"הספר החדש בסדרת הארי הולה" הן חמש מילים מרגשות עבור כל חובב ספרות בלשית בת זמננו. כבר שנים שסדרת המותחנים מאת יו נסבו, בכיכובו של המפקח הולה ממחלק הרצח של משטרת אוסלו, זוכה כאן לקהל אוהדים נאמן ומסור, שעבורם יציאת המהדורה העברית של "אדום החזה" בשנת 2010 (הכותר המקורי התפרסם בנורווגיה בשנת 2000) הייתה סיבה למסיבה ולא רק מפני שאהוד ברק הוזכר בה. זוהי סדרת ספרי מתח חכמים אבל לא מתחכמים, קולחים אבל לא מתחנפים לקורא, עם פיתולי עלילה מסעירים על גבול המופרכים, אבל (כמעט) תמיד מהצד הנכון של הגבול הזה, ועם גיבור גדול מהחיים אבל גם אנושי ומעורר הזדהות ואפילו חמלה. הולה הוא בלש מבריק שמכור לעבודתו ומצטיין בה, אבל רחוק מלהיות מושלם: הוא מכוער, הוא אלכוהוליסט, חיי האהבה שלו נראים כמו התרסקות מזחלת שלג, ואין לו שום כבוד לסמכות, לנהלים או לנורמות חברתיות.
כעת רואה אור בעברית "איש השלג", הספר השביעי בסדרה והחמישי שתורגם לעברית (למה בעצם לא מתרגמים גם את שני הכותרים הראשונים, עכשיו כשכבר אין ספק שהקהל הישראלי אוהב את הסדרה?). שורת היעלמויות של אמהות צעירות באזורים שונים בנורווגיה מעלה את החשד לקיומו של הרוצח הסדרתי הראשון בתולדות המדינה. מי שמופקד על החקירה הוא מיודענו הולה, בהיותו בוגר קורס בנושא והבלש הנורווגי היחיד אי פעם שהצליח ללכוד רוצח סדרתי (בספר הראשון בסדרה, שעלילתו מתרחשת באוסטרליה). מכיוון שבכל זירת היעלמות נמצאת בובת שלג (מסתמן שבנורווגיה יורד שלג יותר מפעמיים בשנה, ויש אפילו סיכוי שהכבישים המרכזיים במדינה לא נחסמים כתוצאה מכך) זוכה הפושע המסתורי, אם באמת קיים אחד כזה, לכינוי הבנאלי "איש השלג".
הולה, שמנסה להיגמל מאלכוהול ולהיכנס לכושר, רודף אחר האמת תוך כדי מאבק בשדים הפרטיים האינסופיים שלו, כאשר במקביל לכך מתבצע בדירתו העלובה ניקוי יסודי של פטריות עובש שמפרק את המקום לגורמים ונראה שלא יסתיים לעולם. מסייעת לו בחקירה קטרינ?ה בראט, שוטרת יפהפייה, חכמה ומוכשרת עד כדי תסכול וגם ומעצבנת למדי. הולה, בראט וקומץ שוטרים נוספים נתקלים במהלך חקירתם בלא מעט טיפוסים מפוקפקים, תמהוניים, זחוחים או מלוקקים, וכמיטב מסורת הסדרה, אף אחד מהם אינו בדיוק מה שהוא נראה ולכולם יש סודות אפלים יותר או פחות להסתיר.
בהשוואה לספרי הארי הולה הקודמים "איש השלג" מציע עוד מאותו דבר, אלא שבמקרה הנוכחי זו לא בהכרח נקודה שלילית. כפי שלא מצפים לחידושים קיצוניים בין ספר לספר אצל שרלוק הולמס, הרקול פוארו או ג'יימס בונד, כך גם עלילות הארי הולה בנויות מטבען על פי תבנית מסוימת, שמשלבת מאפיינים קלאסיים של ספרות הבלש עם מרכיבים טיפוסיים של הסדרה כמו פלשבקים מרובים מן העבר של הפושעים ושל הקורבנות, טפטופי מידע קמצניים על ההיסטוריה הפרטית של הולה, שפע של מידע על סיפור חייהן של דמויות שוליות מאוד, וטוויסט מפתיע בסיום שהופך את העלילה על פניה. תחבולה מלוכלכת אך משובחת שחביבה על נסבו במיוחד היא זריית חול בעיני הקורא שמנסה לפענח בעצמו את התעלומה, באמצעות פיזור ביד רחבה של רמזים כוזבים ואמירות, התרחשויות ודמויות חשודות-לכאורה, שבסופו של דבר מתבררים כעורבא פרח.
