על תופעת ההיסטוריונים החדשים, ענה ראש הממשלה שהוא מכיר אותה, וחושב שלא תמיד צריך לפשפש ולחפש מה לא בסדר. אם כך, אבקש מממשלת ישראל המאוחדת לנסח על שולחנה מסמך מסודר שיצורף לכל המוצרים התרבותיים שעליהם היא אחראית על פי חוק. במסמך רשמי זה אבקש הסבר המפרט בדיוק מתי אנחנו אמורים לצחוק ומתי עלינו לבכות.