חברי בלונד רדהד אינם זרים לבימותיה של הארץ. אמש היתה הפעם השלישית שבה להקת האינדי רוק הניו-יורקית הגיעה ארצה להופיע, וכיאה לפעם שלישית, חבריה הביאו איתם גלידה חללית מתוקה ומלאה בדבש. ההופעה היתה חלק מסיבוב הופעות שבא לקדם את אלבומם "Barragán" שיצא בספטמבר 2014 וקצר ביקורות מבולבלות וממעיטות בפרגון הן מבחינת המבקרים והן ממעריצים שלא ידעו מה להגיד לגבי הכיוון אליו פנו חברי הלהקה. מאז הוצאת האלבום המפוצץ "23" שיצא ב-2007, נשמע כי בלונד רדהד החליטה להוריד קצת פרופיל ברעש ולהתמקד יותר בכוח של הצלילים הצנועים, אך בבארבי המוזיקה היתה חפה מקטנות ושאפה גבוה.
את הלהקה חימם DORJ, אמן אלקטרוניקה שהשתיק את רוב הקולות בקהל בעזרת קצבי פופ וסול ביחד, והתחבר במקצת לימים מוקדמים יותר של כוכבי הערב. הוא שלט בסמפלר, וביחד עם האורות הצבעוניים של תפאורת הבארבי אפשר היה ליהנות מהציפייה לקראת עלייתה של בלונד רדהד לבמה וכך, כשתאורת הבמה הלבישה אותם בכחול של חוצנים, עלו לבמה קאזו מקינו והאחים התאומים לבית משפחת פאצ'ה: אמדאו וסימון, והתחילו עם שני השירים הפותחים של האלבום החדש השיר הנושא את שם האלבום ו-"Lady M". מקינו, נעימה בצעדיה הקלים, גרמה לערב להמריא מעלה עם קול הקטיפה הגבוה שלה והוכיחה כי מה שיוצא לה מהגרון אינו יציר של עריכה אולפנית אלא חי וחסר כל פגם גם בלי ליטושים מיוחדים.
כשהגיע "Falling Man" מהאלבום האהוד "Misery is a Butterfly" הקהל החל לנוע גם הוא יחד עם הגיטרה של אמדאו פאצ'ה, שנשמע כאילו קולו הוקלט ישירות מהאלבום, וכל זיוף נעלם בתוך המערבולת החשמלית שהם סידרו לקהל. "Love or Prison" היפהפה מאלבומם "Penny Sparkle" צבע את הבארבי בגוונים שחורים של חלל עמוק, בעוד קאזו בקולה משכה להתבונן בה ולשחות בקולה השלו. חגיגת האלבום החדש המשיכה עם שירים כמו "Mind to be Had", "No More Honey" ו-"Dripping" מהם מחקו חברי הלהקה כל זכר של מינימליסטיות והפכו את ההופעה למה שהיא צריכה להיות מעצם טיבה חיה.
כשהם עוברים בין אלבומים ותקופות שונות, דרך "Doll is Mine" הגחמני, "Bipolar" הנושן ו-"Spring and by Summer Fall" שהזיז את כל הרחבה עם הסאונד המלא של ה-אלבום שלהם מבחינתי, "23", מקינו וצמד האחים פאצ'ה התנועעו בקצב, נכנסו אל תוך המוזיקה ויצאו מדי פעם אל הקהל עצמו כדי להודות להם על תשומת הלב וההערצה החמה שהם קיבלו. גם אם התבלבל להם מדי פעם כשהסאונד לא היה כל כך טוב על הבמה וכשקטעי המעבר לא הלכו חלק והם נאלצו להפסיק אותם באמצע, הקהל עדיין עודד אותם עם מחיאות כפיים וצעקות. כולם היו שם בשביל לרקוע חזק על הקרקע כדי שבלונד רדהד יחזרו להדרן, והם עשו זאת על אש קטנה עם ביצוע חללי וקצר של "Here Sometimes" יחד עם צמד שירים מהאלבום החדש שהיווה קרשנדו אשר הגיע לשיאו עם "23" שאל קצבו המקפיץ הצטרפה גם קאזו במרכז הבמה, הזמינה את כולם לזוז איתה מצד לצד וגם להמשיך להסתכל איך היא מאבדת יחד עם כולם את הקשר עם כל מה שהוא לא המוזיקה שהתנגנה באותו רגע. הקהל לא הסכים להיפרד ממנה, וכשהיא באה להיפרד היו כמה שנאחזו בידה והיא הודתה לכל אחד. החיה האסטרונאוטית על הבמה חזרה לגופה האנושי הצנוע וסגרה עמו ערב שכולו ריחף בתוך בלונד רדהד.
באותו ערב שבו התאספו אנשים על גבי אנשים בכיכר רבין ורקעו ברגליהם חזק במחאה על הקרקע הפוליטית בארץ, הנחיתו קאזו מקינו, אמדאו וסימון פאצ'ה את הבארבי הרחק מהבלאגן. בלילה החם הם המריאו עד הירח עם טפטופים של גיטרות מחשמלות וצלילים שאינם צריכים כוח פיזי מסוים כדי להשפיע, מספיק כוח משיכה מוזיקלי כמו של בלונד רדהד. עם רפרטואר מרשים של תשעה אלבומים היה אפשר לצפות לרשימה ארוכה יותר של שירים בהופעה, אך מן המעט הפיק הלילה הרבה עם תוספת גלידה בטעם של עוד. לחיי הפעם הרביעית!
ומה אתם חשבתם על ההופעה של בלונד רדהד? ספרו לנו בפייסבוק