בניגוד לעבר, הפעם התרגיל הזה נמצא בעוכריו של "איש השלג": מי שקרא את ארבעת הספרים הקודמים שהתפרסמו כאן כבר רגיל לכל התחבולות העלילתיות האלה, ולהבדיל מקונן דויל, כריסטי או פלמינג, אצל נסבו חלה שחיקה מסוימת באפקטיביות שלהן. קוראי נסבו מנוסים כבר התרגלו לכך שכל הדמויות יהיו חשודות בשלב כלשהו של החקירה, לכך שהחשוד הראשון מתגלה תמיד כטהור וצח כשלג (לטובת המחבר ייאמר שהפעם הוא אפילו לא מנסה לשכנע את קוראיו שמדובר בפושע האמיתי), ובעיקר לתפנית העלילתית הקיצונית בסוף. למרבה הצער, בניגוד לספרים הקודמים, הפעם הטוויסט הזה צפוי למדי, ורמז בולט מדי לפתרון התעלומה מגיע בשלב מוקדם מדי בעלילה. גם השאיפה הדידקטית להנחיל לקורא בכוח פרטי טריוויה בנושאים מגוונים באה לידי ביטוי באופן קצת מלאכותי, עם הרצאות מלומדות וארכניות מפי דמויות רבות על נושאים כמו מסכות אפריקניות, חומרים כימיים משתקים או זיהוי שקרים בפוקר, שאמנם חיוניים לעלילה אבל לא תמיד משתלבים בה באופן טבעי. ואם כבר מתלוננים אז גם מערכת היחסים הבלתי נגמרת ובלתי נסבלת של הולה עם האקסית שהוא לא מצליח להתגבר עליה מייגעת בספר הזה יותר מתמיד.
ועכשיו תשכחו מכל התלונות הקטנוניות האלה ותקראו את "איש השלג". גם כשהוא לא במיטבו, נסבו הוא עדיין אחד מסופרי המתח הטובים ביותר שכותבים כיום, ונכון לעכשיו סדרת הארי הולה, גם בכותרים הפחות חזקים שלה, עדיין מהנה, מאתגרת ומספקת יותר מרוב ספרי המתח שתוכלו למצוא. כזו שלא מזלזלת בקורא אבל גם לא מתסכלת או מעצבנת אותו; לא מתחנפת אליו אבל גם לא מתנשאת מעליו; לא עושה צחוקים אבל גם לא לוקחת את עצמה ברצינות יתר.
נסבו (שלא במפתיע הוא גם סופר פופולרי לילדים) כותב עם הרבה הומור ורגישות, ותיאורי הדמויות שלו נהדרים ("קנוט מילר-נילסן היה דובון מצחקק עם עיניים מחייכות וכפות ידיים בגודל של מחבטי טניס" עמ' 191). אף על פי שרוח הספר מאוד סקנדינבית (מה הקטע של סופרי מתח מהאיזור הזה עם לציין כל שם של כל רחוב שהגיבורים שלהם עוברים בו? ולמה השמות האלה כל כך ארוכים?), ניכרת בו גם הערצה לתרבות של ארצות הברית, מה שהופך אותו לנגיש במיוחד גם עבור קוראים שלא מורגלים בלשונות שכוללות עיגול שנחצה על ידי קו אלכסוני.
הולה הוא בוגר קורס של ה-FBI בשיקגו, הוא ועמיתיו מאזינים לג'וני קש, הנק וויליאמס והראמונז, לחדר המדיה של משטרת אוסלו קוראים "House of Pain", ודיאלוגים שלמים באנגלית מופיעים בשפת המקור מתוך הנחה שהקורא מבין אנגלית. קשה לפספס עם השילוב הזה בין אקזוטיקה נורדית לבין תרבות צפון אמריקנית מוכרת ואהובה, ונסבו אכן לא מחמיץ. תורם לכך גם התרגום המצוין של רות שפירא ישירות מנורווגית דבר שאינו מובן מאליו בזמנים קשים אלה.
"איש השלג" הוא אמנם חלק מסדרת ספרים ענפה (שיש לקוות שתמשיך לצאת לאור בעברית גם בשנים הבאות) אבל אפשר ליהנות ממנו גם מבלי לקרוא את הספרים הקודמים בסדרה. למעשה, מי שלא קרא את קודמיו עשוי ליהנות אפילו יותר בזכות חוסר ההיכרות עם השטיקים הקבועים של נסבו. ובכל מקרה, גם כאשר הוא מעט יותר צפוי ומעט פחות מפתיע, הארי הולה הוא עדיין הבלש שהכי כיף לקרוא כאן.
"איש השלג" / יו נסבו. הוצאת ידיעות ספרים. מנורווגית: רות שפירא